בנה של אחינועם גרינוולד ממגרון לא אוהב טרקטורים. כשהוא רואה אחד כזה הוא שואל את אימא שלו בחשש אם הטרקטור יבוא להרוס לו את הבית, כמו שהרסו לחבר שלו מהגן. אחינועם, יועצת חינוכית במקצועה, מרגיעה אותו ומבטיחה שהכל יהיה בסדר, אבל גם היא יודעת שלהבטחה הזו כיסוי חלקי בלבד.
פסיקת בג"צ שקבעה להרוס את היישוב עד 31 במארס, כלומר עוד חודש, מרחפת מעל מאות תושבי היישוב הצעיר כמו עננה כבדה. בימים אלה מתנהל משא ומתן קדחתני בין נציגי היישוב לבין הממשלה, אך עדיין לא ברור אם יניב הסכמה שתביא לפתרון הסוגיה. בכל לילה, נשות מגרון משכיבות את הילדים והולכות לישון מפוחדות. אולי הלילה זה יקרה, אולי הלילה יעיר אותן הסמס הקבוצתי המלחיץ, זה שמספר על כוחות גדולים שנעים לעבר היישוב בדרכם להרוס.
אפרת שטרית, רכזת הקהילה וספרנית היישוב, לא תשכח את הטראומה שהן חוו רק לפני חצי שנה, כאשר בעיצומם של מגעים להסכמה בין נציגי היישוב לשרים בכירים בממשלה, הגיעו לוחמי היס"מ עם הכלים הכבדים להרוס עד היסוד שלושה בתים ביישוב.
השבוע, חודש לפני מועד ההריסה נסעתי לראות מה זה המגרון הזה שכולם מדברים עליו. להפתעתי, לא גיליתי מאחזון על גבעה נידחת עם שני שיחים ומכולה. מדובר ביישוב של ממש, שהמדינה סללה אליו כביש גישה, הכינה עבורו תשתיות לחשמל, ביוב, מים ותקשורת, תקצבה את מעונותיו ואת גני הילדים שבו, והעניקה הנחות במשכנתא למתיישבים, רק שיבואו לאייש את רכס ההרים היפהפה הזה החולש על כביש מס' 60, הכביש המרכזי של האזור.
נוכח סימן השאלה המרחף מעל סוגיית הקרקע עליה הוקם היישוב, אני שואלת את המארחות שלי מה הן בעצם עושות שם ולמה להן לגור ביישוב שייתכן וייהרס בעוד זמן לא רב. אבל אפרת ואחינועם בטוחות בצדקת דרכן ונאבקות על האמת שלהן. כשהן באו לגור במגרון אמרו להן שזו רק שאלה של זמן עד שהדברים יסתדרו והמשפחות יעברו מהקרוונים לבתי קבע, כמו שקורה בשנים האחרונות ברוב היישובים ביהודה ושומרון. הן לא האמינו שיגיע יום בו יידרשו להתפנות מהשטח. הן גם לא מצליחות להבין איך המדינה הודיעה לבג"צ על נכונותה להרוס את היישוב, מבלי שנבדק בהליך משפטי תקין למי באמת שייכת הקרקע.
אני מתבוננת בנשים הצעירות האידיאליסטיות האלה שכל כך רחוקות מהתדמית שיצאה להן. נורא קל לשבת בתל אביב, לצבוע את כולן בשחור ולהתייחס אליהן כאל פושעות וגוזלות קרקעות כשלמעשה מדובר בנשים שפשוט רצו להקים בית רבע שעה מירושלים, מבלי שידעו כלל על איזה שדה מוקשים מדיני הן מתיישבות.
אך נשות מגרון לא נותנות לאיומים להפריע להן בשגרת החיים, הן בטוחות בצדקת דרכן ומאמינות שגם בג"צ יוציא את האמת שלהן לאור בסופו של דבר. בשבת הקרובה הן יחגגו יומולדת 13 ליישוב, "בר מצווה" הן קוראות לזה. לכבוד המאורע הן עורכות תחרות אפיית חלות שייאכלו בארוחת שבת משותפת לכל ה"מגרוניסטים".
יונית, השכנה שבאה לגור ביישוב שבוע לפני הרס שלושת המבנים, לא חושבת שהיא עשתה טעות. להפך, היא אומרת לי, חבל שלא באנו קודם. יונית, אם לארבעה, מאמינה שזו השליחות שלה לגור במקום הזה, ודווקא על הגבעה הזו.
בזמן האחרון, היא מספרת, יש לי תחושה שאני גרה מתחת לזכוכית של המיקרוסקופ. כל הזמן מגיעים לכאן עיתונאים וסקרנים אחרים לראות אותנו, חשבתי כבר להציע להפוך את היישוב לאתר של רשות הטבע והגנים ולגבות כסף בכניסה. אדרבה, היא אומרת לי, העיסוק הזה במגרון מחזק אצלי את התחושה שזו לא סתם עוד גבעה, אלא מקום חשוב ואסטרטגי שחייבים להמשיך ולהחזיק בו.