רפי רותם, קצין המודיעין של יחידת החקירות מע"מ שחשף שחיתות, חי ברחוב. לחיות ברחוב זה לישון בישיבה על כורסה בפינת הלובי של מלון קטן בגוש דן; לחיות ברחוב זה לא לראות רופא או לקנות תרופות כי אין כסף לשלם לקופת-חולים. לחיות ברחוב זה לחשב מתי לאכול את הבייגלה ולצחצח שיניים בשירותים של מסעדה. וגם, במקרה של רותם, לעמוד מחוץ לבלומפילד כשהפועל תל-אביב משחקת, ולקוות לנס קטן שיאפשר לו להיכנס למגרש בלי כרטיס.
מי שלא יכול להכיל את הזעם של רותם עדיף לו שלא יתקרב. "נאצים", הוא צועק, על סף התקף עצבים, "רק כסף הם מבינים, ואני נגעתי להם בכסף. עשיתי את זה למען המדינה. אז תסביר לי איך יכול להיות שהגעתי למצב הזה? איך זה יכול להיות?".
אין לי תשובה. המלצר בקפה מבקש מרותם להנמיך את הקול. השאלה הזו - איך זה יכול להיות - חוזרת שוב ושוב. אני רוצה לענות, 'אולי יש כאלה שרוצים לעזור, אבל נרתעים מהבוטות ומהזעם', אבל לא, זה רק תירוץ קלוש.
בדברי ימיהם של חושפי שחיתויות בישראל הסיפור של רפי רותם הוא הקשה ביותר. רותם נמצא על נתיב נואש שסופו לא ברור, נתיב שכדאי שיעורר מחשבה אצל כל מי שאינו אדיש כלפי שלטון החוק וכלפי חושפי שחיתויות, ובמיוחד אצל העיתונאים שעבורם רותם היה מקור. לא סתם מקור, אלא מתוך המערכת הרגישה ביותר של רשות המסים. נכון לרגע זה, חלק לא מבוטל מהם מסננים אותו ובורחים ממגע. "אתם, העיתונאים", אומר רותם, "אמרתם, 'נלך איתך צעד-צעד, נגן עליך, לא ניתן לפגוע בך'. האמנתי לכם, לעיתונאים ולעורכים, אבל הפקרתם אותי. הסיפור שלי זה יום כיפור שלכם".
- למי אתה מתכוון?
"כל העיתונאים שהייתי מקור שלהם, או שדיברתי איתם, או שהתראיינתי בתוכניות שלהם, ויודעים מה עובר עליי בשנים האחרונות. מאף אחד לא ביקשתי חיסיון ולא דיברתי מאחורי מחסה של מקור אנונימי, אלא הייתי מקור גלוי, בין בשיחה על עניין נקודתי, בראיון או בתחקיר מפורט. זו רשימה ארוכה. ואני מתכוון אליך (משה ליכטמן), אל קלמן ליבסקינד, עדי מאירי, ארז רותם, אילנה דיין, אמנון אברמוביץ', אברי גלעד, עמרי אסנהיים, עמנואל רוזן, אמנון לוי, איתי דנקנר, חיים שדמי, ברוך קרא, גיא פלג, רות יובל, איתי ברנע, רון קופמן, גיא מרוז ואורלי וילנאי, ניצה גלצר, ירון לונדון ומוטי קירשנבאום, טלי בן-עובדיה, אורי כהן-אהרונוב, שלום קיטל, דן מרגלית, ענת דוידוב, אסתי פרז, מנחם פרידמן, פאר-לי שחר, משה נגבי, מיקי מירו, איתם לחובר, רזי ברקאי, אראל סגל, בן כספית, אסף לוי, עוזי דיין, ואל אמנון דנקנר. ואולי שכחתי עוד כמה".
15 חוקרים התלוננו
רותם, 50, התחיל לעבוד ברשות המסים ב-1984 והגיע לתפקיד קצין מודיעין של מחלקת החקירות המרכזית של מכס-מע"מ בתל-אביב והמרכז. תיקו האישי כלל ערימת המלצות חמות וחוות דעת מהללות. גם אנשים שהכניס לכלא עשו לו כבוד.
ב-2003, יחד עם קבוצה של 15 חוקרים נוספים, הוא התחיל להתריע על שחיתות במחלקת החקירות. הקבוצה דרשה להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת המתרחש ביחידת החקירות, דרישה שאליה הצטרף ח"כ אריה אלדד שנפגש עמם. שר האוצר בתקופה שבה הועברה הדרישה - אברהם הירשזון - היה עסוק בדברים אחרים.
