"החשוד העיקרי", ב' 22:45, "יס אקשן"
אני מודה שבהתחלה הייתי קצת בשוק: מישהו הזיז את ההלן מירן שלי! סדרת "החשוד העיקרי" הייתה אחד היהלומים בכתר הטלוויזיה האנגלית של לפני עשר שנים, כל כולה הייתה סקוטלנד יארד, בעיות בקרב מהגרים-מיעוטים באנגליה, תקרת הזכוכית שכנגדה נלחץ ראשה הבלונדיני של המפקחת טניסון ובעיקר מבטא אנגלי נהדר. כך קרה שבדקות הראשונות של הצפייה בגרסה האמריקנית, השתוממתי מאוד: קצת בלגאן עם ארגנטינה - והבריטים הששים אלי קרב, מוכנים לקפוץ למימיו הקפואים של האוקיאנוס האטלנטי ולשחות כל הדרך לאיי פוקלנד, אבל כשהאמריקנים בוזזים ככה את אחת מסדרות הדגל שלהם, נדם קולם. אחר כך הכרחתי את עצמי לחשוב חיובי: "חטופים-הומלנד", "בטיפול" ועוד עלו בזיכרוני הסלקטיבי, מה גם שעל המסך מולי נתנה מריה בלו יופי של עבודה. נכון, בעיניי היא לא תהיה לעולם הלן מירן שהצליחה למלא בכל-כך הרבה סקס-אפיל דמות של אישה בגיל הבלות, אבל בכל זאת, "החשוב העיקרי" בגרסתה האמריקנית היא סדרת מתח אפקטיבית למדי.
קידוש
"עבודה ערבית", ב' 22:20, ערוץ 2
מותר לי להתרברב ולומר "אמרתי לכם"? כשהבון-טון בקרב המבקרים הוא ליפול עפר לרגליו של סייד קשוע ו"עבודה ערבית" שלו, ולקשור להם כתרים של גאונות, נעים לי להיזכר שקלטתי את הסדרה הזאת כבר מהפרק הראשון. השנה, כך נדמה, התרחב מאוד המעגל.
לא רק בקרב המבקרים. מכר צעיר, איש שרגיל לראות את הערבים כמקשה אחת, הודה בפניי שהסדרה הזאת גרמה לו להרהר. היא עשתה זאת רק מפני שהיא מצייתת לכלל הראשון של סדרה קומית: היא מצחיקה, אפילו מאוד. כשאמג'ד עליאן נזף בפרק הקודם בבושרה אשתו שהפריעה לו במאמצי ה"התחזקות" שלו והיסה אותה במילים "קידוש, בושרה, קידוש!" נפלטה ממני נחרת צחוק כזאת שגרמה לכלב להתחיל לנבוח (מה שהזכיר לי את הפרק מהעונה הקודמת שבו "מתברר" למה כלבים נובחים בעיקר על ערבים). ברור לכל שהשוקולד המתוק-מריר הזה עוד ייתקע לנו בגרון, אבל בינתיים לפחות, הוא קינוח עילאי לערב השידורים.