הפרסומת החדשה של אתר ההימורים bwin מקדימה כמעט כל משדר ספורט בגרמניה בשבוע האחרון. שלושה גברים בגיל העמידה מסתכלים על הצופה. לבושים בשחור, מעונבים. "כדורגל", הם אומרים בפסקנות, "זה המשחק שלנו. בוא ותראה לנו מה יש לך להציע". הם לא בלתי מוכרים, לפחות שניים מהם: קרל היינץ רומיניגה קצת הזקין מאז מונדיאל 1982 הבלתי נשכח, אבל עדיין יש לו עיני פלדה. גם את אולי הנס אפשר לזהות. אבל השלישי, הממושקף? מי זה? זה קרל הופפנר, מנהל הכספים של באיירן מינכן ב-29 השנים האחרונות.
הופפנר הוא אחד מאבני הייסוד החשובות בהפיכתה של באיירן למה שהיא היום: המעצמה הכלכלית מספר 1 בכדורגל העולמי. לא ריאל מדריד וברצלונה ששקועות בחובות, בטח לא האנגליות הפזרניות או האיטלקיות המושחתות והלא רווחיות: באיירן היא מודל לחיקוי לכל מעט הקבוצות בענף הזה שהכסף שלהן חשוב להן.
עם הנתונים קשה להתווכח: באיירן, לפי בלוג כלכלת הכדורגל המעמיק swissramble, רושמת רווחים כבר 19 (!) שנים רצופות. כיום מעסיק המועדון 400 עובדים, והוא מדורג במקום הרביעי ברשימת המועדונים המכניסים באירופה של Deloitte, עם מחזור של 321.4 מיליון אירו בעונת 2010/11 (לפני מכירת שחקנים). היתרון הגדול של באיירן על-פני יריבותיה באירופה הוא בנפח הפעילות המסחרית שלה - שבעונה שעברה הסתכם ב-177.7 מיליון אירו, יותר מכל מועדון אחר ביבשת.
רגע לפני שהיא משחקת הערב (ד') מול באזל בשמינית גמר ליגת האלופות, עם שאיפה להגיע לגמר שייערך העונה באצטדיון הביתי שלה, ניסינו לבדוק איך צמחה באיירן לכדי האימפריה הפיננסית שהיא היום.
***
ההצלחה של באיירן התחילה עם כדורגל משובח. ספ מאייר, פרנץ בקנבאואר, גרד מילר, אולי הנס, פול ברייטנר וקרל היינץ רומיניגה הפכו בשנות ה-70 את באיירן למועדון הטוב באירופה. אבל ניהול כושל, עזיבה של שחקנים, פציעות וסיום קריירה דרדרו את באיירן למקום ה-12 בגרמניה ב-1979. ובדיוק אז הפך אולי הנס, כדורגלן לשעבר של המועדון, שניהל את מפעל הנקניקיות המשפחתי של אביו הקצב - למנהל של באיירן.
מאז קשה לתאר את המועדון בלעדיו. הנס הוא אדם עם כישרון טבעי להפעלת המנופים הנכונים, בזמן הנכון: ברשימת האורחים שלו ביום הולדתו ה-60 בחודש שעבר, היו רשומים גם ראש ממשלת חבל בוואריה, יו"ר הנהלת פולקסוואגן, יו"ר הנהלת סימנס ויו"ר הנהלת חברת התקשורת דויטשה טלקום. הם שמחים להשקיע אצלו, כי הם יודעים שהם בידיים טובות. כך רכשו בשנים האחרונות אדידס ואאודי כל אחת 9.09% מהאחזקות של באיירן תמורת סכום כולל של קרוב ל-170 מיליון אירו (יתר הבעלות על הקבוצה נשארה אצל 173 אלף חברי המועדון, שמשלמים מחיר חברות שנתי של 60 אירו).
זה לא רק הרווח הכספי של הקבוצה שמושך מפרסמים כמו אאודי ואדידס, לופטהאנזה וקוקה-קולה, סמסונג, ועוד ועוד. באיירן מינכן, צריך להבין, היא מותג ענק בגרמניה (המדינה הגדולה באירופה). באיירן היא אמנם השם הכי גדול בבונדסליגה, אבל גם מי שלא מבין דבר בכדורגל יודע מה זה "באיירן": 98% מהאוכלוסייה בגרמניה יודעת לזהות את המותג "באיירן". וזה כמובן יוצר יתרון עצום לחברות המפרסמות: הרי השוק הגרמני הוא החזק והעשיר ביותר בגוש האירו. למרות המשבר מסביבה, הצליחה הכלכלה הגרמנית לצמוח בשנה האחרונה ולהוריד את אחוזי האבטלה. הביקוש לסחורות זינק, והקמעונאים רשמו את השנה הטובה ביותר מזה תקופה ארוכה. פרסום בשוק כזה, כמובן, שווה הרבה יותר.
השליטה המקצועית בליגה הגרמנית לאורך השנים (22 אליפויות, יותר מכל מועדון אחר) הפכה את באיירן לקבוצה הכי אהודה במדינה. לכן, באיירן ממלאת באופן קבוע את האצטדיון הביתי ב-70 אלף צופים, ומחזקת עוד יותר את המותג שלה. מחקר של המכון לספורט, עסקים וחברה בביה"ס הגבוה האירופי לעסקים באסטריש-וינקל מראה שכיום אחד מכל ארבעה (!) גרמנים מצהיר על עצמו כאוהד באיירן.
***
עכשיו תחברו מיתוג לניהול פיננסי מהודק של הנס והופפנר, וקיבלתם מעצמה.
מה זה ניהול מהודק? אפילו שנים שמסתיימות עם גירעון של יותר מ-50 מיליון אירו מפעילות בשוק ההעברות, מכוסות באמצעות ההכנסות השוטפות. באיירן לא תשתגע ברכש יקר - אלא אם היא יכולה, באופן נקודתי, להרשות את זה לעצמה. בבאיירן לא מוציאים יותר מ-49% מהכנסות המועדון על שכר העובדים. לשחקנים שרוצים להתעשר עדיף לשחק בקאמפ נואו, בסיטי אוף מנצ'סטר או בברנבאו, אבל זה לא שפרנק ריברי (שכר מוערך של 5.5 מיליון אירו נטו בעונה) ואריאן רובן (5 מילון) רעבים ללחם.
והנה הנתון שהוא אולי המדהים מכולם: בזמן שקבוצה כמו ארסנל מוותרת לחלוטין על ההווה שלה, וצפויה להחזיר את כלל החובות על בניית אצטדיון ה"אמירייטס" אי שם בשנת 2030 - באיירן תסיים את התשלומים על האליאנץ ארנה שלה עד סוף 2016, פחות מ-12 שנה מאז נפתח המגרש המרהיב.
עכשיו רק נותר לתרגם את ההצלחה הפנומנאלית בספרי החשבונות לזכייה ראשונה בליגת האלופות מאז 2001.