"The Voice", יום ד' 21:00, ערוץ 2 רשת
ימים יפים עוברים על זכיינית ערוץ 2 רשת. אחרי שהיה נדמה שהזכיינית הזאת בדרך להיות טלעד או ערוץ 1, או ערוץ 10, בא "The Voice" ושם אותם על הפודיום יחד עם "האח הגדול", תוכנית הדגל של השכנה השווה.
זה לא היה קל. "המירוץ למיליון" השיגה אחוזי צפייה יפים מאוד (ואולי הגמר מחר ובשבת יכניס גם אותה ל"מועדון ה-40"), אבל החלה בתקופה הרעה ביותר בטלוויזיה המסחרית בישראל, מה שלא איפשר לתרגם את אחוזי הצפייה הנאים להכנסות מפרסום.
"The Voice", שכבר ביעבעה על האש, נדחתה - רק כדי לאפשר מציאה של ספונסרים הולמים (וספק אם רשות המים היא גורם הולם לתוכנית שכזאת), ובכל זאת: אם עד לפני זמן לא רב השתדלו היוצאים מרחוב הארד לכיוון רחוב ולנברג ברמת-החי"ל להשפיל את מבטם בעוברם לידי משרדי המתחרים, הרי שעתה, אם יהיו שקטים מספיק, יוכלו לשמוע אותם משקשקים לקראת העונה העשירית (!) של "כוכב נולד", התוכנית ש"The Voice" משכה את השטיח מתחת לרגליה.
חזקה על הפורמט הוותיק שעוד ישיב מלחמה הגונה שערה, אבל בינתיים זהו זמנה של "The Voice". הערב (ד') יסתיים שם שלב האודישנים, וכבר בו ניתן להצביע על הבדל גדול מ"כוכב נולד".
אצל הכוכבים, האודישנים הם שילוב של התפעלות מכשרונות צעירים, יחד עם לא מעט בדיחות על חשבונם של מתחרים אחרים. אצל חלקם, עצם ההשתתפות באודישן היא המטרה, אבל אצל אחרים - הפער בין האופן שבו הם תופשים את עצמם כזמרים, לבין מה שהם שווים באמת, הוא המעורר גיחוך בין השופטים ובקרב הקהל בבית.
ב"The Voice" נערך תהליך של סינון מוקדם שחוסך מהצופים ומהמתמודדים את ה"פדיחות". אישית אני מודה שזה קצת מצער אותי. תקראו לי איש רע, אבל לפעמים כיף לראות חבורה של דבילים משתטה.
למזלה של "The Voice", אני בעמדת מיעוט: עם ישראל מעדיף מראית-עין של חמימות דביקה ומעניק ל"The Voice" חיבוק מרשים בצורת רייטינג נאה, ואם זה שלב האודישנים - רק חכו שתתחיל התחרות עצמה.
ליהוק הטאלנטים בתוכנית הוא מצוין. רמי קליינשטיין הוא לשון המאזניים, אבל אביב גפן חריף דיו כדי להוות משקל נגד לשני ה"עממיים" שרית חדד את שלומי שבת. גם התהום הזאת שאנחנו כל-כך אוהבים להתפלש בה, רק תלך ותעמיק ככל שתימשך העונה. יש למה לחכות.