המידע שהעבירה הקבוצה, בין היתר גם למשטרה ולפרקליטות, עסק בהטבות למקורבים, לאנשי עסקים ולאישים בעלי קשרים פוליטיים ולעסקני ספורט. התלונה החמורה ביותר (בעיני הח"מ) הייתה הפעלת מחלקת החקירות באופן מגמתי נגד מתחרה עסקי של מקורב לראשי רשות המסים. רק אחת מהתלונות שהוגשו, נגד מי שהיה מנהל רשות המסים איתן רוב, הבשילה לדוח חמור של מבקר המדינה על הטבה חריגה לאצטדיון יד אליהו, וכרטיסים שקיבל רוב למשחקי מכבי תל-אביב בכדורסל.
בכל אופן, התלונות והמידע של רותם ושל חבריו הולידו מערכת של האזנות סתר, ואלה בתורן הוליכו את המשטרה ואת הפרקליטות לכיוונים נוספים, יותר "סקסיים", כמו מינויים מושחתים והשפעות על מינויים שעברו, בין היתר, גם דרך לשכת ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט וצמרת רשות המסים.
אין מחלוקת על העובדה שתלונותיהם של רותם ושל חבריו חשפו פרשיות שחיתות מהחמורות שניתן להעלות על הדעת. אבל המאמץ החקירתי הופנה רק לכיוון המינויים הפסולים ולא לשחיתות הפנימית ביחידה. מבחינת המשטרה והפרקליטות, אלה היו תיקים קלים יחסית, המבוססים על האזנות סתר, שהולידו את גל ההרשעות של בכירי רשות המסים. נושא השחיתות ביחידת החקירות ננטש לחלוטין.
מה קרה לרותם
ב-2004 דרשו מנהל היחידה רפי עמיאל ומנהל רשות המסים איתן רוב, שעל שניהם התלוננו 15 החוקרים, שרותם יעבור לתפקיד זניח במע"מ רמלה. רותם הגיב בפנייה לבית הדין האזורי לעבודה.
השופטת ורדה סאמט, שבעלה ייצג אנשי עסקים שנדרשו לחקירות בחשד לעבירות מס - קשר שלטענתה לא היה ידוע לה והיא זוכתה מתלונה בעניין זה - הכריחה את רותם, בסוף מארס 2005, לצאת לחופשה ללא תשלום שלא הוגדרה בזמן. החל באמצע 2005 רשות המסים אינה משלמת את שכרו של רפי רותם. כדי להוסיף לצרותיו, בספטמבר אותה שנה, נפגע רותם בתאונת דרכים מסוג פגע וברח, אושפז, והתברר שנפגע קשה באחת מרגליו (יצוין כי רותם נפגע בעוד שתי תאונות פגע וברח). מאז התאונה רותם נמצא בהיעדרות מחלה באישור רפואי, וכאמור אינו מקבל שכר.
פסק הדין של סאמט ניתן כמעט שנה אחרי תחילת הדיונים, במארס 2006, תוך הסתמכות של השופטת על מכתבים ועל מזכרים מפוקפקים נגד רותם, שהוכנסו לתיק המשפטי עם תאריכים מוקדמים, כאילו נכתבו בזמן אחר. מטרת ה"מסמכים" הייתה להציג את רותם כאדם תוקפני ואלים. מחברי המסמכים המפוקפקים הללו לא העידו ולא נחקרו בבית הדין על נסיבות כתיבת ה"תלונות".
הסתמכות השופטת סאמט על "מסמכים" של עדים שלא העידו ולא נחקרו חקירה נגדית היא עוולה משפטית, וזו לא תוקנה בהליכי הערעור. בית הדין הארצי לעבודה, בהרכב נילי ארד, עמירם רבינוביץ' ויגאל פליטמן, ובג"ץ בהרכב אדמונד לוי, עדנה ארבל ועוזי פוגלמן, התעלמו באופן מוזר מהפגם בפסק הדין של סאמט (הדברים פורסמו בהרחבה בכתבות במוסף G במאי 2007 תחת הכותרת 'חקירה על חקירה שלא הייתה', וביולי 2010 תחת הכותרת 'אני מאשים כל אדם הגון ששותק'). הטיפול של מערכת המשפט בפרשת רפי רותם ראוי להגדרה בת מילה אחת: חרפה.
