אלימלך, שם בדוי, היה בן 22 כשהתחילו הכאבים במותן. הוא ביצע את כל הבדיקות האפשריות, וכשלא עלה בהן דבר פנה אל האינטרנט. הוא ערך כמה חיפושים, נכנס לפורומים שונים ולאתרים רפואיים והגיע לדיאגנוזה: מדובר בסרטן. במערכת הבריאות חזרו והבהירו לו: אין לך כלום, הכול בסדר איתך. אחרי שלא מצא שום תימוכין לאבחנת הסרטן, וגם לא מי שיטפל במחלה הדמיונית, אלימלך נאלץ לוותר, ולאחר שלוש שנים של דאגה הכאבים חלפו מעצמם. זמן קצר לאחר מכן הגיעה התחושה המשונה בגרון. הוא ניגש מיד לאינטרנט וגם קבע תור לרופא, שלא מצא דבר. אלימלך לא הסכים לוותר בקלות הפעם, עבר בדיקות חוזרות, והגיע עד למומחה אף אוזן גרון. שום ממצאים. מבחינת המערכת הרפואית הכול היה בסדר. את אלימלך זה לא הרגיע. מה הם יודעים, הרופאים האלה. הרי באינטרנט יש אבחנות ברורות לסימפטומים שלו, מחלות סופניות במקרה הרע או יבלות במיתרי הקול במקרה הטוב. גם כאן, בסופו של דבר, אלימלך נאלץ לחיות בפחד עד שהכאבים חלפו מעצמם.
חלפו כמה שנים של רגיעה פיזית. בינתיים הכיר אלימלך בת זוג והוא כבר בן 31, אבל שוב מודאג. הפעם זה כתם קטן שצץ על איבר המין שלו. נקודת חן? מלנומה קטלנית? כל התסריטים כבר רצו בראשו. הפעם, בגלל האופי המביך משהו של הסימפטום, אלימלך בדק את הנושא ברשת לפני שניגש לרופא. המסקנה הייתה ברורה: הוא חייב להסיר את הכתם הזה אחרת יש חשש ממשי לחייו. והרופאים? יוק. הכול בסדר איתך, נאמר לו שוב ושוב. אין צורך להסיר את הכתם, לא נשקפת סכנה ולא מדובר במלנומה.
האבחנות המקצועיות לא השקיטו את אלימלך. החשק המיני שלו נפגע, בעבודה הוא בקושי מתפקד, החוג החברתי הצטמצם מאוד, ובת זוגו הרגישה שזה כבר יותר מדי ועזבה את הבית. הוא חי היום בגפו, חוזר מדי ערב אחרי העבודה ומתיישב מול המחשב, צולל לשעות של חיפוש מידע רפואי שיסביר את הכתם הטורדני. עד שלא יסיר אותו לא יצליח לחזור לחיים נורמליים. לאחרונה החליטו בני המשפחה להתערב, והפנו אותו למרפאתו של ד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה ומנהל קליניקה לתמיכה רגשית ונפשית. "אנחנו רואים עשרות מקרים כאלה בחודש בקליניקה", אומר טל. "הקיצוניים שבהם יושבים שעות על-גבי שעות מול המחשב בחיפוש אחר מידע רפואי". לתופעה הזו, הוא מסביר, יש שם: סייברכונדריה, חיבור בין סייבר והיפוכונדרייה, שמשמעותה עלייה חסרת בסיס במפלס החרדה לגבי נושאי בריאות ורפואה בעקבות קריאה באתרי מידע רפואי שמציפים את הרשת.
את הזרקור על התופעה הרימה חברת האריס אינטראקטיב בשנת 2007, שבדקה את היקף הגלישה לאתרי רפואה ובריאות בארצות הברית ומצאה עלייה של 37% במספר הגולשים לאתרים אלה בין השנים 2007-2004. אותם מחפשי מידע רפואי, 160 מיליון אמריקאים, מהווים על-פי הסקר 84% מהמבוגרים הגולשים, ולפי הסקר הם חיפשו מידע רפואי 5.7 פעמים בחודש בממוצע. רבים מהם נעזרו באינטרנט לפני שניגשו להתייעצות עם רופא.
