בשלהי 2003 התמודדה עו"ד רחל שיבר, אז פרקליטה בכירה בפרקליטות מחוז מרכז, על תפקיד פרקליטת המחוז, במקומה של נורית שניט שעמדה בפני פרישה. במקביל היא הייתה חברה בצוות של פרקליטים בכירים בתיק שהיה עשוי להפוך לתיק חייה: חקירת פרשת "האי היווני", שבמרכזה עמד ראש הממשלה דאז, אריאל שרון. שיבר ליוותה את חקירת המשטרה בפרשה, ועל בסיס הראיות שנאספו, חיברה חוות-דעת שהשורה התחתונה שלה הייתה חד-משמעית: נגד שרון, היא קבעה, נאספו ראיות המספיקות להעמדתו לדין בגין לקיחת שוחד.
פרקליטת המדינה עדנה ארבל אימצה את חוות-דעתה של שיבר, שנתמכה גם על-ידי המשנה של ארבל, נאוה בן-אור, ועל-ידי ראש אגף החקירות במשטרה באותם הימים, ניצב משה מזרחי. בחלון הזמנים שבין פרישתו של היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין, ותחילת כהונתו של היועץ החדש, מני מזוז, ארבל אף מיהרה והגישה נגד הקבלן דוד אפל כתב אישום על חלקו בפרשה, כנותן השוחד.
רגע לפני שעזבה גם ארבל את בניין משרד המשפטים, שלא על מנת לחזור, היא הותירה על שולחנו של היועץ המשפטי החדש את טיוטת כתב האישום נגד שרון ובנו גלעד, ששיבר סייעה בגיבושה. כתב אישום רזה, 9 עמודים בסך-הכול, המגולל את המימון שזכה שרון לקבל מאפל במערכות הבחירות בליכוד, בין היתר באמצעות תגמול נדיב לשיטוטיו של שרון ג'וניור באינטרנט, ואת סיועו של שרון לאינטרסים הנדל"ניים של אפל בלוד וביוון.
"נאשם 1", נכתב באותה טיוטת כתב אישום ביחס לראש הממשלה, "לקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, בכך שקיבל מאפל את תמיכתו הפוליטית וסכומי כסף גבוהים לחשבון חוות שקמים, ביודעו כי הללו ניתנו מידי אפל בעד פעולתו כשר התשתיות, הממונה על מינהל מקרקעי ישראל, וכשר החוץ, ולמשוא פנים בדרך-כלל".
אלא שאז התהפכו השמיים על ראשיהן של בכירות הפרקליטות: הצעד הראשון שעשה מזוז היה למנות צוות פרקליטים נגדי במשרד המשפטים; שבניגוד לשיבר ולחברותיה המליץ חד-משמעית לסגור את תיק האי היווני. וכך אכן עשה מזוז, תוך שהוא מפנה אצבע מאשימה חסרת תקדים כלפי "צוות ארבל" על כך ש"הייתה לו מטרה" להפליל את ראש הממשלה. טיוטת כתב האישום נגנזה, מהומת אלוהים פרצה בפרקליטות בין נאמני השלטון הקודם לבין אנשי הסדר החדש. למזלה של שיבר, היא זכתה במינוי לפרקליטת המחוז רגע לפני פרישתה של ארבל.
לפני שבועיים פרשה גם שיבר לגמלאות, לאחר 8 שנים בתפקיד פרקליטת המחוז ו-35 שנים בסך-הכול בשורות הפרקליטות. ממרחק הזמן, סערת האי היווני נראית לה היום דרמטית הרבה פחות.
"אני חושבת שהייתה באמת תקלה בדרך שבה מזוז אמר את הדברים, אבל זה היה ועבר מן העולם", היא אומרת בראיון בלעדי ל-G. "זה היה תיק מורכב, ואפשר לפעמים להגיע למצב שיש מחלוקת על הראיות, לא רק בתיקים בסדר גודל כזה. יש מחלוקת על תפיסת הראיות ועל המשמעות שלהן. בסופו של דבר, מישהו מקבל החלטה. היועץ המשפטי הוא בעל הדעה האחרונה, ובמובן הזה התהליך הוא לגיטימי. לא רק שזה לא פסול בעיניי, בהרבה מובנים זה נכון, כי זו דרך של בקרה".