חופשת מחלה, אבל בלי פיצויים
ניסיון להתחקות אחר מצבו החוקי של רותם מבחינת העסקתו מעלה בעיקר סימני שאלה. בדיון שנערך בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת, בסוף ינואר 2007, אמרה עו"ד רג'ין יהודה-כלף, הממונה על דיני עבודה ברשות המסים, כי "כרגע מר רפי רותם נמצא בחופשת מחלה, ולכן הוא לא חזר לעבודה". בתחילת 2011 הודיעה רשות המסים כי היא רואה את רותם כמי שהתפטר באוקטובר 2007 ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורין. אגב, בהקשר הזה מעניין תפקידו של מבקר המדינה בפרשה. באותו דיון בכנסת אמר מיכה לינדנשטראוס, שניתן היה לתת צו הגנה של חושף שחיתות לרפי רותם. מסיבותיו הוא לא טרח לעשות זאת, ואפילו לא נתן לרותם מכתב תמיכה.
רותם, מבחינתו, מצוי באישור מחלה רפואי מאז אותה תאונה - וללא הכנסה. החוקרים המתלוננים האחרים הורידו ראש ונשבעו לא לחשוף יותר שחיתויות (כפי שהם עצמם העידו בבתי משפט) או עזבו את המערכת. רותם החליט לא לוותר; ההתעקשות גרמה לו אובדן של עבודתו, של כספו, ואפילו של בת זוגו.
פקסים בלשון בוטה
מאז תחילת הפרשה ועד היום רותם קובל על האופן שבו טיפלה המערכת - המשטרה, הפרקליטות ואפילו מבקר המדינה - בתלונות של 15 החוקרים. עם השנים ועם הזעם שאגר הפך דיבורו לבוטה יותר ויותר. קשה להכיל את הסגנון ואת הזעם, ואין ספק שאלה רק הקלו על גופי הממסד השונים להציג אותו כאדם תוקפני ואלים.
כמעט בכל יום רותם שולח פקסים חריפים בתפוצת ענק. בין הנמענים מבקר המדינה, השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ', מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו, קציני משטרה שעסקו בפרשת רשות המסים, שר המשפטים יעקב נאמן, מנכ"ל משרד המשפטים גיא רוטקופף, היועץ המשפטי יהודה וינשטיין, פרקליט המדינה משה לדור, סגן בכיר לפרקליט מחוז תל-אביב מנחם מזרחי, מנהלים ברשות המסים, היועץ המשפטי היוצא של הרשות עו"ד משה מזרחי, נציב שירות המדינה היוצא שמואל הולנדר ועוד ועוד.
הניסוחים כאמור בוטים. מדגם קטן כולל אמירות כמו "אתה נותן יד למאפיה הזו", "העדפת לקבל ג'וב ולשתוק", או "הפרקליטות מתנהלת כמאפיה שלטונית". בפקס אחר כתב "התנהלות המשטרה היא חרפה, ביזיון ומתאימה למאפיה, כאשר יש קשרי משפחה וחברות בין השוטרים המושחתים והאלימים שהיו אמורים לחקור - וסירבו לקבל ראיות מסיבות מושחתות - לבין מושחתי רשות המסים".
הבוטות הזאת לא עברה בלי תגובה. מאז תחילת הפרשה ב-2003, ועד תחילת השנה הנוכחית, נפתחו נגד רותם כ-50 תיקים פליליים, כולם במשטרת מחוז תל-אביב, ירקון צפון. רשימת החשדות לכאורה שבגינן נחקר בלתי נתפסת: חשד לרצח עבריין, חשד ליריות על הפרקליט מנחם מזרחי, חבלות ברכבים של סגן ראש מחלקת החקירות מכס-מע"מ ברשות המסים ארז עמיקם, שריפת דלת המשרד של יו"ר ועד עובדי המחלקה יאיר נחמני, ואפילו ניסיון להשליך עובד בכיר מחלון חדרו. בסיום כל החקירות רותם שוחרר, אך התיקים עדיין פתוחים.
בניגוד לתיקי האלימות כביכול, שבגינם לא נעצר, דווקא בחבילת התיקים האחרונה הוא נעצר שוב ושוב, נחקר, והושפל בלילה במעצר ובהתייצבות למחרת בבית המשפט. במקרים האמורים החשד הוא "העלבת עובד ציבור באמצעות מתקן בזק", והכוונה היא לפקסים שהוזכרו.