כשנה לאחר מכן פרסמה יחידת המחקר של מייקרוסופט דוח שכותרתו "משחקים את תפקיד הרופא ברשת", ובו הקביעה כי חיפוש מידע רפואי באינטרנט מעורר חרדות בקרב גולשים וגורם להם להאמין שהם סובלים ממחלות נדירות. "מיליוני גולשים לא מודעים לעובדה שהסבירות שגידול במוח ייצור כאב ראש טיפוסי היא דווקא נמוכה", ציינו החוקרים בדוח. "הסלמה מהסוג הזה בפרשנות מוטעית של סימפטומים מובילה לחרדה שאיננה במקומה, לבזבוז זמן ולביקורים יקרים אצל מומחים לכאבי ראש". בישראל נערך סקר ב-2009, במימון המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות והמרכז האקדמי רופין, ולפי תוצאותיו כשליש מגולשי האינטרנט עושים זאת לצורכי בריאות.
ב-2010 פורסם מחקר נוסף, של אוניברסיטת חיפה ומכבי שירותי בריאות, שלפיו 65% מהגולשים ברשת מהבית עושים זאת כדי לחפש מידע רפואי עבור בן משפחה ו-62% מהמשתמשים מחפשים מידע רפואי עבור עצמם. נשים, על-פי הסקר, מחפשות יותר מידע רפואי ברשת, ו-10% מהמשתמשים באתרי המידע הרפואי אף החליפו רופא בעקבות המידע שאליו נחשפו.
עוד על פי הסקר: 14% מהחולים ביקשו מהרופא שלהם לשנות תרופות בעקבות מה שקראו, 54% דיווחו כי קריאת מידע רפואי באינטרנט השפיעה על הפעילות הרפואית שלהם, 45% אמרו כי המידע המקוון עזר להם להתחיל בפעילות גופנית, וכ-40% אמרו כי מידע זה סייע להם להחליט להתחיל בדיאטה. מובן שלא כל הגולשים הללו יפתחו סייברכונדרייה ברמה כזו שתפגע בתפקוד היומיומי שלהם או תהפוך לנטל על מערכת הבריאות. "אם אין נטייה להיפוכונדרייה או חרדתיות בנטייה הבסיסית, אז סביר להניח שזה לא יקרה", מרגיע ד"ר טל. "הבעיה היא אצל אלה שיש להם נטייה כזו, והם גולשים באתרים ונחשפים למידע, שהוא רבגוני, לפעמים לא מדויק, מורכב ומבלבל. ואז הגלישה רק תעודד מחשבות חוזרות וטורדניות, חרדה ודאגות".
נבואה שמגשימה את עצמה
חוזרים לאלימלך. חלפו כמה חודשים וחל שיפור משמעותי במצבו. הכתם אמנם לא הוסר, אבל ה"חולה" חוזר לתפקד וגולש הרבה פחות באתרים רפואיים. אבל נשאלת השאלה למה זה קרה לו. איך מידע באינטרנט יכול לגרום לכאב פיזי?
"קודם כול צריך להבין מה זו היפוכונדריה", מנתח ד"ר טל. "באופן כללי, מדובר בחרדה שמושלכת כל הזמן על איברים שונים בגוף. זאת חרדה שהיא עמידה, על גבול ההפרעה האובססיבית, ובאה לידי ביטוי במחשבות חוזרות ובלתי פוסקות שלא נותנות מנוח, ובצדן יש גם סימנים גופניים כלשהם כמו מתח בשרירים, פעילות של מערכת העיכול, תחושה של לחצים בחזה או הרגשה שמשהו נתקע בגרון. במקרים קיצוניים אי-אפשר להתפנות לדברים אחרים, כי המחשבות כל הזמן מציפות, ואז נוצר מצב של חוסר תפקוד יומיומי בעבודה, בקשר הבין-אישי או עם הילדים. יש לזה מקביל שהוא לא סייברי, כשאנשים רצים ועושים בדיקות בלי הפסקה, ובהינתן כל-כך הרבה בדיקות גופניות הם גם מוצאים משהו לא תקין, אז חוזרים לאינטרנט בניסיון לפענח את זה. זה גדל וגדל, כי בפורומים תמיד יש למישהו בת דודה מפתח תקוה עם משהו כזה, שהיה נדיר וסופני, והאפשרויות מתפתחות ולא נגמרות עד שזה מגיע לחוסר תפקוד".
