המהפכות הגדולות בהיסטוריה, כאלו ש"הלכו על כל הקופה", נכשלו.
גם בשוק ההון אין קיצורי דרך. כאשר "דברים" מתרחשים מהר מדי ולוקחים אותם לקצוות, מחוג המטוטלת - המתוח עד קצה גבול היכולת - מתחיל לזוז ימינה או שמאלה לכיוון המרכז, למקומו הטבעי.
רפורמת בכר, המפץ הגדול של שוק ההון הישראלי, הייתה רפורמה אדירת משמעות ובשורה אמיתית. אם הייתה בה איזושהי נקודת תורפה ממשית, היא התרחשותה מהר מדי.
היא תפסה את השחקנים הראשיים לא מוכנים: את הציבור, נעדר החינוך הפיננסי, שלא מצא את ידיו ורגליו בסבך קופות הגמל שהוצעו לו, מבלי שיש לו יכולת החלטה ובחירה, שעד אז גם לא נדרשה ממנו; את השחקנים החדשים, אלה שקנו את קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים, ובראשם חברות הביטוח; וגם את הרשויות השלטוניות, שלא עשו מספיק כדי להכין את הציבור ואת השחקנים החדשים - לא בהקשר של חינוך פיננסי וגם לא בהקשר של רגולציה - למה שהן "הפילו" עליהם.
והנה, הגיע המשבר של 2008 ותפס את כל אלה בקלקלתם.
את הציבור - שמכר מכל הבא ליד, פדה קופות גמל וגרם נזק לעצמו; את השחקנים החדשים, דוגמת פריזמה - שנתפסו עם הררי סחורה קלוקלת; ואת הרגולטורים - שלגביהם התברר כי הרגולציה שלהם אינה קיימת או שאינה רלבנטית למשבר.
התוצאה: מטוטלת הרגולציה החלה לנוע מקצה אחד לקצה השני שלה. אלא שבמקום להגיע למרכז ולעצור בו, המחוג נע והגיע לקצה השני - מוואקום רגולטורי בנושאים הרלבנטיים, לעודף רגולטורי בנושאים לא רלבנטיים. וגרוע מזה, לעודף רגולטורי מזיק. מזיק לשוק ההון, מזיק לשחקנים הראשיים בו, וכן - מזיק גם לציבור.
הציבור ממשיך לא לקבל חינוך פיננסי, ומה שהוא כן מקבל הוא בלבול נוסף וסכנה לירידה באיכות ניהול ההשקעות, בשל עיסוק יתר ברגולציה, שחלקה אינה דרוש. השחקנים בשוק ההון ממשיכים לקבל ים חוזרים ותקנות, שרק העיסוק בהם דורש זמן ניהולי יקר מההנהלה, מהבעלים, ואף ממנהלי ההשקעות, נאלצים, עקב עודף הרגולציה, להקדיש חלק ניכר מזמנם לעניינים שאינם רלבנטיים למהות תפקידם.
תפקידה של התקשורת
והנה, בימים אלה אנו נדרשים לנושא של אקטיביזם מוסדי. זהו, אכן, נושא ראוי לדיון וגם לרגולציה. אך גם כאן, תפקיד הרגולציה הוא לא לכפות או לחייב אקטיביזם מצד הגופים המוסדיים.
תפקידה להכין את התשתית החוקית והציבורית לאקטיביזם מוסדי, בדרך של שינוי דרכי ההצבעה של הציבור הרחב (אינטרנט), הגדלת משקלו של המיעוט, שלילת האפשרות של בעל שליטה לעשות בחברה כבתוך שלו, ועוד.
המשקיעים המוסדיים יחליטו כל אחד על הקו שאותו יאמצו, וגם כאן עובד עקרון המטוטלת: בקצה אחד שלה, המחוג מצביע על אפס אקטיביזם מוסדי; בקצה השני שלה מצוי אקטיביזם מוסדי קיצוני, שמשמעו גישה פופוליסטית; ואילו במרכז המטוטלת - המחוג מצביע על אקטיביזם מוסדי ענייני.
זה המקום ששוק ההון צריך להימצא בו. זה ייקח את הזמן שלו. לא רק הציבור זקוק לחינוך פיננסי. גם אנחנו, המשקיעים המוסדיים, זקוקים לחינוך פיננסי. חינוך פיננסי, כמו כל חינוך, אינו עניין של זבנג וגמרנו. חינוך הוא תהליך, וזה ייקח כמה שנים לשוק ההון להתבגר גם בחזית זו.
הכותב הוא יו"ר בית ההשקעות מיטב