- זו לא הייתה סתם בקרה, אלא הטלת דופי בצוות שהמליץ להגיש כתב אישום נגד שרון.
"נאמר ככה, אני לא חושבת שהצורה שבה הדברים הסתיימו שם בסופו של דבר, מבחינת הדברים שנאמרו, הייתה הנכונה ביותר, אבל זה היסטוריה, בשביל מה ללכת לזה".
כמה שנים אחר-כך, אותו מזוז גרם לגל נוסף של ביקורת על הפרקליטות, כשחתם על הסדר טיעון מפוקפק עם נשיא המדינה משה קצב. הצונמי שניתך על הפרקליטות הורגש בכל אולם משפט, על-ידי כל פרקליט זוטר או בכיר.
- בתקופה הזו, איך הפרקליטים שכפופים אלייך המשיכו לתפקד? איך המשכת לשמור על אותה מחויבות ארגונית אל מול זעזועים כאלה?
"אומרים שכשיורד גשם, אז אתה יודע שיורד גשם, אבל מוכרחים לעשות הפרדה. חלק מהיופי ומהייחוד בפרקליטות הוא שהאנשים ימשיכו לעשות את העבודה בצורה המיטבית. מפעם לפעם יש ביקורת כלפי הפרקליטות מפה או משם. הדברים האלה הם מסוג הדברים שאנחנו צריכים כמערכת לדעת לעמוד בהם ואנחנו יודעים לעמוד בהם. זה נשמע מתייפייף, אבל זו התשובה האמיתית היחידה. אתה סופג ביקורת מהצד שכנגד, סופג ביקורת מהתקשורת, לפעמים מבית המשפט. אנחנו רגילים לספוג ביקורת ולהמשיך לעשות את הדבר שאנחנו מאמינים שלשמו ניתן לנו הכוח בידיים".
מי דוד ומי גוליית?
לפני מספר שבועות הציג היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, בפני הכנסת את המתווה להקמת גוף ביקורת על הפרקליטות, לאחר קרוב לשנה של דיונים פנימיים במשרד המשפטים. הדיון על הקמת גוף ביקורת הוא חלק מהשיח הציבורי הביקורתי כלפי מערכת אכיפת החוק, המלווה בחשש מצד אנשי המערכת שהגוף החדש יהיה כלי בידי פוליטיקאים ואנשי שררה להלך אימים על הפרקליטות ולהרתיעה מפני מיצוי הדין עם נבחרי ציבור שהסתבכו בפלילים.
"כל מערכת זקוקה לבקרה", מגיבה שיבר, "אבל אני יכולה להבין את אלה שחוששים מזה. עברתי איזו כברת דרך בנושא הזה. לפני כמה שנים הגעתי לדיון בפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין, ואמרתי, בשביל מה צריך להקים עוד גוף, הרי אנחנו נבדקים כל הזמן בבתי משפט, בוועדות אתיקה, התקשי"ר מחייב אותנו, יש מבקר פנים לפרקליטות, פרקליט מחוז בודק את העובדים שלו. בכל הזוויות יש בחינה ובקרה".
- אז מה השתנה?
"בתקופה של עדנה ארבל הייתי חברה בצוות שעסק בנושא של אתיקה של הפרקליטים, ושם נזרעו אצלי הזרעים הראשונים בנושא של בקרה. הבסיס שמערכת אכיפת חוק עובדת עליו בכל החוליות בשרשרת, זה אמון הציבור. חלק מהתפקיד שלנו הוא לבסס את האמון הזה. אני מעריכה, מקווה, שהקמת גוף ביקורת נכון, יוסיף לאמון הציבור. יכול להיות שאני טועה וזה יעשה פעולה הפוכה, אבל נדמה לי שגם זה נדבך חשוב".
- אמרת בעבר שהפרקליטות היא "גוף מעולה". איך את מסבירה את הפער בין המצוינות שלה לשיטתך, לבין הדימוי הבעייתי שלה בציבור?
