לקח הרבה זמן לאנגלה מרקל ולניקולא סרקוזי להסתדר אחד עם השני. בהתחלה היו חיכוכים בלתי פוסקים והאשמות הדדיות: דובריה של קנצלרית גרמניה התלוננו בעילום שם על "השליפות המהירות" של הנשיא הצרפתי חסר-המנוחה, ואלה של סרקוזי הדליפו שהקנצלרית דואגת אך ורק לבני עמה. אבל אז הגיע המשבר הכלכלי באירופה, שחישל את הברית בין שני המנהיגים, ובימים אלה - לקראת הבחירות לנשיאות צרפת שייערכו בחודש הבא - מתברר עד כמה מצדיקים השניים את הכינוי "מרקוזי", שניתן להם בעקבות הסימביוזה הפוליטית שפיתחו ביניהם.
השבועון הגרמני "דר שפיגל" פרסם בסוף השבוע כי מרקל גיבשה הסכמה בעל-פה עם מנהיגי בריטניה, איטליה וספרד (שכולם מייצגים מפלגות מרכז-ימין) - שלא להיפגש עם המועמד הסוציאליסטי בבחירות בצרפת, פרנסואה הולנד.
לפי הדיווח, המטרה היא למנוע מהולנד, שמוביל כרגע בסקרים אך בשיעור שהולך ומצטמצם, להרוויח פוטו-אופים שיעזרו לקמפיין שלו. דוברה של מרקל הכחיש את הדיווח, אך אמר באותה נשימה כי "לאף אחד אין זכות להתלונן על כך שראש המפלגה השמרנית (מרקל עומדת בראש ה-CDU) מסייעת לידיד פוליטי".
מרקל, למעשה, תכננה לעשות הרבה יותר למען ידידה הפוליטי. בחודש שעבר הודיעה לשכתה כי קנצלרית גרמניה מתכוונת להשתתף בעצרות בחירות לצדו של סרקוזי בצעד חסר תקדים בהיסטוריה הטעונה שבין שתי המדינות. בינתיים, נראה כי הרעיון נגנז, כיוון שמטהו של סרקוזי חשש כי ההופעה תעורר זעם פטריוטי אצל הצרפתים, שיכעסו על ההתערבות הזרה (ובעיקר הגרמנית) בענייניה הפנימיים של צרפת.
אבל האינטרס של מרקל ברור: סרקוזי משבח את המודל הכלכלי הגרמני כמעט בכל ראיון ואומר באופן גלוי לצרפתים כי על המדינה לעבור רפורמות שיהפכו אותה לדומה יותר לשכנה ממזרח. הוא גם מסייע לה להלבין את המדיניות שגרמניה למעשה מתווה לאיחוד האירופי, בלי להצטייר כשליטה כוחנית.
פרנסואה הולנד, לעומתו, נראה כחלום בלהות לברלין, עם הבטחות להטיל מס של 75% על העשירים ולפתוח מחדש את האמנה הפיננסית שגובשה בעקבות משבר החוב. וסרקוזי? הוא מעוניין להדביק את הפער ולהיבחר לכהונה נוספת, ונעזר בכל מי שיכול לסייע.