זה קרה בסך-הכול לפני שנה. פרטנר וסלקום יצאו בחורף שעבר במבצעים שפנו למגזר החרדי. מירס, לפני הזכייה במכרז הסלולרי לרכישת תדרי הדור השלישי, הייתה עדיין בבעלותו של פטריק דרהי ולא חברה-בת של הוט. למירס יש נוכחות גבוהה במגזר הזה, ונציגיה נזעקו למשרד התקשורת כדי להתלונן.
הלחץ עשה את שלו, והמשרד התערב כדי להציל את מירס המסכנה, ששידרה אותות מצוקה וטענה כי המתחרות עומדות לחסל אותה. משרד התקשורת לא היסס להתערב, למרות שמדובר במבצע בסגמנט בודד. נציגי חברות הסלולר הוותיקות ניסו להסביר כי מירס היא כבר לא הילד החלש בשכונה, ללא הועיל.
שנה עברה, והוט מנפצת את השוק - החברה-הבת שלה, HOTnet, מציעה מבצע של גלישה באינטרנט במהירות של 100 מגה במחיר של 20 שקל לחודש בלבד. במקביל מציעה החברה מבצעי טריפל (אינטרנט, טלוויזיה וטלפון) חדשים שיאפשרו לצרכנים לחסוך, לטענת החברה, עד 40% מדי חודש.
אחרי שנותנים להוט את הקרדיט שמגיע לה, ראוי לבדוק את תפקידו של הרגולטור בסיפור. המבצע של הוט והשקת פעילות ה-ISP החדשה (חיבור לאינטרנט) גרמו לרעידת אדמה בשוק המקומי. הוט, בחסות הרגולטור, מציעה תנאים מדהימים שעלולים לקבור את המתחרות שלה.
כאשר בוחנים את הצעד של הוט, ככל הנראה אחד המהלכים המבריקים בשנים האחרונות, אי-אפשר שלא להזכיר את יו"ר החברה, סטלה הנדלר, המנכ"לית לשעבר של 012 סמייל. הנדלר, יחד עם המנכ"ל הרצל עוזר, מביאה לידי ביטוי את הניסיון האדיר שצברה בתפקיד הקודם ומנצלת אותו כדי לפגוע בצורה אנושה בחברה שבנתה בעבר.
אפשר רק לנחש מה עובר בראש של אילן בן-דב ויעקב גלברד, הבעלים והמנכ"ל לשעבר של פרטנר, שרכשה את 012 סמייל. בן-דב וגלברד, שידעו ככל הנראה שהוט צפויה להשיק פעילות ISP, לא ביקשו מהנדלר תקופת צינון מינימלית.
להנדלר יש תפקיד מעניין בסיפור הזה. בתור מנכ"ל סמייל היא הפעילה לחץ על הרגולטור כדי שיפריד את פעילות HOTnet מהוט, מה שגרם לחברה לא מעט נזק. כאשר הנדלר פנתה למשרד התקשורת היא זכתה לאוזן קשבת וליחס אוהד.
היום, כאשר המתחרים שלה מתלוננים על המבצע של הוט, הם זוכים לכתף קרה. הנדלר מנצלת באופן מושלם את כל החולשות של חברות ה-ISP, היא הרי הייתה שם. זו הסיבה שדרהי בחר בה, והנדלר בהחלט פורעת את השטר.
שאלות לא פשוטות
אחרי שמנטרלים את ההיבט האישי, מגלים כי האלמנט הבולט במבצע של הוט הוא הסבסוד הצולב לכאורה בין השירותים השונים בחבילה. הוט מציעה כרגע את חבילת הטריפל הכי אטרקטיבית בשוק - טלוויזיה שכוללת את כל הערוצים, טלפוניה ללא הגבלה ותשתית אינטרנט. החבילה הזו מתומחרת ב-329 שקל, כאשר תוספת של 20 שקל מאפשרת להקפיץ את מהירות הגלישה ל-100 מגה. כאשר בוחנים את הנתונים אפשר להסיק שפעילות הטלוויזיה היא זו שנושאת בעיקר נטל הסבסוד.
במילים אחרות: הרווח של הוט בתחום הטלוויזיה גדול כל-כך, עד שהוא מאפשר לה לממן את יתר הפעילויות. זה המקום להגיד את המובן מאליו - כל מה שהוט עושה מתבצע באופן נקי וחוקי, ואין שום סיבה לבוא אליה בטענות.
מי שכן צריכים להשיב על שאלות לא פשוטות הם משרד התקשורת ורשות ההגבלים העסקיים. הרושם הוא שהוט מנצלת את הכוח שלה על מנת לדחוק מהשוק את המתחרים - במקרה הזה מדובר בספקיות האינטרנט סמייל ונטוויז'ן שמוזגו, בהתאמה, לתוך פרטנר וסלקום.
הרגולטור בישראל יוצא רע מהסיפור הזה. שר התקשורת משה כחלון מוחה לעיתים קרובות על חוסר התחרותיות בענף הטלוויזיה שמוביל לכך שהמחירים גבוהים. כחלון ניסה להשתמש ברפורמת ה-DTT כדי להוריד את המחירים, אולם נכשל.
עכשיו, כאשר אפשר להסיק כי המחיר של הוט בטלוויזיה לא סביר, כחלון יכול היה להורות לה להוריד את המחיר, אבל הוא שותק.
במסגרת חבילה (בנדל), המחיר שגובה הוט עבור שירותי הטלוויזיה שלה מוערך ב-150-200 שקל, סכום שכולל גם חבילת HD וממיר. למה כחלון לא מאלץ את הוט להציע את אותו המחיר גם למי שלא קונה ממנה בנדל? השאלה הזו תישאר פתוחה.
הפרדה מוחלטת
יש עניין נוסף שראוי לבחון אותו בהקשר של הסבסוד הצולב לכאורה. הפעילות של HOTnet חייבת להיות מופרדת לחלוטין מזו של הוט. יכול להיות ש-HOTnet מוכנה להפסיד בשלב הראשון, במסגרת מאמצי החדירה לשוק ולהציע מחיר שלא מאפשר לה להרוויח. אם זה אכן המצב, כמה באמת עולה התשתית במסגרת הבנדל? התשובה העצובה היא שאף אחד לא באמת יודע.
ויש בעיה נוספת, שנוגעת לתשלום שמעבירות ספקיות האינטרנט לבזק ולהוט עבור השימוש בתשתיות שלהן. בשפה המקצועית קוראים לזה הסכם הג'יגות.
ספקיות האינטרנט משלמות לחברות התשתית עבור החיבור ללקוחות. בהיעדר תשתית, הספקיות משלמות עבור השימוש בתשתית הקווית של הוט ובזק, שמאגדות את החיבור לאינטרנט מהספקיות ומעבירות אותו ללקוחות. מדובר בעשרות מיליוני שקלים בשנה. מנגד, הלקוח משלם גם לבזק ולהוט גם עבור השימוש בתשתית, אז למה בזק והוט מקבלות תשלום כפול? שאלה טובה.
אם משרד התקשורת רוצה לאזן את הענף, אחרי שהוט טרפה את כל הקלפים, הוא מוזמן לבטל או לפחות להקפיא את הסכם הג'יגות לאלתר, עד ליצירת שוק סיטונאי מאוזן. למרבה הצער, נראה כי המשרד מעדיף לא לנקוט בשום פעולה.