מה באמת מעניין את עורכי הדין הישראלים? לסיכום שנת המשפט 2011 קיבץ אתר האינטרנט המשפטי LAW DATA את 10 פסקי הדין הנצפים ביותר על-ידי עורכי הדין אשתקד. הנתונים מבוססים על בדיקת מאות אלפי הקלקות והורדת פסקי דין באתר, ומספקים הצצה אל מסך המחשב האישי של עורכי הדין בישראל.
בראש הרשימה, באופן לא מפתיע, מככב הנשיא לשעבר משה קצב. בשנים האחרונות סיפקה פרשת עבירות המין של קצב כותרות מפוצצות לעיתונים, וגם אשתקד המשיכה סאגת קצב, כך עולה מהאתר, לסקרן את עורכי הדין.
פסק הדין של בית המשפט העליון, שמשתרע על 250 עמוד, הדוחה את ערעורו של קצב על הרשעתו באונס ועל גזר הדין שהוטל עליו, 7 שנות מאסר בפועל, היה הנצפה ביותר על-ידי עורכי הדין בשנה החולפת.
סכסוכים סביב דירות מגורים
גזר הדין שהושת על קצב, וניתן בבית המשפט המחוזי, תופס את המקום השמיני ברשימת פסקי הדין הנצפים ביותר אשתקד.
מהמקום השני ואילך (למעט המקום השמיני) שוקע אבק "הכוכבים" - אין עוד דמויות ציבוריות ברשימה, ומסתמנת מגמה ברורה: עורכי הדין מתעניינים בעיקר בפסקי דין העוסקים בסכסוכים אזרחיים, וגם - וזה די מובן - בפסקי הדין שעונים לשאלה "מה יעשה לעורך דין שהתרשל?"
את המקום השני ברשימת "הנקראים ביותר" תופס פסק דין העוסק בפירוק שיתוף של בני-זוג בדירת מגורים על רקע חובות של הבעל. במסגרת זו נקבע כי כונס נכסים הנכנס בנעליו של הבעל לשם מכירת הדירה ופירוק השיתוף של בני-הזוג בה, לא יוכל לפנות את האישה מן הנכס.
בית המשפט קבע כי חוק הגנת הדייר חל על האישה ולא ניתן יהיה למכור את הבית כפנוי, אלא כתפוס, כך שהאישה תישאר כדיירת מוגנת של הנושים. פסק הדין של בית המשפט העליון, שניתן באוקטובר אשתקד, נצפה על-ידי מאות עורכי דין בתוך חודשיים בלבד (רע"א 8233/08).
במקום השלישי מתמקם גם כן פסק דין הקשור לסכסוך סביב דירת מגורים של בני-זוג, אלא שהפעם עורכי הדין היו על המוקד. בפסק הדין, שניתן בפברואר 2011, קבע בית המשפט העליון כי שני עורכי דין שהתרשלו במשך שנים כלפי לקוחותיהם וגרמו להם להפסדים ניכרים בנוגע לרכישת דירה, ישלמו להם פיצוי בסך כ-600 אלף שקל. (ע"א 2008/07, בעניינם של סוניה ודוד ירמייב נגד עו"ד נירה וצבי לוטן).
במקום הרביעי דורג פסק דין בסכסוך אזרחי בין בנק ללקוח. השאלה שעלתה בתביעה זו הייתה: האם בנק רשאי לסרב לרשום עיקול בחשבון של לקוח, שאין בו יתרות זכות, כאשר על-פי הסכם מסגרת האשראי בין הבנק ללקוח, עומדת לרשות הלקוח יתרה במסגרת האשראי?
בית המשפט העליון קבע כי לא ניתן לעקל את זכות החייב למשיכת-יתר מהחשבון, וכי בהיותה זכות עתידית שאינה ודאית, יש להכיר בטענת הבנק כי אין להעמיד אשראי לצורך עיקול, מקום שמסגרת האשראי לא הובטחה בבטוחות.
במקרה כזה יש אכן שיקול-דעת לבנק שלא להעמיד את מסגרת האשראי מקום שקיים סיכון כי לא יוכל לגבות את כספו. מנגד, אין לאפשר לבנק להחזיק בבטוחות ולהמשיך ולטעון כי העיקול מסכן את כספי הבנק (ת"א 2176/08).
פסק הדין החמישי הנצפה ביותר, עסק, שוב, בסכסוך סביב דירת מגורים - הפעם בין עיריית נצרת עילית לבעל דירה. פסק הדין עסק בשאלה - האם עירייה שגבתה מבעל דירה תשלומי ארנונה נמוכים בטעות, יכולה לגבות את הפער בגין הסכום שאמור היה להשתלם רטרואקטיבית לתקופה של 10 שנים לאחור? בית המשפט קבע כי העירייה אינה רשאית לחייב בעל דירה בהפרש החיוב בארנונה באשר לתקופה הקודמת לתקופת ההתיישנות (רע"א 187/05).
במקום השישי מתמקם פסק דין רחב יריעה ותקדימי, שבו התווה בית הדין הארצי לעבודה את העקרונות המנחים בנוגע לאפשרות של מעסיקים לחדור למחשבים ולתיבות המייל של העובדים במקום העבודה. נקבע כי מעביד יהיה רשאי לחדור למחשב ולדואר אלקטרוני של עובד, ואף להגיש את החומר שמצא כראיה בסכסוך משפטי, רק אם מדובר בתיבת דוא"ל מקצועית שבבעלות המעסיק. אך כאשר מדובר בתיבת דוא"ל אישית, שהעמיד המעביד לטובת העובד, אסור לו לחדור לתוכן התכתובת האישית של העובד, למעט במקרים חריגים (ע"ע 90/08). פסק הדין סיקרן עובדים רבים, וגם את עורכי הדין שהורידו אותו באתר LAW DATA.
פסק הדין השביעי הנצפה ביותר עסק בסכסוך ארוך-שנים בין בעלי חניון בירושלים, סביב הרווחים מהחניון (ת"א 1131/95); במקום השמיני התמקם כאמור גזר דינו של קצב; ובמקום התשיעי דורג פסק דין שעסק בסכסוך סביב הסכם מכר של דירת מגורים, שנערך ללא חוזה בכתב כנדרש בחוק. בית המשפט קבע כי יש ראיות נסיבתיות שונות המעידות בדיעבד על כך שהייתה עסקה בעל-פה, וכי שלילת התוקף המשפטי של העסקה בשל היעדר כתב אינה מתיישבת עם עיקרון תום-הלב, שכן "זעקת ההגינות" מחייבת להכיר בקיומה של עסקה.
את רשימת פסקי הדין הנצפים ביותר סוגר פסק דין המחייב חברה בינלאומית לפצות משפחה של מנוח אשר נפצע קשה, ובסופו של דבר נפטר, בעקבות שימוש במכונה שהחברה מכרה לו. בית המשפט קבע כי על אף שהמנוח, טרם מותו, הסכים שלא תהיה לו כל טענה כלפי החברה, אין בכך כדי לפטור את החברה מאחריות (ת"א 5144/03).
