ממשלת ישראל נמנעת מלקיים דיון רציני בשאלה אילו אזרחים זכאים לסיוע במסגרת פרויקטים של דיור בר השגה, ובכך היא מפנה עורף ללב המחאה החברתית שניצתה כאן בקיץ האחרון. דווקא חברי ועדת טרכטנברג שרטטו בהמלצותיהם את פרופיל הזכאים לדיור בר-השגה: אזרחים המשתייכים לעשירון השביעי ומטה. הם לא הסתפקו בכך והדגישו כי יש "לתת עדיפות לאוכלוסיות אשר ממצות את כושר ההשתכרות שלהן, אך שכרן אינו גבוה מאוד ולכן עדיין מתקשות לעמוד בנטל הוצאות הדיור".
כעת, שר השיכון, אריאל אטיאס, עוקף למעשה את הממשלה: ב-30 בינואר הוא יביא את נושא הזכאות לדיון בפורום הנוח לו, מועצת מקרקעי ישראל, שבראשה הוא עומד. הערב (ג') הוא יפרסם את הקריטריונים.
הבלבול המסוים בציבור בין דיור ציבורי לדיור בר-השגה נוח לאטיאס. רבים מבלבלים בין דיור ציבורי, סוציאלי, שנועד באמת לחלשים ביותר, לבין דיור בר-השגה, הכולל שני מסלולים: דירות מוזלות לרכישה במסגרת פרויקטים של "מחיר למשתכן" ודירות מגורים בפרויקטים עתידיים שיהיו בשכר דירה מוזל ומפוקח, במחיר שאינו עולה על 30% מההכנסה של משק הבית.
כיום, הקריטריונים לסיוע במסלולי דיור בר-השגה נותנים עדיפות לאוכלוסייה החרדית. האם תימשך ההעדפה הזאת, באמצעות אימוץ קריטריונים התואמים את הפרופיל הדמוגרפי והתעסוקתי של החרדים?
ותק בנישואים ומספר ילדים
מלבד מתן עדיפות לנכים, צעד ראוי של אטיאס, יש בהצעה שעתיד שר השיכון להביא למועצת מקרקעי ישראל שלושה קריטריונים עיקריים:
■ שירות צבאי ולאומי: ב-50% מהפרויקטים של דיור בר-השגה, יינתן ניקוד עודף של עד 20 נקודות מתוך 100 ליוצאי צבא או שירות לאומי. אטיאס מתגאה בקריטריון הזה, שאושר על ידי היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין. לטענתו, הוא מוכיח שהוא אינו סקטוריאלי אלא חרדי הדואג אפילו לחיילים.
■ מספר שנות נישואים: לפי ההצעה, ותק בנישואים ייתן עדיפות בניקוד. הנתונים (ראו טבלאות) מדברים בעד עצמם: חרדים מתחתנים בגיל צעיר הרבה יותר מחילונים. שיעור החרדים הנשואים בגילאי 25-29 הוא 93%, לעומת 47% בכלל האוכלוסייה היהודית.
■ מספר הילדים: לפי הצעת אטיאס, ככל שיש ילדים רבים יותר במשפחה, כך יינתן ניקוד גבוה יותר. עד כה הייתה העדפה מוחלטת למשפחות עם ארבעה ילדים ויותר. גם אם אטיאס יקבע שהתעדוף הוא לשלושה ילדים ויותר, ברור למי יש עדיפות: ל-62.4% מהמשפחות החרדיות יש שלושה ילדים ויותר, לעומת 36.8% מהמשפחות בכלל האוכלוסייה היהודית.
מהנתונים עולה כי בשעה שזוג חילוני ממוצע בא בברית הנישואים, זוג חרדי ממוצע כבר נשוי זה חמש-שש שנים ומטופל בשלושה ילדים לפחות.
סעיף המחלוקת
ומה חסר בהצעה? כמובן, הקריטריון של "מיצוי כושר השתכרות", כלומר, הנכונות להתאמץ ולהשתתף בשוק העבודה על פי הכללים המקובלים בביטוח הלאומי. החרדים מתנגדים בתוקף להכנסת הקריטריון כתנאי סף ואפילו כתנאי לתעדוף. ועדת טרכטנברג המליצה שהוא יהיה תנאי סף בדיור בשכר דירה מוזל ומפוקח ולפחות תנאי תעדוף משמעותי בחלק המכריע של תוכניות מחיר למשתכן. הוועדה דיברה על תנאי של 125% משרה לזוג.
באחרונה, מציג אטיאס נתון שקיבל לדבריו מהמוסד לביטוח לאומי בניסיון להצדיק את העדרו של קריטריון ההשתכרות. הנתון, המבוסס על סקר ההכנסות השנתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מראה לכאורה שמתוך כ-540 אלף משקי בית שאין ברשותם דירה, כ-160 אלף משקי הבית שהכנסתם נמוכה מועסקים בפועל בשיעור משרה נמוך מ-125%. לפיכך, טוען אטיאס, הכנסת מיצוי כושר השתכרות כתנאי ידיר אוכלוסיות נזקקות רחבות מהאפשרות לסיוע.
אלא שהצגה כזאת של הדברים חותרת תחת כל המדיניות הסוציאלית של ישראל, שלפיה כל סוגי הסיוע מותנים במיצוי כושר השתכרות - בקצבאות קיום של הביטוח הלאומי, בסיוע בשכר דירה במשרד השיכון, ואפילו בדיור הציבורי המיועד לאוכלוסיות החלשות ביותר. מעבר לכך, הנתון שהציג אטיאס מטעה: בדיקת הביטוח הלאומי התייחסה להעסקה בפועל בנקודת זמן נתונה ולא למיצוי כושר ההשתכרות. כך, כל מי שאינו עובד באופן זמני בעקבות חופשת לידה או מעבר בין עבודות מוצג בסקר כאינו עובד. יתר על כן, כל מקבלי קצבאות הקיום, הבטחת הכנסה, נכות, זיקנה וכדומה נחשבים ממצים כושר השתכרות ב-100% משרה.
הסקר גם אינו מציג את הכנסות משקי הבית מהון, וזאת עשויה להיות הסיבה לכך שהם אינם זכאים לקצבאות ביטוח לאומי, למרות הכנסתם הנמוכה מעבודה. ודבר נוסף: אם ננכה מהסקר את אוכלוסיית הסטודנטים, שעם סיום לימודיהם ימצו את כושר השתכרותם, נישאר רק עם המשפחות החרדיות.
תיקון עבודת הביטוח הלאומי בהתאם לאמור לעיל, יחזיר בוודאי את ההיגיון בשימוש במיצוי כושר השתכרות כתנאי סף בדיור בר-השגה, אבל ספק אם ישכנע את שרי הציבור החרדי.
"אהוב את המלאכה"
זכותה של הקהילה החרדית שהמדינה תספק לה דיור מוזל המותאם לצרכיה, לפי משקלה באוכלוסייה ולפי קריטריונים שוויוניים. הכפפת הקריטריונים לטובתה סותרת את עקרונות הצדק החלוקתי.
הרמב"ם, בספרו משנה תורה, כתב: "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חילל את השם וביזה את התורה... אהוב את המלאכה ושנוא את הרבנות, וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטילה וגוררת עוון. וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הבריות".
