"קיים קשר ישיר בין עוני לדיור, ולא ניתן להתמודד עם סוגיית העוני בהצלחה ללא פתרונות שיכון ודיור. לצערי, אנו מגיעים לנקודת רתיחה מסוכנת מאוד מבחינה חברתית, כשדיור אינו בהישג יד, כשיש האמרת מחירים בלתי-סבירה לקורת גג, כשקבוצות אוכלוסייה רבות לא מסוגלות להשיג דיור בצורה נאותה וסבירה. כמי שכיהן כשר הבינוי והשיכון וכשר הרווחה, אני טוען שמדינת ישראל נכשלה בחיבור שבין דיור לרווחה, בכל הקשור לאתגר של צמצום פערים והפחתת העוני. אני חרד להתפתחותם של גטאות דיור לעניים או חסרי דיור".
דברים אלה כתבתי בספרי, "תכנית עבודה - מתכון לרווחה כלכלית", שיצא לאור ב-2010 , חודשים לפני שפרצה המחאה החברתית האדירה שחווינו בקיץ האחרון. זו פרצה, בראש ובראשונה, בגין מחירי הדיור והכשל החמור והמתמשך בתחום הזה. מאז אמנם ננקטו צעדים להפחתת מחירי הדירות ולהגדלת ההיצע בשוק, אך כעת, לאחר הודעת שר השיכון, אריאל אטיאס, על הקריטריונים לדיור בר-השגה, ניתן לקבוע כי הממשלה ממשיכה להיכשל בדיוק באותו המקום עליו התרעתי לפני כמה שנים: בהקצאת המשאבים הצודקת לזכאים לדיור בר-השגה.
הצעת שר השיכון אריאל אטיאס, בגיבוי רה"מ, בנימין נתניהו, היא חזרה על אותה אידיאולוגיה שהביאה למחאה. היא לא מעודדת יציאה מעוני. היא מקפחת, שוב, דווקא את אלה שמתאמצים בכל כוחם לשרוד ולצוף מעל פני המים. את האדם העמל והעובד למחייתו.
יש קשר ישיר וברור בין דיור לעוני ובין תעסוקה לעוני. יש קשר ישיר וברור בין הדרה חברתית לבין דיור ותעסוקה. לפיכך, כדי למגר את העוני ולצמצם פערים חברתיים, מוכרחים לשלב בין דיור לתעסוקה. רה"מ ושר השיכון שכחו בשבוע שעבר מושכל יסוד זה.
לפתע נשכחו העובדות
20%, חמישית (!), מאוכלוסיית מדינת ישראל, חיים מתחת לקו העוני. אנו אחת המדינות עם הפערים החברתיים הגדולים ביותר בתבל. הסיבות ידועות ומוכרות, ורבים וטובים אוהבים לדבר על כך גבוהה-גבוהה, לרבות רה"מ עצמו, שלא חדל, תוך כדי מסע הפריימריז שלו, להתפאר בפעולותיו בנושא זה. והנה, משנקרתה בידיו הזדמנות אמיתית לעשות מעשה אמיץ, המחבר בין דיור לתעסוקה ושובר את העוני - הוא מצמץ.
לפתע פתאום נשכחו ממנו העובדות הפשוטות - שהעוני והפערים בחברה שלנו הם איום אסטרטגי אמיתי על עתידה של המדינה, ושהעוני בישראל כפול מן הממוצע במדינות ה-OECD. הוא שכח את הצהרותיו, על כך שכדי לשבור מגמה זו יש לתמרץ לתעסוקה, לשפר את תנאי התעסוקה ולדאוג לדיור ולחינוך. הוא שכח שמדיניות דיור בר-השגה היא כלי מרכזי בצמצום העוני והפערים החברתיים. לא בכדי התבטא פרופ' עמנואל טרכטנברג בחריפות כנגד החלטה זו, שכן היא עומדת בסתירה ישירה להמלצות הוועדה בראשותו, שאת עיקריה, כזכור, אימץ רה"מ. זו לא רק סטירה לוועדת טרכטנברג, אלא גם סטירה לפרופ' טרכטנברג.
אחת הטענות המועלות על-ידי יוזמי ההחלטה במשרד השיכון היא, שיש לאפשר זכאות גם למי שאינו עובד כדי לסייע לחלשים בחברה. זהו עירוב מושגים. יש להבדיל בין דיור ציבורי למטרות סעד או רווחה, לבין דיור בר-השגה שמסייע לקדם את האדם ולחלץ אותו מעוני. אין חולק על הצורך להרחיב ולהגדיל את הסיוע בדיור ציבורי לחלש ולנזקק. הבעתי לא אחת את דעתי, שמשרד האוצר מתעב ממש את הדיור הציבורי ופועל בשיטתיות ובאטימות לחסל אותו. אך אין בין זה לבין מדיניות דיור כללית לעידוד דיור בר-השגה ולא כלום. כאן מוכרחה המדינה לתת בשיקוליה תמריץ ועידוד לאדם העובד, כי החיבור בין תעסוקה לדיור הוא המפתח המשמעותי ביותר לשינוי חברתי, לצמצום העוני והפערים החברתיים. יתרה מזו, העובדה שהרבה מן העניים החיים בתוכנו דווקא עובדים ומשתכרים, מצדיקה ביתר שאת את הצורך להעדיף ולתמרץ אותם בכללי הזכאות לדיור ראוי והולם. מה שבטוח - צדק חברתי זה לא.
הכותב הוא יו"ר סיעת העבודה, ולשעבר שר הרווחה והשירותים החברתיים ושר הבינוי והשיכון