- סביר היה להניח שביקור אצל הרופא או קריאת מידע רפואי דווקא ירגיעו את החרדות.
"ההיגיון אומר שכן, אבל יש סתירה בין מידע רפואי אמין לסתם הפחדות. יש היום תחושה שהמידע הרפואי מאוד זמין, אבל מעשית יש הרבה מידע שהוא התרשמות אישית של אנשים בפורומים, וזה מידע סמי-רפואי".
- למה בכלל פונים לאתרים האלה?
"לשאלה הזאת יש הרבה תשובות, שקשורות בעיקר לאני מאמין של המטפל. יש מי שיגידו שזה קשור לחוסר איזון כימי כזה או אחר במוח ולכן תרופות יכולות לעזור, בעיקר כאלה שמטפלות באיזון של הסרוטונין במוח. יש כאלה שיגידו שזה קשור לדפוסי חשיבה, ואכן הטיפולים המקובלים הם קוגניטיביים-התנהגותיים, שזה אומר לשנות את דפוסי החשיבה ואת ההתנהגות במצבים של בדיקה חוזרת באינטרנט ומחוץ לאינטרנט. ויש לזה גם מקור רגשי, שנובע ממקומות הקשורים לאי-ביטחון ולערך עצמי המושלכים על הגוף".
- איך אנחנו יודעים שחצינו את הגבול ומסקרנות בריאה אנחנו גולשים במדרון הסייברכונדרייה?
"הגבול המשמעותי שאדם צריך לבדוק עם עצמו הוא עד כמה זה פוגע בתפקוד היומיומי שלו. אם את נכנסת לאינטרנט, והמחשבות שלך רק גדלות וזה פוגע בתפקוד שלך וזה מציק לפני השינה, ופתאום קשה לך לעבוד או שאת מתעוררת בלילה עם מחשבות טורדניות, כנראה נחצה הגבול. צריך לחשוב עד כמה החיפוש אחרי מידע רפואי באינטרנט מרגיע אותך או רק משרת את חוסר הרוגע ואת הסבל. אם את קוראת משהו וזה הרגיע אותך - סבבה. אבל אם זה רק מגדיל את המחשבות, גם אם זה עדיין לא מפריע לתפקוד, זה כבר בעייתי".
- לך תסביר את זה לסייברכונדר עם פריחה קלה שקרא באינטרנט על מחלה נדירה שבה הפריחה מלווה בכאב ראש ופתאום גם לו יש מיגרנה.
"תראי, הכול עניין של התניות. למדתי לחשוב משהו כשאני רואה משהו, או למדתי להיבהל כשאומרים משהו. באופן טבעי כולנו יוצרים לעצמנו התניות. אם למשל קראתי אצל שלושה גולשים בפורום שיש להם כאב ראש וגם פריחה, אני מתחיל להאמין שהם קשורים זה לזה ולכן מטבע הדברים אצור לעצמי את ההתניה, ואם יש לי פריחה אז ארגיש גם כאב ראש, אפילו כשאני לא שם לב. התניות זה משהו מאוד חזק. כל ההתנהגות של בעלי החיים מאופיינת בכך, וגם בני האדם; לפעמים זו גם נבואה שמגשימה את עצמה, כמו דכדוך בחורף. יכול להיות שהחורף הזה דווקא ארגיש מצוין, אך בהתניה שלי משנים קודמות - כשאפור בחוץ אני מרגיש רע".
- אז אם מפסיקים לקרוא חומר רפואי זה פשוט עובר?
"יש אנשים שמפסיקים לגלוש, ובהתחלה תהיה דווקא החמרה של המחשבות, כך שבמצבים מסוימים אם נפסיק לגלוש בבת אחת זה לא טוב. הרבה פעמים אנחנו עושים את זה בתוכנית מדורגת, כי צריך לעזור לאדם גם להיגמל מהחיפוש האובססיבי ברשת וגם להתמודד עם המחשבות ועם הרגשות שהובילו אותו לכך".
