אפשר, ואולי גם צריך, לקשור בין הפיטורים של אנדרה וילאש-בואש מצ'לסי לבין ההתפתחויות הכלכליות בכדורגל האירופי - בעיקר הפייננשל פייר-פליי, המדיניות החדשה של נשיא אופ"א מישל פלאטיני שהתנחלה בתודעה של המועדונים העשירים.
הלוגיקה היא כזו: הפייננשל פייר-פליי, שהבשורה הגדולה שלו היא כפיית איזון תפעולי על כל המועדונים שרוצים לשחק באירופה, נכנס לתוקף (בהדרגה) כבר בעונה הנוכחית. איזון תפעולי, כרעיון, לא רק מבטל את היתרון היחסי של צ'לסי - בעלים שיכול לספוג הפסדים של עשרות מיליונים ועדיין להוציא עשרות מיליונים על רכש כל שנה - אלא גם מעצים את החשיבות של ההשתתפות הרווחית בצ'מפיונס ליג. תחת וילאש-בואש, צ'לסי בסכנה אמיתית לאבד את המקום בצ'מפיונס ליג (חמישית בפרמיירליג, 3 נקודות אחרי ארסנל, רק שלושה ניצחונות ב-12 המשחקים האחרונים) - ולכן הוא פוטר.
במקרה של צ'לסי, קבוצה שיש לה גם אצטדיון מיושן וקטן (סטמפורד ברידג' מכיל פחות מ-42 אלף איש) וגם בסיס אוהדים לא מאוד גדול (קטן משמעותית מזה של מנצ'סטר יונייטד וליברפול כמובן, אבל גם מזה של ארסנל וטוטנהאם), המקום בצ'מפיונס נהיה אקוטי ממש מבחינה כלכלית. אפילו היעדרות של שנה אחת מהמפעל עלולה לפגוע ביכולת של צ'לסי לעמוד ברגולציות החדשות ולחשוף אותה בהמשך הדרך לסנקציות, שלפי התכנית של פלאטיני כוללות הרחקה מהמפעלים האירופיים. איום כזה יכול להסביר למה רומן אברמוביץ' מוכן לזרוק יותר 15 מיליון אירו שהוא שילם בקיץ כדי לשבור את החוזה של וילאש-בואש בפורטו.
***
גם אם הארומה האפוקליפטית משהו של הפייננשל פייר-פליי (מבחינת המועדונים הגדולים) רק מרחפת מעל הפיטורים של וילאש-בואש, עצם קיומה משפיע על התרבות בכדורגל האירופי - במיוחד על העתיד של יחסי העבודה. ולמרבה הצער, יחסי עבודה זה משהו שהסוציאליסט פלאטיני שכח להכליל בתכנית המהפכנית שלו.
התכנית של פלאטיני פשוטה: הוא מאמין שכפיית איזון תפעולי תייצר דיפלציה במחירי השחקנים, שבתורה תייצר יותר הזדמנויות ליותר מועדונים להתחרות על שחקנים בשוק. הצעד הבא של פלאטיני הוא תקרת שכר; מעונת 2013/14 שכר השחקנים בכל מועדון יוגבל ל-70% מסך ההכנסות, עוד מנגנון שנועד לעודד שוויון.
בהנחה שהכדורגל האירופי בדרך לעידן שוויוני יותר, גם השחקנים וגם המאמנים עומדים לשלם מחיר כבד. השחקנים - כי גם הערך שלהם בשוק וגם השכר שלהם יירד משמעותית, מה שיוביל להרבה יותר חילופי כוח אדם; והמאמנים - כי עדיין יהיה הרבה יותר קל להחליף אותם, והתחרות תהיה כל כך אכזרית שאפילו מקום חמישי לא ייחשב הצלחה ביותר קבוצות.
המציאות הזאת כבר קיימת ב-NFL: ליגה אולטרה שוויונית ברמת הקבוצות, אבל גם ליגה שבה קבוצות חותכות שחקנים על בסיס שבועי והתרבות בה היא מה שהאמריקאים מכנים Cut Throat. המזל של מאמני פוטבול, אומר צ'רלס קאסרלי, לשעבר ג'נרל מנג'ר בשתי קבוצות NFL, הוא "שאם אתה עושה שינוי, לוקח הרבה זמן לפתח מערכת חדשה. הטבע של המשחק מכתיב שמאמנים יאמנו יותר זמן".
הטבע של הכדורגל, משחק 180 מעלות יותר פשוט מפוטבול, מכתיב שמאמנים יאמנו פחות זמן. במילים אחרות: אלוהים ירחם על מאמני הכדורגל.