"נפקחו לי העיניים. אני כבר לא מסוגלת להביט בפועל שחור מנקה את הרחוב ולהתעלם ממנו", כך אומרת השחקנית לאה גלפנשטיין, בעקבות הופעתה כפליטה בת 12 בשם נאדק. האחרונה חולמת על איחוד עם אביה הנעדר, במחזה "ארץ חדשה" בבימויו של שי פיטובסקי שגם כתב במשותף עם שחר פנקס. מדובר בפרויקט השלישי של קבוצת צעירי התיאטרון הלאומי הבימה, שאותו בנה פיטובסקי כפסיפס דמויות וסיפורים המבוססים על תחקיר של חודשים. התוצאה היא חוויה מטלטלת, המכריחה את הצופה להביט בראי ולבוא חשבון נפש עם הפן הגזעני ושונא הזרים השוכן בו.
"לפני החזרות ידעתי באופן כללי שהתופעה קיימת, אבל לא מעבר לזה", מודה גלפנשטיין. "יש הבדל עצום בין עובדים זרים, המגיעים ברישיון לכמה שנים ושולחים את רוב המשכורת למשפחות, ובין פליט הנמלט על נפשו ועבורו זה עניין של חיים ומוות".
המחזה נותן ביטוי גם לצד הנגדי. מראש עיר האומר: "אין לי מקום עבורם" עד הישראלי הגזען ש"לא רוצה כושים ליד הבת שלי".
"צופים רבים חושבים שראש העיר צודק, ויש גם הזדהות עם המונולוג הגזעני שנועד מראש לתעתע בקהל ולהוציא רגשות קיצוניים. 'ארץ חדשה' לא נועד לפתור את הבעיה, אלא לשים אותה על השולחן. גם לי אישית אין פיתרון".
גלפנשטיין, 29, גדלה בבת ים, ושכנעה את משפחתה לעבור לתל-אביב כדי ללמוד בבית הספר לאמנויות תלמה ילין. במהלך לימודי המשחק בחוג לתיאטרון של סמינר הקיבוצים החלה לגבש פרסונה בימתית ייחודית, המאמצת בכל מחזה דמות שונה לחלוטין. "עבורי זו מחמאה", היא מודה, "כבר גילמתי כלבה, ילדה, זקן בן מאה, נערה מתבגרת אבל אף פעם לא מישהי קרובה אליי בגיל ובאופי. יצא ככה, ואם זה מקשה להדביק עלי טייפ-קאסט אני מאושרת".
הצגת הבכורה של "ארץ חדשה" תתקיים בראשון הקרוב (ה-12 בחודש) באולם הבימרתף של תיאטרון הבימה