כלכלת יוון במצב רע מאוד, על זה כולם מסכימים. אך אין הסכמה על הסיבות שהביאו למצב זה ומה הן הפעולות שיש לנקוט. רוב הכלכלנים דוגלים כיום בקיצוצים ובמדיניות צנע בכדי לייצב את השווקים הפיננסיים. המצב דומה לשיח הכלכלי בתקופת השפל הגדול של 1929. גם אז, רוב הכלכלנים דגלו במדיניות מרסנת לשמירת היציבות הכלכלית - הבנק המרכזי גרם לצמצום בכמות הכסף במשק. כתוצאה, המשק המשיך להידרדר והמיתון החמיר.
איך ייתכן כי 80 שנה לאחר השפל הגדול אנו עדים לדעות כה מנוגדות בנושא הפתרון האפשרי למשבר באירופה? הסיבה היא שרוב הכלכלנים לא ערים לכך שבמצבי קיצון יש צורך בהתנהגות שונה לחלוטין מזו שבמחזור העסקים הרגיל. מחזורי עסקים עם גאות ושפל הם דרך התנהלות תקינה של מאקרו כלכלה. למרות העליות והמורדות, מצב הכלכלה יציב, וישנם מייצבים אוטומטים למחזורי עסקים, כך שלאחר שנה-שנתיים של האטה, המשק חוזר לצמוח בקצב מהיר יותר. כך היה בכל מחזורי העסקים לאחר מלחמת העולם השנייה ועד עתה.
אך לעתים המשק עלול להיקלע למקרה קיצון, שמשמעותו היא שהדינמיקה המאפשרת חזרה לשיווי משקל של תעסוקה מלאה לא פועלת. כלומר, המשק נמצא על תוואי המדרדר אותו לשיווי משקל של אבטלה גבוהה. מספר כלכלנים הגדירו זאת כ"דינמיקה לא יציבה". המייצבים האוטומטים חדלו לפעול, ויש צורך לנענע את המערכת כדי שתחזור לתהליך דינמי של צמיחה. לשם כך, יש צורך במדיניות לא קונבנציונלית השונה מזו של מדיניות צנע.
מה המדיניות המוצעת באירופה? שוב אנו רואים דפוס חשיבה "בתוך הקופסה". אכן, המדיניות שקברניטי אירופה מציעים היא קיצוצים דרמטיים, מתן הלוואות, על מנת שיוון תוכל להחזיר חובותיה לבנקים האירופים. זו המדיניות שנבחרה השבוע, וקל לטעות ולהאמין שהשקט ששורר עתה הוא סוף פסוק והתחלה של שיפור הכלכלה. אך לא כך הוא. המצב לא יציב, הפתרון המוצע זמני ביותר, ובמוקדם או במאוחר, נהיה עדים למשבר חדש.
לקחת את עצמה בידיים
אירופה כיום מנוהלת על-ידי ביורוקרטים ופוליטיקאים בעלי דרך חשיבה "בתוך קופסה". אנו זקוקים לאנשים שידעו להתמודד עם מצבי קיצון. לו ביורוקרטים היו פועלים בצורה לא קונבנציונלית, לאן הם היו חותרים? ראשית, הם היו משנים את החוק של היום, לפיו הבנק המרכזי של אירופה לא יכול להלוות לממשלות השונות. הבנק המרכזי היה מלווה בריבית נמוכה מאוד לארצות הדרום, כך שלא היה נוצר מצב של "אפקט דומינו" מיוון לספרד, לפורטוגל ולאיטליה. שנית, על קברניטי האיחוד האירופי לנקוט בעמדה ברורה, לפיה יוון לא יכולה לצמוח ללא פיחות משמעותי מול גרמניה. הדרך היחידה לעשות זאת היא לצאת מאיחוד המוניטארי - האירו, ולדאוג שהמטבע החדש יאפשר לה לייצא ולצמוח.
על יוון לקחת את עצמה בידיים. מצב בו מדינה מקבלת את כל הוראותיה מגוף ביורוקרטי יכול להטיב בזמנים של רוגע. אך עתה יש צורך לעצמאות מדינית, ולהיפרדות מהאירו. אבטלה של 50% בקרב הצעירים דורשת שינויים דרסטיים. יוון חייבת להישאר כחברה באיחוד האירופי, אך עליה לצאת מהאיחוד המוניטארי.
על יוון להבין שהישועה לא תבוא מהבנק המרכזי או מקרן המטבע. היא תבוא מנקיטת מדיניות לא קונסרבטיבית. אם לא כן, יש סכנה שזעזועים פוליטיים וחברתיים הם אלה שינענעו את המערכת ויחזירו אותה לתוואי הנכון, אך מחיר לזעזועים אלו עלול להיות גבוה מדי. על כן, עדיף למצוא פוליטיקאים ופקידים עם תעוזה שיינקטו במדיניות הנכונה.
האם גם בישראל טעויות אלו קורות? כן. אמנם הנגיד הראה תעוזה לאורך כל הדרך, ואפילו הסכים לנקוט בשנים האחרונות במדיניות שער חליפין לא קונבנציונלית של התערבות בשוק המט"ח, כשרוב הכלכלנים התנגדו לה. אך החלטה לאמץ את התקנות של "באזל 3" בזמן של האטה ולגרום למחנק אשראי, הוא שוב דפוס התנהגות ב"תוך הקופסה". טוב יעשה הנגיד אם לא יסכים עם רוב הכלכלנים בתקופה זו של מצב קיצון. האמינות הבינלאומית שיש לו מאשפרת לו לדחות את אימוץ הגדלת הלימות ההון של הבנקים לתקופה רגועה יותר.
לסיכום, מה שחסר בעולם היום אינו הון, אלא אליטה ביורוקרטית ופוליטית בעלת חזון ואומץ לב.
הכותבת היא מנהלת מרכז עזריאלי למדיניות כלכלית באוני' בר-אילן ולשעבר נשיאת האגודה הישראלית לחקר האינטגרציה האירופית