1. המנצח הגדול במחלוקת על דמי הניהול הוא ח"כ חיים כץ. הוא התנגד לעמדת האוצר, הציע הצעה חלופית, דרמטית יותר, והביא בתום משא ומתן לתקרה נמוכה בהרבה מזו שקידם האוצר. כץ רשם על שמו הוזלה בשיעור של 0.15%, ובצדה גם הפחתה משמעותית למחזיקים בביטוחי מנהלים - נקבע רף עליון קונקרטי שניתן לגבות מגמלאים, והרף הזה נמוך מהנהוג כיום.
2. אבל עם כל הכבוד לכץ, הציבור הרחב, הלא מאוגד, הוא המרוויח האמיתי מהשינוי שנדרש כל כך בשוק הפנסיוני. לאורך שנים, איש לא ספר את החוסך הממוצע, זה שאינו נמנה עם קבוצות גדולות ומאורגנות שיש להן "אבא ואמא". הגופים המנהלים ראו בו כיס שניתן להוציא ממנו עוד ועוד כספים, וגם החוסכים עצמם לא ממש התעניינו כמה זה עולה להם ולמה, לעזאזל, דמי הניהול שלהם גבוהים כל כך.
במחשבה שנייה, אולי נכון יותר לומר שהציבור הרחב, הלא מאוגד, הוא המפסיד היותר קטן, כי גם לאחר יישום הרף החדש יהיו חוסכים מאוגדים וחזקים שמשלמים הרבה פחות. העמיתים המאוגדים ימשיכו להיות חזקים גם ב-2014, כך שהיתר לא יכולים לנוח על זרי הדפנה. עליהם להישאר עם היד על הדופק ולוודא שהגופים המנהלים לא מעלים את דמי הניהול שלהם למקסימום המותר. הם עשויים לעשות זאת כדי למנוע צניחה חדה בדמי הניהול הממוצעים הנגבים בקופה, כדי להמשיך להרוויח ככל הניתן וגם כדי להמשיך ולסבסד חוסכים חזקים שימשיכו לשלם מחירים נמוכים מאוד.
יש להביא גם זאת בחשבון: ככל שהצבירה גדלה, דמי הניהול נעשים משמעותיים יותר. ישנם חוסכים שמבחינתם גם דמי ניהול של 0.7% מסתכמים במחיר מופקע של אלפי שקלים לשנה. אל תירדמו בשמירה והמשיכו להתמקח.
3. מנהלי החיסכון הפנסיוני הביאו על עצמם את ההתערבות הזאת. התחרות שהם מתהדרים בה הייתה רלוונטית רק לחלק מהחוסכים; היתר נאנקו תחת מחירים גבוהים מדי. רק לאחר ש"גלובס" העלה את הנושא לסדר היום והאוצר הפנים שדרוש שינוי, הבינו הגופים שמישהו שינה את הכללים. המפסידים הגדולים הם כנראה בתי ההשקעות הפעילים בשוק הגמל, שאינם מחזיקים בפעילות מהותית בביטוח ובפנסיה. בראשם פסגות ודש איפקס, ובעיקר בתי השקעות בינוניים בגודלם. זה שנים שאין אצלם הפקדות חדשות מסיביות, ועכשיו חותכים להם את ההכנסות הכי רווחיות. המתווה הנוכחי מנטרל את כוונות האוצר להביא לכך ששוק הגמל ישמש חלופה לפנסיה ולביטוחי המנהלים.
4. ברמת השוק, הגופים המוסדיים יוכלו לעמוד בגזירה החדשה. זה יהיה קשה ובוודאי יחייב אותם לייעל את פעילותם ואת השירות לעמיתים. לא מספיק לזרוק את האחריות רק על הגופים המנהלים, כי אז סביר שנראה עיכובים וניסיונות לחסוך כל גרוש גם במחיר פגיעה באינטרסים של החוסך. על האוצר לסייע לאותם גופים ולשוק להתייעל, בעיקר באמצעות המסלקה הפנסיונית.