לנו הישראלים יש בעיה בהתייחסות למה שקורה בסוריה. מצד אחד, מובן שהטבח יוצר אמפתיה לקורבנות והזדהות עם מלחמתם להדחת הנשיא אסד מהשלטון. מצד שני, עם אסד אנחנו יודעים איפה אנחנו עומדים, לטוב ולרע.
בעיקר אנחנו יודעים שתחת שלטונו יש יציבות בגבול עם סוריה. אסד הנוכחי, כמו אביו, נוהג בארגוני הטרור הפלסטינים מנהג של כבדהו וחשדהו. הוא נותן כסף, נשק, תמיכה, אבל בדרך כלל אינו מאפשר להם להוציא פעולות טרור מהמדינה שלו.
מה יותר טוב?
מתוך זה עולה השאלה אם אחריו יהיה יותר טוב. לא רק לנו. אלא גם לעם הסורי. התיאור של ההתקוממות הערבית כ"אביב" הוא המצאה של תקשורת מערבית, שרוב פרשניה לא ממש מבינים את המציאות באזור, וגם לא את המנטליות הערבית-מוסלמית.
הלוואי שזה היה אביב. אבל למרבית הצער, אבל לא ההפתעה, אנחנו רואים איך האביב המדומה הזה הופך לחורף אמיתי, עם השתלטות של הקיצוניות האיסלמית. אם המתקוממים במדינות השונות האמינו שיהיה יותר טוב, הם עוד עלולים להיווכח בטעותם. ואולי לא? אולי המוני הערבים רוצים משטרים עם אוריינטציה איסלמית קיצונית? אולי הם בכלל לא שואפים לדמוקרטיה, אלא דווקא לתאוקרטיה? כלומר לשלטון האל באמצעות חוקי הדת?
הטרגדיה הערבית
מה שמביא לתהייה לא חדשה: אם האויב האמיתי של הקידמה ושל ישראל הם השליטים הערבים או אולי דווקא ההמון הערבי? זאת אולי הטרגדיה הערבית הכי גדולה. כלומר האפשרות שאלפי הקורבנות בסוריה ובמקומות אחרים בסופו של דבר לא יביאו שינוי, ושאם יהיה שינוי, הוא עלול להיות לרעה?
מבחינתנו הישראלים יש פה קונפליקט מובנה בין הלב והשכל. הלב, באופן טבעי עם הנפגעים והנרצחים. השכל מתרוצץ במחוזות אחרים. אולי עדיף לנו אסד מוכר, ששומר על סטטוס קוו מסוים, על פני מנהיגות שתבוא מתוך ההמון המאוד איסלאמי, המאוד מסוכסך.
אחרי הכל, הכי גרוע בשביל כל מדינה זה חוסר יציבות במדינות השכנות. ובשבילנו על אחת כמה וכמה. אותנו לא אוהבים השליטים, וגם אלה הרוצים לסלקם.
הרוסים והסינים יכולים
אני מניח שגם אצל הרוסים והסינים פעלה הדילמה בין הלב והשכל. מכיוון שהן מדינות עצומות וחזקות, הן יכולות לעשות מה שבא להן. והן בחרו ללכת בדרך השכל, כלומר האינטרסים.
ציני? בוודאי. לא מוסרי? נכון. אבל לא בטוח, בכלל לא בטוח, שאין פה ראייה של הנולד. לא נעים לומר זאת לנוכח עשרות ומאות נרצחי המשטר הסורי, אבל הרוסים אומרים שיכול להיות הרבה יותר גרוע ללא אסד. כשהם אומרים זאת, הם מדברים על כסף ועל שליטה. יותר רע מבחינתנו זו שאלה של מלחמה או...לא, לא שלום, אבל אולי גם לא מלחמה.
אין הרבה שאנחנו יכולים לעשות בנושא הסורי חוץ מלהמתין ולראות, ולהיות מוכנים, וזה בוודאי נעשה. אבל אסור לנו לאבד את ההכרה שעם כל הצער על האירועים שם, מה שהכי חשוב מבחינתנו זה מה טוב בשבילנו.