הבנקים בישראל מצויים בעיצומה של קדחת גיוסי חוב מסיבית. כמו כל לווה אחר במשק, הבנקים מיטיבים להבין כי רמת הריביות הנוכחית בארץ נמוכה, ולפיכך נכון מימונית לקבע תשואות לטווחי זמן ארוכים במחירים נוחים.
עיקר גיוס החוב הנוכחי של הבנקים מתבצע באמצעות הגדלה של רכיבי ההון המורכב במאזנם, ולא באמצעות גיוס איגרות חוב מן המניין. רכיבי ההון המורכב הם נחותים מול איגרות החוב הרגילות, ולכן מציעים מרווח עודף אל מול המרווח הבנקאי של אג"ח רגילות, כדי לפצות את המשקיעים ולפתות אותם להשקיע בהם.
על מנת להמחיש את היקף התופעה, הנה כמה נתונים: בנק לאומי גייס לאחרונה 2.3 מיליארד שקל בחוב, ובנק פועלים, בנק מזרחי והבנק הבינלאומי מצויים בימים אלו בעיצומו של מהלך לגיוס מצטבר של כ-5 מיליארד שקל. מדובר על היקפי גיוס שסכומם הכולל כפול מן הגיוס החודשי הממשלתי הממוצע.
קדחת גיוסי החוב הבנקאיים היא המשך ישיר ומוקצן של גיוסי החוב הבנקאיים בשנת 2011. גיוסים אלה היוו בשנה שעברה כ-31% מעוגת הגיוסים הקונצרנים, והסתכמו בכ-12 מיליארד שקל.
העובדה שריבית בנק ישראל מצויה בשפל, ופוטנציאל התשואה הנגזר מעקום התשואה לפדיון הממשלתי הוא נמוך, גורמת לכך שהמשקיעים המוסדיים והפרטיים פונים לחיפוש אפיק השקעה אלטרנטיבי ובטוח, המניב תשואה עודפת אל מול האפיק הממשלתי - והחוב הבנקאי עונה באופן מצוין לדרישה הזו. בעידן בו כל יום אנו קוראים על הסדרי חוב ו"תספורות" למיניהן מה יותר בטוח מהשקעה באיגרות חוב בנקאיות?
לא תחרות בין שווים
היקף ההנפקות האדיר של הבנקים, המצטרף לצרכי מימון גירעון גדולים של הממשלה עקב חריגה משמעותית הצפויה מיעד הגירעון, גורם, כתופעת לוואי מדאיגה, לדחיקת רגליהם של מגייסי החוב האחרים.
התופעה בולטת במיוחד כאשר בוחנים את היקפי הגיוס המינוריים של פירמות המנפיקות אג"ח בדירוגים ממוצעים, ומבחינים בתיאבון הירוד של המשקיעים לחוב לגיטימי מסוג זה. אם מוסיפים לגיוסי החוב הגדולים של הבנקים את המגמה החדשה אותה הם מטפחים, למכור תיקי הלוואות לגופים מוסדיים, הרי ששוק איגרות החוב הקונצרני "הקונבנציונלי" עומד מול תחרות עזה וקושי אמיתי למחזר חוב. ודווקא מצד המערכת הבנקאית שמהווה את המממן המסורתי שלו.
הבנקים המקומיים נתפשים בקרב המוסדיים והציבור הרחב כלווים בגיבוי מדינה - זאת, למרות שאין התחייבות מפורשת של המדינה לגבות אותם במקרה של חדלות פירעון - ולפיכך התחרות שלהם על הכסף אל מול המגזר העסקי הלא בנקאי אינה תחרות בין שווים.
העוצמה של המערכת הבנקאית נובעת מכך שביכולתה לגייס מקורות מלקוחותיה באמצעות גיוס פיקדונות או תוכניות חיסכון, ואילו לתאגידים העסקיים אין נגישות לנחל האיתן הזה, והם נשענים על שוק ההון המקומי כזירת גיוס חוב מרכזית יותר.
ואם ערב המשבר של שנת 2008 החל להתפתח במדינת ישראל שוק של ניירות ערך מסחריים המהווים אופציה לגיוס מקורות קצרי טווח, הרי שהמשבר הפיננסי גדע באבו את המאמץ להצמיח את השוק החשוב הזה, שבארה"ב הוא אבן בניין מרכזית במימון תאגידים.
כך, ייתכן שהתיאבון הבנקאי המוגבר לגיוס חוב בשוק האג"ח הקונצרני, במקביל להקטנת המינופים הבנקאית, עלולים להגביר את "מחנק האשראי" בשוק הקונצרני, ולהביא לכך שהבנקים יבקיעו גול עצמי ויפגעו לעצמם בתיק האשראי.
הכותב הוא האסטרטג הראשי של קבוצת איילון