בשנים האחרונות המשטרה ביקשה מ-6 שופטים שונים לעצור את רותם בגין הפקסים. כל המעצרים בוצעו על-ידי תחנת ירקון תל-אביב צפון, שם רותם זוכה ל"טיפול אישי". כאשר רותם מגיע לתחנה, עוד לפני החקירה, הוא נכפת בידיו וברגליו. לפי עדותו, בחלק מהמעצרים הוא גם הושאר כבול בתא המעצר. באחד המקרים הושאר במשך לילה בתא של אסירים ביטחוניים בכלא השרון; זאת כאשר כאיש חוק, בהווה ובעבר, אמור היה לקבל הגנה מיוחדת במעצר ובכלא. במקרה אחר הוא הוגדר כ"סיכון ביטחוני".
במעצר הראשון, בדצמבר 2009, הוא הובא לאולם בית המשפט אזוק, בניגוד לעצורים אחרים שהובאו לאולם ללא אזיקים. זה היה אקט מובהק של השפלה. באותו המקרה רותם שוחרר ללא תנאים לאחר שהשופטת לימור מרגולין-יחידי פסקה שאין שום חשש לשיבוש הליכים או סכנה לביטחונו של מישהו, וכתבה: "לא מצאתי כי מתקיימות מי מעילות המעצר שפורטו בבקשה להוצאת צו מעצר".
במעצר השני, בסוף ינואר 2010, רותם הובא לבית המשפט כשעל גופו סימני חבלות. הוא הציג את החבלות והתלונן בפני השופט על כך שהוכה על-ידי 5 שוטרים, שלדבריו התעללו בו כשהוא כבול. בין היתר הוא הראה לשופט סווטשירט ספוג בדם. השופט דן מור הורה לשחררו וכתב בהחלטתו: "אין בתיק כל עדות שנלקחה מהמתלונן... אינני מבין מדוע היה צורך לעצור את רותם.. כל האירוע נראה לבית המשפט מוזר וחסר הסבר" (אגב, השופט מור נאלץ לפרוש מתפקידו בעקבות חקירה של רשות המסים).
רותם התלונן, במחלקה לחקירת שופטים במשרד המשפטים, נגד השוטרים שלדבריו היכו אותו. הוא לא קיבל הודעה על תוצאות תלונתו.
המעצר השלישי, בספטמבר 2010, בוצע יום לאחר שרותם התלונן נגד בכירים במשרד המשפטים. המשטרה ביקשה מעצר ל-4 ימים, אבל השופט דניאל בארי הורה לשחרר את רותם, וכתב: "גם המתלונן בתיק (מנכ"ל המשרד גיא רוטקופף, מ' ל') מודע לתחושות העוול של רותם.... אין הצדקה להאריך את המעצר.. רותם יכול לפנות לרשויות בחוק ולא בשיחות אישיות".
במעצר הרביעי, בגין פקס בוטה לרוטקופף ביולי אשתקד, ביקשה המשטרה הארכת מעצר ל-5 ימים, אולם השופטת תמר אברהמי הורתה לשחררו בערבות עצמית וכתבה: "פעולות החקירה שהוצגו בפניי אינן מחייבות מעצר בפועל". המשטרה ביקשה עיכוב ביצוע ומעצר לסוף שבוע, אבל השופטת דחתה את הבקשה בנימוק כי הדבר "פוגע יתר על המידה בזכויות החשוד".
המשטרה פנתה מיד לבית המשפט המחוזי, ביקשה מעצר עד תום ההליכים, והצהירה כי בכוונתה להגיש כתב אישום תוך כדי המעצר, נוכח "החומרה של העבירות". השופט המחוזי שאול שוחט הורה לשחרר את רותם באופן מיידי.
רותם נעצר בפעם השישית ב-9.1.2012, שוב בגלל פקסים. לדבריו, הוא עוכב למשך 12 שעות, בניגוד לחוק המתיר עיכוב של 6 שעות לכל היותר. המתלוננים במעצר זה הם קציני המשטרה שנגדם התלונן רותם. השופטת הדסה נאור הורתה לשחרר את רותם, וכתבה: "עיינתי בפקסים שנשלחו, ואף כי הדברים הרשומים בהם אינם נעימים לעין ולאוזן, אין הם מקימים עילת מעצר".
