הקוזאק הנגזלכמו ברפלקס מותנה, מיד אחרי שהצבא לא קיבל את רצונו לגבי גודל תקציב הביטחון, הצבא חותך בבשר החי ומצמצם אימונים. השנה אגב יש טוויסט ומבטלים הצטיידות בכיפת ברזל, כאילו אין בתקציב הביטחון המונה עשרות מיליארדי שקלים כיסי שומן בהם אפשר לפגוע.
מבחינת צה"ל, דווקא מאות מיליוני השקלים של כיפת ברזל או אימוני יחידות המילואים הם המקור המיידי לקיצוץ. בצבא מבינים את נפש מקבלי ההחלטות ויודעים איפה ללחוץ אותם. רציתם קיצוץ, קיבלתם קיצוץ, אומרים בצבא ופותחים בריטואל ידוע מראש, שסופו תוספות לתקציב הביטחון.
גם מנהלי בתי ההשקעות מכירים את הטכניקה של חיתוך בבשר החי. מרגע שעלתה לאוויר ההצעה של ח"כ חיים כץ, להוריד את תקרת דמי הניהול בקופות הגמל מ-2% ל-0.7% (אגב, הצעה בעייתית מאוד גם בתפיסתנו), הם זועקים בראש חוצות ומנבאים אפוקליפסה עכשיו ופגיעה רבתי בלקוחות: בתי השקעות קטנים יפשטו את הרגל, הענף יהפוך לריכוזי ורק 3-4 גופים גדולים יישארו, השירות ללקוחות יפגע, איכות ניהול השקעות תרד, לא יהיה כסף להשקיע במחשוב, תהיה קטסטרופה.
יתרה מזאת, כעת מסבירים מנהלי בתי השקעות מדוע ההצעה של משרד האוצר, להוריד בהדרגה עד שנת 2015 את התקרה ל-1.2%, היא הצעה סבירה ומידתית. ולא משנה שאותם טיעונים בדיוק שהם מעלים כנגד ההצעה של כץ, שימשו אותם לפני שנה להתנגדות להצעת האוצר, שגם היא הוצגה בזמנו כאסון שיחריב את הענף, יפגע בתחרות ובצרכן.
ומה עם עלויות המשווקים
בבכי מר של קוזאק נגזל מסכימים מנהלי בתי השקעות כי תקרת דמי הניהול אולי גבוהה מדי, אבל ההורדה שמציע כץ גדולה מדי. ניקח, למשל, את מנכ"ל מיטב, אילן רביב, שמפרט בראיון ל"כלכליסט" את מרכיבי ההוצאות שלו - ביטוח, תפעול, רגולציה, ניהול השקעות, שיווק וכו', ומגיע למסקנה כי "עלות ניהול כסף בגוף מסדר גודל בינוני היא 0.8%".
לא נתווכח עם החישובים של רביב, רק נצביע על העובדה שמיטב גובה בקופות הגמל הגדולות שלה דמי ניהול כפולים. כך, בקופת קרן השפע גובה מיטב דמי ניהול של 1.6%, כלומר כפול מהסכום שרביב מעריך כמינימום, ולעמיתים בקרן התמזל מזלם, כי שנה קודם לכן גבו מהם דמי ניהול של 1.68%. בקופת מירון גובה רביב 1.49%, כאשר שנתיים קודם לכן נגבו מהעמיתים דמי ניהול של 1.7%.
מנהלי בתי ההשקעות בוכים שירידה בדמי ניהול תפגע בהם, אבל הם שוכחים להזכיר עוד כמה הוצאות, למשל, שכר בכירים. עלות השכר השנתית הממוצעת של בכירי קופות הגמל היא מעל מיליון שקל בשנה. למעשה, חלק גדול מאוד מדמי הניהול, נותב ישירות לכיסיה של קבוצה קטנה של מנהלים בשוק ההון שהתעשרה במהירות, לטובת משרדים מפוארים וג'יפים מדוגמים.
סיבה נוספת לדמי ניהול גבוהים היא הצורך לממן את עלות המשווקים, כלומר את סוכני הביטוח שקיבלו ומקבלים עמלות גבוהות, מתנות ונסיעות לחו"ל. ניקח את מיטב. באוקטובר 2010 יצאה מיטב במבצע לסוכני הביטוח. תחת הכותרת "מיהם הסוכנים שיזכו לשתות מוחיטו בחופי קובה", הציעה מיטב מבצע לפיו: סוכן ביטוח שיעביר לקופות הגמל שלה לקוחות עם נכסים בהיקף של 3 מיליון שקל, יזכה בחבילת נופש "מפנקת" בקובה. מי שיעביר 5 מיליון שקל, יוכל "לפנק גם את אשתו" ויזכה בחבילה זוגית לקובה. מיטב התנתה את ההעברות בדמי ניהול ממוצעים של 1.2%. ההטבות לסוכנים הן כמובן מעבר לעמלות הרגילות שלהם, שמסתכמות ב-0.4%-0.5% מדמי הניהול.
לאחר ש"גלובס" פרסם את דבר המבצע, הגיבה מיטב כך: "מיטב פועלת במסגרת כללי התחרות המקובלים והמותרים". אז הכול חוקי ומותר, אבל רביב, שבוכה על הכוונה להוריד את תקרת דמי הניהול וזועק על העלויות הכבדות שלו, שוכח שחלק נכבד מאותן עלויות הם מבצעי השיווק לסוכנים.
אין ספק שהורדת דמי הניהול תפגע בהכנסות בתי ההשקעות, תחייב אותם להתייעל ולהקטין הוצאות, חלקם גם יצטרכו להתמזג. אבל לפני שמסבירים מדוע אסור להוריד את דמי הניהול, אפשר להתחיל בצמצום מבצעי המתנות והטיסות לחו"ל לסוכני הביטוח. לפני שנקשיב לבכי הקוזאק הנגזל ולטענותיו, כי הורדת דמי הניהול תפגע בלקוחות שלא יקבלו שירות, בואו ניזכר מה מנהלי בתי השקעות עשו עם הכסף עד כה.
