במה שהפך כבר לשגרה בבורסה המקומית, נפרדו בשבוע שעבר המשקיעים בת"א ממניותיה של חברה ציבורית נוספת שבעליה בחרו למחוק אותה מהמסחר. מדובר הפעם במשווקת המים נביעות , שדיווחה על הצלחת הניסיון השני לרכישת מניות המיעוט בידי בעלת השליטה, החברה המרכזית למשקאות (קוקה-קולה ישראל) של מוזי ורטהיים. נביעות כאמור מצטרפת לגל מתגבר של הצעות רכש בשנה האחרונה, המאפיין בעיקר חברות קטנות ובינוניות.
כך, בהמשך לכ-30 הצעות רכש למניות הציבור בחברות נסחרות בשנת 2011, הוגשו בחודשיים הראשונים של השנה הנוכחית יותר מ-10 הצעות רכש חדשות. לאלו נוספים מקרים של צמצום הנובע מפעולות מיזוג והפיכת חברות בורסאיות לשלדים נטולי פעילות.
את הסיבות העומדות מאחורי התופעה של מחיקת חברות מהמסחר מחלקים בעלי השליטה בהן לשתיים עיקריות: תנאי השוק, שפגעו בשווי החברות ואינם מאפשרים גיוס של חוב או הון, וכן העלייה בהקצאת המשאבים הנדרשת להתמודדות עם הרגולציה המתהדקת.
משוכת הסחירות הדלה
ובעוד שחלק מבעלי השליטה מגישים הצעות רכש בניסיון לנצל את המחירים הנוחים יחסית אליהן הגיעו מניות החברות בשליטתם, אחרי ירידות של יותר מ-20% במדדי היתר בשנה החולפת, חלק אחר מחליט על הגשת הצעת רכש בשל סביבת עבודה שהופכת עבורם לבלתי נסבלת.
כאמור, להגברת הרגולציה יש חלק נכבד בהחלטה לצאת מהמסחר בבורסה, כשהיא מתבטאת בין היתר בעלייה מתמשכת בעלות ההחזקה של חברה כציבורית. זו מתבטאת בהזרמת סכומי כסף ניכרים לגורמים שונים שאת מרביתם ניתן לחסוך בשוק הפרטי, ואשר מתחלקים בין עורכי דין, רואי חשבון, חברות ביטוח, הבורסה ושאר גופים רגולטוריים.
עלויות אלה יכולות להגיע לכמיליון שקל בשנה, ואף יותר - סכום משמעותי עבור חברות שמציגות רווח שנתי של מיליוני שקלים בודדים, אם בכלל. בהצטבר כל הסיבות הללו, ועל מנת להמשיך בפעילותן השוטפת, מעדיפות אותן חברות לחפש אפיקי גיוס הון אלטרנטיביים לבורסה. מצב זה עלול להוביל לכך שהציבור הרחב יפספס הזדמנויות השקעה בחברות יציבות וטובות, העשויות להניב לו תשואה נאה.
תופעה נוספת המקשה על החברות הקטנות הרשומות למסחר בבורסה בת"א, היא חוסר העניין שמגלים בהן הגופים הגדולים, מקומיים וזרים, המתבטא בירידה ניכרת במחזורי המסחר שלהן. מגמה זו מקשה עליהן עוד יותר להישאר בזירה הציבורית, וגוזרת עליהן לא אחת להישלח לרשימות השימור ודלות הסחירות, בדרך למחיקה מהמסחר.