"זאת מערכת שתובעת הרבה מאלה שמשרתים בה. אני חושבת שפרקליט צריך להיות חדור שליחות ומוטיבציה. זאת עבודה קשה ותובענית. קשה, לא בגלל שאתה סוחב אבנים על הגב, אלא בגלל שאתה עוסק בדברים שבעצם מלווים אותך כל הזמן. כשפרקליט מנהל תיק רצח והוא נפגש עם המשפחה, כשפרקליט מנהל תיק אונס והוא רואה לנגד עיניו את המתלוננת, כשהוא רואה קורבנות של אלימות, אלה לא דברים שעוברים לידך. זה מלווה אותך יום ולילה".
- אז למה הפרקליטות מעוררת בציבור כל-כך הרבה אנטגוניזם?
"יש תהליך כלל-עולמי שלא פסח על מדינת ישראל, והוא תהליך של ניפוץ מוסדות, זריקת אבנים במוסדות, וזה קורה בכל החברות הדמוקרטיות בעולם המערבי. אצלנו הכול גבוה יותר, מהר יותר, חזק יותר, ומערכת אכיפת החוק בשנים האחרונות חטפה את שלה. העובדה שהפרקליטות מתעסקת גם עם אנשים רבי עוצמה, ומטפלת בעבירות שחיתות, ללא ספק מביאה עליה גם את הכעס של אותם גורמים, וגם זה לא ייחודי רק למדינת ישראל. זה תהליך שכואב לנו, אבל אני מקווה שנצא ממנו ולא בשן ועין. אני מאמינה שבסופו של דבר זה גל שיעבור. יש לו את הנזקים שלו, ואנחנו נצטרך לתקן אותם, אבל הוא יעבור".
- זה גל שבמידה מסוימת הבאתם על עצמכם, בגלל המדיניות ששמה דגש על אכיפת עבירות של שחיתות שלטונית.
"קודם כל, הפרקליטות לא בוחרת במה לטפל. היא לא יכולה לעשות תעדוף. היא יכולה להחליט אם יש ראיות או אין ראיות. זו החלטה מקצועית. התעדוף היחיד שהיא לכאורה יכולה לעשות הוא החלטה שאומרת שנסיבות המקרה אינן מצדיקות נקיטת הליך פלילי. ברור שהאופציה הזאת היא לא עניין של מדיניות כללית, אלא נעוצה במקרים קונקרטיים. לא פחות חשוב, הפרקליטות לא התחילה לטפל עכשיו בנבחרי ציבור ובראשי ערים ובאחרים. תמיד טיפלנו בעבירות שחיתות. זה חלק מתהליך ההתבגרות שלנו כחברה, הרצון לניקיון האורוות. לא מטפלים רק בכייס בשוק הכרמל. אין כאן פתאום איזה שינוי מדיניות שאומר, בוא נזניח את העבירות הקטנות ונטפל בנבחרי הציבור".
- אבל זה עניין של הקצאת משאבים. אם השמיכה קצרה מדי, איך מקצים 6 פרקליטים על תיק כמו הולילנד למשך שנתיים?
"אתה ממש מצחיק. לאורך כל השנים אנחנו מרגישים כמו דוד מול גוליית, מעטים מול רבים. אנחנו אלה שהולכים בדרך-כלל בצוות הרבה יותר דל אל מול ספסל הגנה הרבה יותר מעובה. השאלה מתי יהיה צוות של פרקליטים ומתי יופיע פרקליט בודד, היא בסופו של דבר פונקציה של התיק. זאת טעות אופטית לחשוב שרק בתיקים של נבחרי ציבור יש צוות יותר גדול. בכל תיק ארגון פשיעה יהיו כמה וכמה פרקליטים שיטפלו בתיק".
- אולי אתם דוד מול גוליית, אבל לדוד יש קלע הרבה יותר גדול, הוא מחזיק ארטילריה כבדה, ונבחרת הסנגורים שבצד השני בסופו של דבר מתגוננת. הכלים שנמצאים בידי מערכת אכיפת החוק הם מאוד אגרסיביים.
