שופט בית המשפט העליון, אשר גרוניס, המיועד לתפקיד נשיא העליון הבא, מביע שוב הסתייגות מחוסר הוודאות המאפיין את דיני החוזים, וקורא לצמצם את השימוש בהשלמת פרטים חסרים בחוזה מכוח היקש ומכוח מכלול נסיבות העניין.
גישתו השמרנית של גרוניס, ההפוכה לגישה הרווחת בעליון המבוססת על "הלכת אפרופים", באה לביטוי בפסק דין שניתן אתמול (א') בסכסוך עניין חוזה מקרקעין. "כריתת חוזה אמורה להתבצע ברגע מסוים אחד", הוא קובע, "לא ניתן להשלים את הפרטים המהותיים בחוזה בשלבים ובמועדים שונים לאורך ציר הזמן".
מדובר בערעור שהוגש ב-2007 על פסק דינה של השופטת ציפורה ברון מבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בעניין טיוטת חוזה בין חברה קדישא בתל-אביב לבין דוד לוי, שביקש לקנות חלקת קרקע בסמוך לבית-הקברות בקריית-שאול.
בבית המשפט המחוזי נקבע כי למרות חילוקי הדעות בנוגע לפרטים, בין הצדדים נכרת חוזה. שופטי העליון גרוניס, אסתר חיות וניל הנדל קיבלו אתמול את ערעור חברה קדישא והכריעו כי בין הצדדים לא נכרת חוזה מוגמר, אלא הוחלפו טיוטות בלבד.
היעדר גמירות-דעת
כך, בטיוטת חוזה שנשלחה על-ידי עורכי דינו של לוי, נכתב בראש העמוד הראשון "מסמך לעיון ולמשא-ומתן בלבד, ללא כל תוקף מחייב". בנוסף, במהלך שלבים שונים של המשא-ומתן התגלעה מחלוקת בין הצדדים בשאלה מי יישא בעלות הפינוי של הדייר הנוכחי בנכס.
בית המשפט העליון, מפי השופט גרוניס, קבע כי לא נכרת חוזה מחייב בין הצדדים. תחילה מנמק גרוניס כי בין הצדדים אין הסכם חתום סופי למכירת הנכס. אמנם, "אף בהיעדרו של מסמך חתום אחד, ייתכנו מקרים שבהם יוכר קיומו של חוזה בין הצדדים", אלא שלשם כך יש לבחון את מכלול ההתנהלות של הצדדים, ולראות אם התקיימו הדרישות של גמירות-דעת לכריתת החוזה, ומסוימות של פרטיו.
גרוניס מביע חוסר נוחות מהעובדה שלא ניתן להצביע על מועד אחד מובחן, שבו התקיימו בו זמנית כל הדרישות הללו. "בטיוטות שהוחלפו בין הצדדים", כתב גרוניס, "צוין במפורש כי החוזה בין הצדדים ייכרת רק לאחר שיגיעו להסכמה על מכלול התנאים. בחינת התנהגות הצדדים מובילה למסקנה ולפיה חברה קדישא לא הביעה גמירות דעת להתקשר בחוזה".
גרוניס גם בוחן את המבחן האובייקטיבי לבחינת התנהלות הצדדים, וזאת בשונה מההסתכלות הסובייקטיבית שעליה מבוססת "הלכת אפרופים".
קשיים בהשלמת חסרים
בשאלת המסוימות, דוחה גרוניס את הגישה שנקט בית המשפט המחוזי, של השלמת פרטים מכוח סעיפי ברירת המחדל שבחוק החוזים ובחוק המכר. בשלב מסוים של המשא-ומתן שררה בין הצדדים מחלוקת בשאלת תנאי ומועדי התשלום, ושאלת הנשיאה בעלויות פינוי הדייר.
המחוזי קבע כי ניתן להשלים את הפרטים האלה על בסיס הטיוטה האחרונה שהועברה בין הצדדים. "במקום שבו הביעו הצדדים כוונה להמשיך ולדון על תנאי מסוים מתנאי החוזה במשא-ומתן עתידי", אומר גרוניס, "אין מקום להשלים את הסכמתם באמצעות סעיפי ברירת המחדל".
בחוק החוזים ובחוק המכר נקבע כי "חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש". אלא שגרוניס מביע הסתייגות כללית משימוש בסעיף זה, בנימוק שהשלמת פרט עמום כגון מועד החיוב יגרור אי-ודאות נוספת, בפרשנות המונח "זמן סביר".
"ישנו קושי מסוים בהשלמת חסר בחוזה הנוגע למועד תשלום, באמצעות סעיפי ברירת מחדל", אומר גרוניס, "זאת, שכן השלמת החוזה מתבצעת על-ידי שימוש בסטנדרטים עמומים יחסית, כגון זמן סביר במקרה הזה, להבדיל מהוראות חוק הקובעות כללי ברירת מחדל המטילים על אחד הצדדים לחוזה נטל ברור יחסית. השלמת חסר בחוזה באמצעות סעיפי ברירת מחדל העושים שימוש בסטנדרט עמום, מעורר לשיטתי מספר קשיים, היא מזמינה מחלוקות נוספות בין הצדדים, והיא עלולה לגרום לחוסר ודאות בקרב מתקשרים בחוזה".
גמירות-דעת ומסוימות בו-זמנית
מומחים לדיני חוזים מציינים כי בעבר דרשו בתי משפט נקודת זמן מדויקת שבה נכרת החוזה, מעין "הכאת פטיש". דרישה זה היטשטשה במהלך השנים, ואולם גרוניס מבקש לצעוד לעבר הגישה הוותיקה, הדורשת שכל מרכיבי ההסכמה - גמירות-דעת ומסוימות - יתקיימו בו-זמנית, במועד שבו נכרת החוזה למעשה. זאת, להבדיל ממצב שבו לאורך תקופת זמן מתקיימים, בזמנים שונים, המרכיבים השונים של ההסכמה.
בנוסף, גרוניס מעדיף שייקבע מפורשות כי אם לא סוכמו בין הצדדים פרטים מסוימים בחוזה - המשמעות היא שלא נכרת הסכם. על בית המשפט, לשיטת גרוניס, להימנע מנקיטת צעדים מוגזמים להשלמת פרטים שלא סוכמו בין הצדדים, בפרט אם הצדדים התכוונו לנהל משא-ומתן לסיכום הפרטים הללו.
חברה קדישא יוצגה בערעור בידי עורכי הדין יחיאל כשר וניר קהת ממשרד פרופ' יובל לוי ושות'. (ע"א 10859/07).