לפני כמה שבועות, כשהכותרות זעקו את זעקתה של אשה שהובלה לירכתי האוטובוס וילדה תמימה חטפה יריקות בבית שמש, החלטתי להשקיע שעתיים מחיי בכנס של עמותת כ"ן, שם התכנסו נשים מנהיגות כדי לדון בבעיה.
מאז ומתמיד הדרתי את עצמי מפעילות בארגוני נשים, אך באותו סופ"ש הרגשתי שהמעט שאני יכולה לתרום לנושא הוא לפחות לגבש עמדה. וכך, בבוקרו של שישי, מצאתי את עצמי מאזינה לשלי, לימור, ציפי, וזהבה שעד מהרה העבירו את השיח למקום הבטוח והנדוש העוסק בתקרת הזכוכית והכוח הנשי, אמירות ששמעתי בלי סוף ושתמיד חלפו לידי בלי לגעת.
אבל בבוקר ההוא, הבנתי פתאום שהתקרה הזאת במובן מסוים מונחת גם מעל לראשי.
יועץ אסטרטגי הוא מקצוע גברי
לא עברו אלא ימים ספורים והנה אני פותחת את גיליון "פירמה" של "גלובס", שהוקדש כולו למשפיעים בעולם התקשורת. שני עמודים הוקדשו למשרדי יחסי ציבור מצליחים, שרובם מנוהלים על ידי נשים. בעמוד שאחריהם הופיעה רשימה נוספת של יועצים אסטרטגיים, המורכבת מ-100% של טסטוסטרון וזיפים.
איך יכול להיות, שאלתי את עצמי, שאין אשה אחת המזוהה עם ייעוץ אסטרטגי, קטגוריה שהתעצמה בחשיבותה לצד התפתחות תרבות הלשכה בהשראת יקירנו בנימין נתניהו?
איך זה יכול להיות שיועץ תקשורת אוטומטית מכונה "יועץ אסטרטגי" ואילו יועצת תקשורת מכונה אוטומטית "יחצנית"? הייתכן שמישהו חושב שזרעי החוכמה שוחים להם רק באשכים?
אין זה סוד שרוב עמדות הניהול הבכירות במשק מאויישות בידי גברים שלעתים מרגישים אבודים בצמרת וחסרי אונים. אין שום בית ספר, ולו הגבוה ביותר, שהכין אותם ליצריות, לתחרותיות, לרוע ולחוסר הפרגון, שהם מרכיבי היסוד בסביבה הניהולית שלהם. המנהל המאותגר זקוק לכתף, לחיבוק, לטפיחה על השכם, למישהו שיזכיר לו כמה הוא מקסים, למישהו שיסתכל לו בעיניים ויבטיח לו שיהיה בסדר, שהוא מוגן ושהכל נמצא בטיפול. מישהו שיזכיר לו את אבא. בקיצור, הוא זקוק לאבא'לה אסטרטגי .
אופציה נוספת לקוחה מעולם הלוף והמסטינג - "עלינו על מוקש צעק אז הפצוע, אני כאן לצידך ענה לו החובש" - שהופך בגירסת 2012 ליועץ טיפולי. החובש מלטף מנחם ומרגיע והמנהל נכרך אחריו כמו תינוק לחיתול.
למה נשים לא נמצאות במשבצת הזאת
"אתה נמצא היכן שהמחשבות שלך נמצאות", אמרו חכמינו . נשים לא חושבות על עצמן כ"יועצות", ומראש מגדירות את עצמן במונחים נחשקים פחות. הנשים פועלות בשדה הפרקטיקה. יכול להיות שאם רק נחליט להוסיף על נייר המכתבים שלנו את התואר יועצת אסטרטגית, נתחיל סוף כל סוף להתעשר.
ויש, כמובן, גם החשיבה הגברית, הלוקה בשוביניזם במינון משתנה ומתקשה להתמודד עם נשים אסרטיביות ומעשיות. "אני מקבל מספיק עצות מאשתי", אומרים המנהלים לעצמם ולא רוצים עוד אישה שתציב להם מראה מול הפרצוף, תעמת אותם עם גבולות האני ותגיד להם מה לעשות. יש לי חברה שטוענת שגברים נעזרים יותר ביועצים גברים כי הם לא יודעים לבד, אבל מסכימים שרק גברים יהיו שותפים לסוד הזה...
"כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה"
אם אמשיך כך, אני עוד עלולה למצוא את עצמי בלי לקוחות ולכן אודה שהגזמתי קצת: בצמרת המנהלים יש גם גברים וגם נשים שבוחרים את היועצים שלהם ללא הבדלי ליפסטיק או עניבה. למנהלים שזקוקים לתמיכה נפשית, אני ממליצה לבחון את אופציית הפסיכולוג. רק 500 שקל לשעה, הרבה הרבה יותר זול מריטיינר של "יועץ אסטרטגי" ועם אותן תוצאות.
למי שתארים מפוצצים שובים את ליבם ואת כספם, אשמח להזכיר שייעוץ אסטרטגי זו המצאה של גברים, שחיפשו עבודה קלה עם כסף גדול; שיותר מידי יועצים אסטרטגיים מדברים הרבה ואומרים מעט; ושנשים בכלל ונשות יחסי ציבור בפרט יכולות לייעץ לפחות טוב כמו גברים. השאלה הגדולה, היא כמובן, מדוע גם הן לא גובות על השירות סכומים מפוצצים, אבל זה דיון נפרד, שגם בו יש מקום לתקרת זכוכית, פסיכולוג ודון קישוט שישנה את המציאות.
בשבוע שעבר שמעתי ברדיו ידיעה על ההיערכות לבחירות במפלגת קדימה. היועצים של מופז כולם גברים. היועצים של ציפי, אותה אני מעריכה מאוד, גם כולם גברים, מה שמביא אותי למסקנה הבלתי נמנעת שלציפי לבני יש ביצים!
■ הטור של אירינה שלמור התפרסם במגזין "פירמה" של "גלובס"