ההנפקה הקרובה של פייסבוק, הרשת החברתית הגדולה בעולם, צפויה לשבור הרבה מוסכמות. מוסכמות של שווי, מוסכמות של מספר מיליונרים, מוסכמות של שיעורי צמיחה, מוסכמות של גיל ומה לא.
מוסכמה נוספת, פחות ברורה לעין, נשברה באופן מאוד אישי על ידי מארק צוקרברג עצמו, מייסד ומנכ"ל החברה שעומד להפוך למיליארד כבד והוא עדיין לא בן 30. צוקרברג, כזכור, החליט לצרף לטיוטת התשקיף שפורסמה בשבוע שעבר, איגרת אישית שכתב לציבור המשקיעים העתידי של פייסבוק.
ולמה מדובר בשבירת מוסכמה? ובכן, לפי הנהוג בוול סטריט, נושא משרה בחברה שעומדת לפני הנפקה ראשונית, אמור להימנע מהבעת דעה על החברה ועל עתידה שנייה אחרי שהיא מגישה תשקיף ורגע לפני שהיא הופכת לציבורית. בלי ראיונות (לציטוט או שלא), בלי מכתב למשקיעים, בלי הופעות פומביות, ובלי כל דבר אחר שעלול לעורר את חמתה של הרשות לני"ע בארה"ב.
לכן, האיגרת האישית שכלל צוקרברג בטיוטת התשקיף - לא מחוצה לה ולא כמייל לעובדי פייסבוק, אלא ממש בתוך התשקיף - היא בבחינת חריג. חוקי אך חריג. אין הרבה חברות שבעידן פוסט אנרון, ליהמן ברדרס וחברות אחרות שקרסו, מאפשרות לרוח החיה שמאחוריהן להתבטא בצורה כל כך חופשית על עתידן, רגע לפני שהן מונפקות.
נכון, צוקרברג לא חזה באיגרת מה יהיו הכנסות פייסבוק בעוד שנה או שנתיים, והיה רחוק מלדבר במספרים על עתיד החברה, אך קשה שלא להגדיר את האיגרת ותוכנה כמקדמי מכירות לכל דבר ועניין, וזאת עוד לפני שפייסבוק יצאה לרוד שואו שלפני ההנפקה.
צוקרברג, סביר להניח, הפעיל הרבה מחשבה לפני שישב לכתוב איגרת בת 2,176 מילה, וקרוב לוודאי שוול סטריט הייתה קהל הקוראים העיקרי שלו. אותה וול סטריט שמחכה בכיליון עיניים להנפקת הענק של החברה, אותה וול סטריט שעומדת לקבוע בכל רגע נתון את השווי של פייסבוק, אותה וול סטריט שצמאה למוצא פיו של המייסד הצעיר, ואותה וול סטריט שתהיה צמאה שבעתיים למוצא פיו בכל רבעון ורבעון, רגע לאחר שתהפוך לציבורית.
צוקרברג יודע את זה, וזו כנראה הסיבה שבגינה ישב והקליד 2,176 מילה, ואחר כך אולי עשה להן Like.