ההחלטה לקיים את הפריימריז בקדימה בעוד חודשיים, תגביר את הסיקור התקשורתי שלה. מניסיון פריימריז במפלגות אחרות עולה, שסיקור תקשורתי מוגבר, הוא יבול נאה בסקרים שלמחרת. שלי יחימוביץ' והעבודה קפצו אל מעל 20 מנדטים באפקט "היום שאחרי", ורק בחלוף שבועות מספר התייצבה העבודה סביב 13 מנדטים.
הקרב בין ציפי לבני לשאול מופז יהיה מכוער, ושני הצדדים אותתו על כוונתם להסיר את הכפפות. מי אמר שקרב מכוער הוא מתכון להתאבדות פוליטית? הן כזה היה גם אופיו של העימות החזיתי בין עמיר פרץ לשלי יחימוביץ', אך לפני חודשים; ולמרות זאת, לאחר הבחירות, העבודה התייצבה בסקרים.
נכון שיש סיכוי שאחד משני המתמודדים בקדימה יפרוש, מה שלא קרה בעבודה, אך פרישתו של יושב ראש מפלגת העבודה, אהוד ברק, גרמה למפלגה דווקא לנסוק, ולימדה שלעתים פרישת בכיר יכולה להיטיב עם המפלגה-האם, ולא לפגוע בה.
לזכותה של לבני ייאמר, שהיא הודתה שכניסתו של יאיר לפיד למגרש הפוליטי הייתה שיקול בקביעת פריימריז-בזק. ללבני וללפיד יש כבר משהו משותף: שניהם נכנסו לזירה במועד שנכפה עליהם. במכתב, שהעביר למנכ"ל חדשות ערוץ שתיים, אחרי שנחשפו כוונותיו הפוליטיות, הודיע לפיד, כי יפרוש חצי שנה לפני הבחירות, כשאיש אינו יודע מתי יתקיימו.
הוא קיווה, כנראה, להמשיך לצבור פופולריות מכיסא המגיש עוד חודשים רבים. גם לבני רצתה פריימריז סמוך לבחירות לכנסת. הנסיגה בכוחה של קדימה בסקרים והלחץ הפנימי בתוך המפלגה, אילצו אותה להזדרז.
מפסידים ביום פקודה
בנימין נתניהו, שהשתעשע ברעיון להקדים את הבחירות לסוף השנה הנוכחית, שינה כנראה את דעתו, ושיגר את שריו ואת ח"כיו להודיע על כך ברבים. ארדן ואקוניס התחרו ביניהם מי יהיה נחרץ יותר באמירה: "אין עכשיו בחירות והן יתקיימו במועדן", כלומר באוקטובר 2013. היו לנתניהו סיבות טובות להרהר בהקדמת הבחירות: בכל הסקרים, מצליח הליכוד בראשותו לשמור על מעמד המפלגה הדומיננטית, המועמדת להרכיב גם את הממשלה הבאה. המחאה החברתית מהקיץ האחרון לא השפיעה. גם כניסת לפיד לזירה לא פגעה בו משמעותית.
יחד עם זאת, הוא זוכר בוודאי, שהיו מי שהקדימו בחירות כשהיו על הסוס, ומצאו את עצמם מפסידים ביום פקודה. הזמן הרב החולף מרגע שמוכרזות בחירות ועד יום הבוחר, יכול לחולל שינויים במפה הפוליטית. כמה ראשי ממשלה למדו זאת בדרך הקשה.
כל הסימנים מראים, שהפעם צפויה מערכת בחירות מעניינת: אם תתאושש קדימה לאחר הבחירות הפנימיות, כניסתו הצפויה של דרעי למרוץ, וריצה של לפיד ויחימוביץ' בראשות מפלגות, משנה את המערכת הפוליטית מזו שהכרנו. משתנים רבים מדי עודם נעלמים, ובעיקר - מה יהיה מעמדן של המפלגות החדשות - לפיד ודרעי - וכיצד ישפיעו על גודל הגושים הפוליטיים.
אם יתפצל גוש המרכז-שמאל לשלש או ארבע מפלגות, יקטנו הסיכויים למהפך פוליטי. אמנם יש מי שמהרהר בהקמתה של "קואליציית מיעוטים" - קדימה, עבודה, לפיד, דרעי וליברמן - אך אם הפער בין הליכוד למפלגה הבאה אחריו יהיה בן 10 מנדטים ויותר, יהיה קשה ציבורית להצדיק הקמת ממשלת מיעוטים שכזו.
יש תסריט אחר, שעשוי להשפיע דרמטית על המערכת הפוליטית: לקראת הגשת הרשימות לוועדת הבחירות, עשוי להיווצר לחץ ציבורי על קדימה ועל מפלגת לפיד נטולת השם, לוותר על האגו ולהתאחד במטרה אחת: להחליף את נתניהו. לחץ כזה הוביל בעבר את יצחק מרדכי להסיר מועמדות, על מנת שלא יתקיים סיבוב שני בין ברק לנתניהו. אם ייווצר הלחץ, והוא יישא פירות, הוא עשוי לאיים על המשך שלטונו של הליכוד.
מפלגת העבודה, שהוספדה כל-כך הרבה פעמים לפני שנה ושנתיים, הוכיחה שבפוליטיקה בישראל כבר מתקיימת תחיית המתים. התקומה שלה מבהירה שכדאי להיזהר מלהספיד את קדימה.
הכותב הוא מגיש "הכול דיבורים" בקול ישראל ופרשן פוליטי