לצד הקריירה ארוכת השנים של אמנון דנקנר כעיתונאי, הוא גם עוסק בכתיבת ספרים מסוגים שונים. הוא כתב ספרי סאטירה, ספר קומיקס, ביוגרפיה על דן בן-אמוץ, 3 ספרי בלשים וגם 5 ספרי פרוזה.
אחד מהם,"ימיו ולילותיו של הדודה אווה", היה ברשימת המועמדים הסופית ב-2009 לקבלת פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס. בסוף הייתה זו השנה ששום פרס לא חולק, בגלל ניגוד העניינים שהתגלה אצל יו"ר צוות השופטים, השר לשעבר יוסי שריד, עם הוצאת "ידיעות אחרונות" שממנה בא הזוכה - אלון חילו על ספרו "אחוזת דג'אני". השבוע הוענק פרס ספיר לשנת 2011 לחגי ליניק על ספרו "דרוש לחשן", והוא זכה ב-150 אלף שקל.
- דנקנר, מתוך ההתנסות שלך וההיחשפות לנושא, מבחינה כלכלית שווה בישראל להוציא ספר?
"בזמן האחרון יש בעיה בעניין, אבל אני לא חושב שהדבר הראשון שעומד לנגד עיניו של אדם שרוצה לכתוב ספר, זה עניין הפרנסה. השוק פה מצומצם, אבל אנשים שכותבים, בדרך כלל יש להם גם תעסוקות נוספות והם לא מתפרנסים מכתיבה. היום להתפרנס מכתיבה זה בלתי אפשרי".
- מה היית מציע למישהו שרוצה להוציא ספר? ללכת על זה?
"אני חושב שמי שבוער בו לכתוב ספר, שיכתוב. ספר הוא לא פרויקט כלכלי אלא פרויקט נפשי ויצירתי. מי שלא בוער לו לכתוב, שיחכה".
- פרס ספיר הוא מענה הולם לבעיה של השתכרות הסופרים?
"פרס ספיר הוא פרס אך לא מענה לבעיה. אני לא חושב שייתכן מענה כולל לנושא זה. הדבר היחיד שיאפשר את שינוי המצב, זה שינוי בחוק. יש עכשיו כל מיני מהלכי חקיקה, שמנסים להשאיר יותר כסף גם למו"ל וגם לסופר. הפרס, כבודו במקומו מונח. תמיד נחמד לקבל פרס. אבל כמו שלזכות בפיס זה לא פתרון לשכבות מצוקה, כך לזכות בפרס ספיר, זה לא פתרון לבעיית הסופר בישראל".
- קראת את הספר הזוכה, "דרוש לחשן" של חגי ליניק?
"כן, קראתי. זה באמת ספר יפה וראוי. רק בכל זאת, כי אי אפשר בלי קצת ביקורת, אני רוצה להגיד שאני לא מבין איך לחמישיה הראשונה לא נכנסו שני ספרים מצוינים ואני מתכוון ל'שארית החיים' של צרויה שלו (הוצאת כתר) ו'היינו העתיד' של יעל נאמן (בהוצאת 'אחוזת בית'). אבל תמיד יהיו מחלוקות, מה לעשות".
- מה אהבת בשני הספרים האלה?
"שניהם נוגעים בהיסטוריה של הקיבוץ. אצל נאמן זו כתיבת מופת על גדילה בקיבוץ. זה ספר שפשוט ריגש אותי. הכתיבה שם באמת מופלאה. לגבי הספר של צרויה שלו, הוא גם יוצא מן הכלל. זה ספר כבד, רציני ומרגש סביב הנושא של אימהות".
- תכתוב עוד ספר פרוזה?
"אני כותב עכשיו ספר".
- אתה יכול לספר עליו קצת?
"ש"' עגנון אמר פעם: 'אל תהיה מדבר על מה שאתה כותב, שאם תהיה מדבר, לא תהיה כותב'. אז קודם אכתוב את הספר ואז נדבר. אני כותב כי אני נהנה מזה, כי אני מרגיש דחף לכתוב, כי אין לי ימים יותר יפים ומרגשים מאשר אלה שאני כותב בהם ואני לא מסתכל בכלל על הצד הכספי וזה של הביקורות.
"כבר מכרתי הרבה ספרים, אז אני לא בעניין שאיכפת לי מאוד או מרגש אותי מה שנוגע לכספים ומספרים, אלא עצם הכתיבה. היא גורמת לי תענוג, שמי שלא כותב, לא מכיר ויכול רק לקנא".