אמנם המדינה, לתפיסתה, נתנה לציבור הרופאים, בהסכם האחרון, תוספת משמעותית ביותר, המגיעה לכדי כ-3 מיליארד שקל בשנה; ותרמה לחיזוק הפריפריה, המתקשה לגייס רופאים; אך, רופאים רבים מרגישים, שלא נעשה די לחיזוק הרפואה הציבורית.
באחרונה פורסם, כי מבקר המדינה מתכוון להמליץ על הגבלת הרפואה הפרטית. אחד הגורמים העיקריים המתסכלים את ציבור הרופאים, הוא הפער המשמעותי בין יכולת ההשתכרות של רופא במערכת הציבורית בשעות הבוקר, ליכולתו להשתכר בשעות אחר הצהריים. רופא ילדים, העובר מחדר המיון בבי"ח ציבורי, למוקד קופ"ח, שגם הוא חלק חשוב ממערכת הרפואה הציבורית, משתכר באחר צהריים אחד כרבע ממשכורתו החודשית בביה"ח. הפער גדל עוד יותר ואינו ניתן לגישור, כשבוחנים את השתכרות הרופא באותן שעות במערכת הפרטית.
רופאי בתיה"ח הציבוריים מסייעים, לאחר יום עבודתם, לקיים את מערכת הוועדות הרפואיות של משרד הביטחון, הביטוח הלאומי, ועדות הניידות, ועדות הגזזת, והוועדות הרפואיות לניצולי שואה. רופאי בתיה"ח משמשים בקופות החולים גם כרופאי משפחה, ילדים, נשים, אורטופדים ועוד. חלקם אף עוסק ברפואה פרטית, האחראית היום, לפי נתונים שונים, ל-25%-33% מהניתוחים המבוצעים בישראל.
שערו בנפשכם, מה היה קורה למערכות אלו, אם רופאי בתיה"ח היו מסתפקים בהשתכרותם ומפסיקים "להתרוצץ", כדי להתפרנס בהתאם ליכולתם הכלכלית המונעת מכוחות השוק.
מהאמור לעיל ברור, כי קיים ניגוד עניינים מובנה בין המדינה, האחראית לתפקוד המערכות שהוזכרו ומעוניינת שימשיכו לתפקד, לבין חלקים גדולים מציבור רופאי בתיה"ח, המעוניינים, לו היה הדבר אפשרי ומשתלם מבחינה כלכלית, לעבוד ולהשתכר במקום אחד.
הזנחה בחסות המצוינות
ממשלות ישראל לדורותיהן, הזניחו את מערכת הבריאות בצורה מחפירה. הזנחה זו התאפשרה, באופן פרדוקסלי, בשל מצוינות רופאי ישראל, שגישרה על הפער הגדל בין תשתיות ומשאבים לצרכים. ביטוי להזנחה רבת שנים זו מתגלה מדי חורף, כשחדרי המיון והמחלקות הפנימיות קורסות, בשל העומס הרב הנובע מ"הקפאה" רבת שנים של פיתוח בתיה"ח הציבוריים.
ברור לכל, שכשהמערכת הכלכלית העולמית לא-יציבה, לא ניתן לעשות תיקון מהיר בדרכים מקובלות. עם זאת, צריך ואפשר למצוא פתרונות, באמצעות בחינה מחודשת של שוק שירותי הבריאות בישראל.
מערכת שירותי הבריאות הנוספים (שב"ן), שנבנתה לאחר חקיקת חוק בריאות ממלכתי, מגלגלת היום כ-5 מיליארדי שקל מדי שנה. השב"ן, מקנה לחבר בו את הזכות הבסיסית לקבלת שירותים על-פי בחירתו. בישראל, באופן חריג בכל העולם המערבי, משתמשים בשירותי השב"ן כ-75% מאזרחי המדינה, המשלמים מדי שנה פרמיות לקופות החולים הציבוריות המפעילות שירותים אלה. אך במצב היום, כספים אלה לא מגיעים לבתיה"ח הציבוריים, המשוועים להם כדי שיוכלו להתפתח ולשפר את השירותים.
קיימות שתי סיבות עיקריות למידור בתיה"ח הציבוריים מגישה לכספים אלה: החשש מאי שוויון בין מחזיקי השב"ן ל-25% מהאוכלוסייה, שידה אינה משגת לרכוש שירות זה; והחשש של המדינה, מפני האפשרות, שמימוש שירותי השב"ן בבתי החולים הציבוריים תגביר את ניצולו, תגרום לעליית הפרמיות שלו, ותעלה את סך ההוצאה הלאומית לבריאות.
חששות משמעותיים אלה ניתנים לפתרון "מחוץ לקופסה", על-ידי ניסוח מערכת כללים, שתיקבע על-ידי ועדה ציבורית, שמחד תקנה זכות בחירה ברופא לכל אזרח במערכת הציבורית, ומאידך תווסת את ההוצאה הלאומית לבריאות.
במציאות הבלתי-אפשרית, שבה השירות הרפואי הציבורי מידרדר, הגיעה השעה שבה צריכים מדינת ישראל ואזרחיה לבחור. האפשרות האחת הינה ויתור והשארת המצב הקיים בשנים האחרונות (מה שיאפשר למערכת הרפואה הפרטית להמשיך ולשגשג על חשבון הציבורית); ואילו האפשרות השנייה היא, התמודדות עם האתגר בדרכים לא שגרתיות, על-ידי כך שתינתן לבתי החולים הציבוריים האפשרות להמשיך ולהתפתח בקצב הנדרש, כדי לשמר את הזכות לבריאות לכלל אזרחי המדינה.
הכותב הוא מנהל נוירוכירורגית ילדים, בבית חולים ספרא תל השומר