עו"ד ועו"ד מתחזיםביוני האחרון קיבל ס', אזרח ירושלמי (כל השמות שמורים במערכת), מכתב בדואר, שנחזה להיות מכתב ממשרד עורכי דין. "ש"ס ושות', משרד עורכי דין / המחלקה להוצאות לפועל", צוין בלוגו המכתב, שכותרתו "התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים".
כתובת המשרד, שצוינה במכתב, היא רחוב העלייה בתל-אביב, ובמכתב עצמו הוזהר ס' כי אם לא ישלם את חובו בסך 8,000 שקל, הוא צפוי לעיקולים, שלילת דרכון, פקודת מאסר ועוד צרות רבות ומגוונות.
משרד עורכי הדין של ס', גם הוא בירושלים, ניסה לאתר את עורך הדין ששלח את המכתב. מתברר כי יש עורך דין אחד בישראל העונה לשם ש"ס, אך הוא איננו יושב ברחוב העלייה. פנייה אליו גילתה כי המכתב לא יצא ממנו, וכי החברה הרשומה בו מעולם לא הייתה לקוחה שלו. ש"ס האמיתי מיהר להגיש תלונה במשטרה, בעוון התחזות לעורך דין, ובמקביל פנה לוועדה להגנת המקצוע בלשכת עורכי הדין כדי לדווח על ההתחזות.
עו"ד גד שילר, יו"ר הוועדה להגנת המקצוע, פנה גם הוא במקביל למשטרה בדרישה לפתוח בחקירה, שכן דין התחזות לעורך דין אינו כדין כל התחזות אחרת, אלא שזו נקבעה כעבירה ייחודית מכוח סעיף מיוחד בחוק לשכת עורכי הדין.
זו לא הייתה אמורה להיות חקירה סבוכה במיוחד, שכן מי שזייף את מכתב עורך הדין, השאיר קצה חוט משמעותי: "אם הנך מעוניין לנצל הזדמנות זו ולהסדיר את חובך", הוא כתב במכתב ברוב חוכמתו, "נא פנה למשרדנו או למרשי, מר ח"ט, טל' נייד... (המספר שמור במערכת, י"י)".
תיק החקירה הועבר למפלג ההונאה של משטרת תל-אביב, ואולם בנובמבר האחרון עידכן סגן ראש המפלג, רפ"ק דניאל סימון, את לשכת עורכי הדין כי לאחר שאותר חשוד, ולאחר שהוא נחקר באזהרה במשטרה, הוחלט לסגור את התיק בשל חוסר ראיות מספיקות.
בלשכה זיהו את ההזדמנות להיעמד על הרגליים האחוריות, ולא לוותר במסגרת המאבק על השגת גבול המקצוע. בדרך-כלל מתמקד המאבק הזה במוסדות הנותנים שירותי ייעוץ וטיפול לאזרחים מול רשויות שונות, תוך גלישה גם לטיפול משפטי, אבל הפעם עמדה על הפרק התחזות של ממש לעורך דין, תוך נטילת שמו וזהותו.
"החלטתכם אינה עולה בקנה אחד עם הראיות החד-משמעיות שהוצגו בתיק על-ידי המתלונן, עו"ד ש"ס (האמיתי), המובילות לאיתור המתחזה לעורך דין. היות שבכוונת המתחזה להוציא כספים מאדם, שלטענתו חייב לו כסף, הרי שהוא השאיר במכתב מספר טלפון נייד פעיל, המספק קצה חוט שדרכו ניתן להגיע לאדם העומד מאחורי ההתחזות".
בימים האחרונים התקבל תשובתה של משטרת ישראל לפנייה המחודשת. הפעם כתב רפ"ק גיא ישראלי, ראש מחלק במפלג ההונאה בתל-אביב. "הריני להודיעכם כי הוחלט לפתוח את התיק מחדש ולנסות לאסוף ראיות נוספות. בסיום הטיפול תתקבל החלטה מחודשת בדבר גורלו את התיק, בהתאם לממצאים", נכתב.