"הם רוצים אותי מת"
ערימת התיקים, החשדות והמעצרים שתוארה כאן, בסך-הכול כ-50 במספר, לא הניבה בינתיים ולו כתב אישום פלילי אחד. מצד שני, אין גם הודעה על סגירתם.
אי-אפשר להתחמק מהמחשבה הפשוטה: אם יוגש כתב אישום נגד רותם, מישהו יצטרך להסביר בבית המשפט איך טופלו טענותיו, ונראה שזה עניין שבו איש אינו חפץ. אולי עדיף למערכת שהוא ימשיך ככה, ברחוב, עם 50 תיקים פליליים.
- למה אתה מצפה מהעיתונות?
רותם: "שכל אחד מכם ישאל את עצמו איך זה ייתכן שהגעתי למצב הזה, וישאל את רשות המסים איך הם מעיזים לא לתת לי את הזכויות שלי. לא מספיק להם שהגעתי לרחוב. הם רוצים אותי מת".
רותם צפוי להיעצר בקרוב שוב, אם לא על פקס ובו אמירות קשות, אזי על משהו אחר, כמו אי-הפקדת דמי ערבות. קשה גם לחמוק מהתחושה שהדיבור הקשה עלול להסלים, חלילה, למעשה נואש. לאחרונה, ח"כ אלדד מנסה להביא את נציבות שירות המדינה ואת רשות המסים לתת לרפי רותם את זכויותיו כעובד מדינה. רותם לא מאמין שיצא מזה משהו.
lichtman@globes.co.il
"רותם מטריד ללא לאות"
ברשות המסים אומרים בתגובה כי דיון יתקיים על תנאי פרישתו
דובר משטרת מחוז תל-אביב נשאל לגבי טענותיו של רותם על מכות שספג ועל הפרות חוק במעצריו, וכן על קביעות השופטים שלא הייתה עילה למעצרים ועל אי-סגירת התיקים/הגשת כתבי אישום. הדובר העביר את התגובה הבאה: "בעקבות תלונות רבות של גורמים שונים במערכת אכיפת החוק נגד רפי רותם בגין הטרדות ואיומים, נחקר החשוד ונעצר במספר מקרים בחשד להפרת הוראה חוקית. תיקי החקירה שנפתחו עדיין מצויים בחקירה, שמושלמת בימים אלה".
דובר משרד המשפטים, בשם המחלקה לחקירות שוטרים, מוסר: "תלונתו של מר רותם התקבלה במח"ש ונפתחה חקירה בנושא. בסיום החקירה ולאחר בחינת חומר החקירה הוחלט לסגור את התיק מחוסר אשמה. הודעה על ההחלטה נשלחה למר רותם ביום 1.6.2010".
מרשות המסים נמסר: "בשל יחסי עבודה מעורערים עם עובדים וממונים הוחלט בשעתו על העברתו של מר רותם ליחידה אחרת. בסמוך לכך, בשנת 2005 הגיש מר רותם תביעה לבית הדין לעבודה כנגד ההחלטה. בית המשפט, על כל ערכאותיו, כולל בג"ץ, קבע כי החלטת רשות המסים על העברתו הייתה כדין. למרות קביעות בית המשפט, מר רותם לא התייצב לעבודה כפי שנדרש. לנוכח אי התייצבותו ובהתאם להוראות התקשיר הוחלט לראות בו כמי שהתפטר וסיים עבודתו.
"בהמשך, נשלחה למר רותם הודעה כי על-פי חוק הינו זכאי להקפאת זכויותיו לגמלא ונשלחו לו טפסי פרישה אולם הם לא מולאו ולא הוחזרו על-ידו.
"יצוין כי במהלך כל התקופה, כולל לאחרונה, מר רותם מטריד ללא לאות שורה של עובדים ומנהלים ברשות ומחוצה לה בשיחות טלפון ומכתבים שתכליתם היחידה גידופים ואיומים.
"יחד עם זאת, למרות האמור לעיל, ולבקשת מבקר המדינה, נערכה לאחרונה פגישה של הרשות עם נציבות שירות המדינה במהלכה המליצה הרשות לפעול להסדרת תנאי פרישתו של מר רותם. בישיבה סוכם כי המשך הטיפול יעשה בין אגף הגמלאות בנציבות".