קודם גוגל, אחר כך הרופא
בסתיו האחרון געשו הרשת והמדיה סביב תרופת האלטרוקסין שמרכיביה שונו, ועקב כך צצו תופעות לוואי בלתי סימפטיות בקרב אוכלוסיית הסובלים מהפרעות בפעילות בלוטת התריס. באותם ימים הגיעה אל המרפאה של פרופ' שלמה וינקר, יו"ר איגוד רופאי המשפחה, מטופלת שצורכת את התרופה. היא נכנסה לחדרו של וינקר נסערת. איך לא הזהרת אותי מהתרופה החדשה, שאלה בזעם, ופירטה בפניו את מגוון תופעות הלוואי שמהן היא סובלת, בדיוק אותן תופעות לוואי שעליהן קראה בכתבות באינטרנט וראתה בטלוויזיה. וינקר בדק את תיקה הרפואי והסביר לה שמבחינת לוחות הזמנים היא בכלל לא עברה לתרופה החדשה, מה שלא מנע מהפציינטית להאשים אותו בניסיונות להוציא ממנה כספים מיותרים.
וינקר ביקש ממנה שתגיע אליו למחרת עם האריזות של התרופה והם יסתכלו יחד, ואז הוא הראה לה שהיא באמת לא החליפה את התרופה ושתופעות הלוואי שהיא חשה בהן היו בעקבות החשיפה למידע בכלי התקשורת.
ביום רביעי השבוע התכנסו חברי איגוד רופאי המשפחה לכנס שנתי שבו דנו במעמד הרופא. וינקר עלה לבמה מצויד בנייר עמדה שהכין לקראת הכנס, ובו פירט את הסיבות לשחיקתו של מעמד רופא המשפחה בעשור האחרון, בין היתר בגלל זמינות המידע באינטרנט. הרופא, מתברר, הפך במרוצת השנים האחרונות ממקור סמכותי לאיש מקצוע שמספק רק חוות דעת שנייה אחרי האלוהים החדש - גוגל. פרופ' וינקר מצא פתרון ביניים לתופעה. "ישנו הפתגם המפורסם, 'אם אתה לא יכול להילחם בהם - הצטרף אליהם'; אז היום אנחנו הם אלה שמייצרים את המידע עבור הקהל הרחב. באפריל האחרון הקמנו את המיזם ויקי-רפואה, שיש בו מידע רפואי ברמה גבוהה, גם לקהל הרחב. אנחנו לא מתביישים שהקהל ידע יותר. אנחנו לא רוצים לשמור את כל הידע לעצמנו".
- אבל אז הפציינט מגיע אליך למרפאה ופותח את השיחה ב"קראתי באינטרנט".
"זה קורה כל הזמן; אז מה נעשה? נסגור את האינטרנט? היום לכל רופא יש גישה חופשית לרשת, אז אני אומר לפציינט 'בוא נראה יחד מה קראת'. נגמר העידן שבו הרופא יודע והחולה לא יודע כלום. היום הידע משותף לכולם. אני נכנס עם חולים לאינטרנט, ואין שום בעיה עם זה, זאת לא בושה".
נשמע אידיאלי אילו החולים היו גולשים כל היום באתרים מקצועיים, אבל רבים נכנסים לפורומים וקוראים על התסמינים של ציפור123 מרחובות. זה יכול להיות מתיש.
"הבעיה המרכזית היא שלחולה אין הכלים לדעת אם מה שהוא קורא באינטרנט זה מאתר רציני או לא. כשחולה בא ואומר לי, 'קראתי באינטרנט', זה כמו שהוא יגיד לי 'שמעתי ברחוב'. לכן אחד הדברים שאני צריך לעשות, כרופא, הוא לתת את הכלים שבעזרתם נעריך יחד אם הדבר החדש שקראת רציני או לא. הרי יש שרלטנים ברשת, זה לא מקום תמים, יש גורמים עם אג'נדות נסתרות וארגונים תחת מסווה מדעי שהקשר ביניהם ובין האמת רחוק מאוד".
מעמיסים על מערכת הבריאות
בימים אלה שוקד האיגוד על מחקר שמנסה לבדוק את מידת תכיפות הביקורים אצל רופאי המשפחה, גם על רקע זמינות המידע הרפואי באינטרנט. נתונים עדיין אין, אך וינקר מדווח כי המגמה, כפי שנראית כעת, מסמנת עלייה במספר הביקורים לשנה. האם הסייברכונדרים שמנכסים לעצמם אי-אלה מחלות שקראו באינטרנט גם יוצרים עומס על מערכת הבריאות?