"ההתנהלות של המשטרה והקלות שבה היא בוחרת לסגור תיקים בעניין זה מתמיהה ומעוררת מחשבות קשות", אומר עו"ד שילר. "זה אינו המקרה הראשון של התחזות, שבגינו הוועדה פונה אל המשטרה ומבקשת את טיפולה. לצערי, המקרה הזה עוד טוב, בדרך-כלל המשטרה אינה טורחת להשיב לפניותינו".
גם ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד דורון ברזילי, שהצטייד בימים האחרונים בדובר חדש - עו"ד איתי הר-אור, נדרש לתופעה. "יש לטפל במתחזים בחומרה, הפגיעה אינה רק בציבור עורכי הדין, אלא בראש ובראשונה בציבור הרחב", אומר ברזילי. "הלשכה תיאבק בתופעה פסולה זו, של אנשים המציגים עצמם כעורכי דין מן המניין, כדי להלך אימים על אזרחים תמימים. אנו מצפים שהמשטרה תתייחס לתלונות אלה במלוא הרצינות ותמצה עד תום את הטיפול בהן. אם המשטרה תסרב לבצע את תפקידה אנחנו נפעל בדרכים המתאימות".
תמרור אזהרה לקצב
מוטב לנשיא האנס, משה קצב, וסנגורו החדש, יורם שפטל, לעיין היטב בפסק דינו של בג"ץ מהשבוע שעבר, שעניינו של טוראי עאטף זאהר.
זוהר הורשע ב-2005 בבית דין צבאי באינוס חיילת שהיתה פקידה שלו, ונגזרו עליו 6 שנות מאסר בפועל ושלילת דרגותיו. לאורך כל תקופת מאסרו המשיך זאהר לכפור באשמה, לגרוס כי האישומים נגדו הם "עלילת דם שפלה ונתעבת", וכי בינו לבין החיילת התקיים רומן ותו לא. נוכח הכחשותיו הנמשכות, נמצא זאהר בלתי מתאים להליך שיקום בכלא. שהרי, תנאי יסודי לטיפול בעברייני מין הוא "הכרה פנימית בהיות המעשים משום עבירות מין".
למרות כל זאת, החליטה ועדת השחרורים הצבאית, בפעם השלישית שהתיק הובא בפניה, על שחרור מוקדם של זאהר מהכלא, כך ששנת מאסרו האחרונה תתווסף למאסר על-תנאי שנגזר עליו. נגד החלטה זו עתרו הפצ"ר, וכן איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית, בטענה כי החלטת השחרור היא בלתי סבירה באופן קיצוני.
השופטים אליעזר ריבלין, אליקים רובינשטיין וחנן מלצר קיבלו את העתירה, והורו על ביטול שחרורו המוקדם של זאהר (בג"ץ 6067/11).
חשיבותה של פסיקת בג"ץ היא בקביעת גבולות סמכותה של ועדת שחרורים, בין אם אזרחית או צבאית. לא כל מסקנה בדבר "הלקח שלמד האסיר" היא אפשרית. יש למצוא לה עיגון בעובדות, ובמסגרת זו לא ניתן להתעלם מסירובו של האסיר להכיר בפליליות מאסר. הודאה ב"רומן" ובפסול המוסרי שבו איננה תחליף ראוי להודאה באשמה פלילית.
דומה שהשופט ריבלין ניסח את דבריו כשעניינו של קצב נמצא נגד עיניו: "עבריין מין סדרתי, שאינו מפנים את פליליות מעשיו ואת חומרתם, איננו מבין את האסון שהמיט על קורבנו, איננו מביע חרטה, איננו סבור כי הוא נזקק לשיקום דרכיו - איננו מסוג האסירים שככלל יש לשחררם שחרור מוקדם".
סנגורו של זאהר קבל על כך ששב"ס אינה מפעילה בין כותלי הכלא תוכנית שיקום לעברייני מין הממשיכים להכחיש את אשמתם. השופטים הסכימו כי זכותו של עבריין מין להמשיך להכחיש את אשמתו, ואלם שחרור מוקדם אינו זכות אלא פריבילגיה, וזו אינה ניתנת למי שלא שוקם ולא הוכיח שמסוכנותו לציבור חלפה.
אגב, מי שביקש בשם זאהר ששב"ס יפעיל תוכנית שיקום גם לעברייני מין מכחישים, הוא סנגורו - עו"ד אביגדור פלדמן.