"כל מנהל מחלקה קרדיולוגית יספר על חולים שצונתרו ארבע או חמש פעמים, ובכל הפעמים היו עורקי הלב שלהם תקינים, והם עדיין מגיעים לחדר מיון עם כאב בחזה ומנסים לשכנע את הרופא התורן או את המומחה הצעיר שהם זקוקים לצנתור נוסף", מספר ד"ר אמנון להד, ראש המחלקה לרפואת משפחה באוניברסיטה העברית. "מובן שרוב העומס הוא עלינו, על הרופאים הראשונים, אבל זה גם מגיע למחלקות המיון והאשפוז. הפחד של הרופא הוא שאולי מסתתר משהו מאחורי הזאב-זאב. העניין הוא שמעבר לעומס הכלכלי יש נזקים בריאותיים לחולה. כך למשל סי.טי מגיל 50 מלווה בסיכון של של 1 ל-1,400 לפתח סרטן, ואני מכיר פציינט שעשה כבר עשרה כאלה בעשר השנים האחרונות - ללא ממצאים רפואיים.
"הגיעה אליי פציינטית שבדיקות הורמונליות שעברו מצאו כי הפרולקטין, הורמון שאחראי על יתרת החלב של נשים בהנקה, גבוה מאוד אצלה. היא הגיעה אליי על סף בכי, כי הספיקה לקרוא בינתיים באינטרנט שזה יכול להיות גידול מוחי. זה אמנם נכון במקרים קיצוניים, אבל מה, ביקשנו ממנה להגיע למרפאה ולקחנו לה דם וראה זה פלא - הפרולקטין היה תקין. היא בכל זאת ביקשה לעשות סי.טי, שגם נמצא תקין, ובכל הסיפור הזה הלך לה סוף השבוע על חרדות מיותרות. זה היה מקרה נקודתי, אבל רוב האנשים שמאוד נלחצים הם סדרתיים, ומגיעים מעת לעת עם משהו אחר שמקורו באינטרנט".
בכובעו כמרצה בפקולטה לרפואה, להד מדווח שהסטודנטים לומדים את הנושא. הם לא קוראים לתופעה סייברכונדריה אלא סומטיזציה - תופעה שבה לחולה יש בעיה פסיכולוגית שהביטוי שלה הוא גופני.
"רואים את זה באנשים שבאים עם כאבים שונים, בדרך כלל שילוב של מערכות שונות כמו צרבת עם כאבי שרירים וכאב ראש, והרופא לא מוצא משהו דרמטי", הוא מפרט. "הסיבה הכי שכיחה לכך היא חרדה. לפי כל המחקרים סומטיזציה זה גורם השימוש הגבוה ביותר בשירותי הבריאות". באופן מעט אירוני, על-פי מחקר שנעשה על-ידי וינקר ועמיתיו באיגוד רופאי המשפחה, נמצאה תסמונת דומה לסייברכונדריה, המכונה תסמונת הסטודנט לרפואה, שלפיה הסטודנטים עצמם קוראים בבוקר על תסמינים מבעיתים ומפתחים בערב חרדה שיש להם סרטן או שהם בדרך לשבץ מוחי. הביטוי שלפיו מה שאתה לא יודע לא יהרוג אותך, מקבל משנה תוקף במקרה הזה.
על אף ההיבטים המטרידים של הבהלה שגורמת אוטוסטרדת המידע הרפואי שמציעה הרשת, חשוב לציין שכמעט מובן מאליו להדגיש כי לאינטרנט יתרונות רבים גם בזירה הבריאותית. אמנם הרופאים שרואיינו לכתבה לא דיווחו על מחלה שתפסו מוקדם יותר בזכות חולה שביצע מחקר מעמיק באינטרנט, אבל סביר להניח שגם מקרים כאלה יש בנמצא. העצות המרכזיות לעכברי הרשת השוקדים על תואר בלתי רשמי ברפואה הן לבדוק תמיד אם האתר אמין, מי עומד מאחוריו, אם אין חשד לאינטרסים מסחריים וכמובן תמיד לזכור לקחת הכול בעירבון מוגבל ולפנות לרופא. זה שאתה סייברכונדר לא אומר שאתה לא חולה, אבל רוב הסיכויים שכאב הראש הזה פשוט יחלוף מעצמו בעוד כמה שעות.