"אנחנו עושים מיון מאוד קפדני לפני שאנחנו הולכים לבית המשפט. אנחנו בוחנים את עצמנו. יש לנו די ראיות? יש סיכוי סביר להרשעה? האם הונחה תשתית מספקת? מאז ששמעתי את פרופ' פלר אומר ש'פרקליט הוא שופט קטן', אימצתי את הדבר הזה שהיה תמיד במודעות שלי ותמיד שיננתי אותו לפרקליטים שלי. המיון הקפדני הזה הוא חלק בלתי נפרד במה שאתה קורא הארטילריה שלנו, כי אנחנו לא הולכים אם אין לנו תיק".
- גם בתיקים האלה, של פוליטיקאים או של בכירי המגזר העסקי, השיקולים הם תמיד טהורים, כמו בתנאי מעבדה? את יכולה להגיד בלב שלם שהשיקול נעשה תמיד בצורה נקייה?
"עם יד על הלב, לא חשוב אם היה לחץ או לא. יש רק לחץ אחד, והוא ללכת לבית משפט עם תיק שאתה מאמין שיש לך איתו תשתית מספקת להרשעה. הטעות הכי גדולה בעולם היא ללכת עם תיק שאין בו די ראיות, כי בסופו של דבר מה יקרה? אם אתה לא מאמין שיש לך תשתית מספקת להרשעה, למה שבית משפט ירשיע? איזה אינטרס ישרת הגשת כתב אישום כזה?".
- אולי כי יש שופטים שכאשר מוגש כתב אישום, הם כבר מרשיעים.
"אני מקווה שמי אומר את זה, לא באמת מאמין בזה. לבית המשפט יש אחריות ציבורית כמו שיש לפרקליטות וכמו שיש למשטרה. היו מצבים שהיו גם לי חילוקי דעות עם המשטרה - שאני אמרתי אין מספיק ראיות והמשטרה חשבה שיש. זה לגיטימי, אבל מעולם לא הלכתי לבית משפט עם תיק שלא האמנתי שיש בו די ראיות".
- את מזהה ניסיון להלך אימים על הפרקליט הבודד? החל מהמעקבים שנעשו אחרי אורי קורב, התובע במשפט אולמרט, ועד תביעת לשון הרע נגד פרקליט המדינה משה לדור?
"זאת מלחמה, ואלה מהלכים במסגרת המלחמה הזאת. הפרקליטות באה עם כתב אישום ומישהו מוצא את עצמו צריך להתגונן, ואנשים מתגוננים בכל מיני דרכים, לא כולן לגיטימיות. הייתי רוצה לחיות בעולם שבו המלחמה על התוצאה מתרחשת אך ורק באולם המשפט. אני לגמרי מודעת לזה שהמלחמה הזאת כבר מזמן לא מתרחשת רק באולם המשפט. הניסיון להלך אימים על פרקליטים הוא בהחלט לא דבר רצוי, ואני מאמינה שהוא גם לא יצלח. הפרקליטים יודעים שהם לא לבד במערכה. כל זמן שאנחנו עושים את העבודה שלנו כמו שצריך, אנחנו מקבלים את ההגנה. זה לא נעים להיות נושא להתקפות אישיות".
פרקליטת המדינה הבאה?
לפני 4 שנים, במחצית הקדנציה שלה כפרקליטת מחוז מרכז, התמודדה שיבר על כסאו המתפנה של פרקליט המדינה ערן שנדר. היא הפסידה למשה לדור, שפרש כמה שנים קודם לכן מתפקיד פרקליט מחוז ירושלים, וחזר למערכת אחרי תקופה קצרה כעורך דין פרטי. בעוד פחות משנתיים תגיע לסיומה הקדנציה של לדור, ושיבר לא מתחייבת שלא תתמודד שוב.
על שיפוט היא לא חושבת בינתיים: בעבר היה מקובל שפרקליטי מחוז מדלגים לבית המשפט המחוזי. עדנה ארבל, למשל, עשתה קדנציה במחוזי, לפני ששבה כפרקליטת המדינה. אבל בשנים האחרונות הזרם הזה פחת, ופרקליטות מחוז בדימוס - למשל יסכה ליבוביץ, רות דוד, נורית שניט ומרים רוזנטל - נוטות פחות להיקלט במערכת השיפוטית.
שיבר עשתה את כל הקריירה שלה בפרקליטות המחוז, צמחה מלמטה, תחילה בתחומי המשפט האזרחי, ורק בהמשך עשתה הסבה לפלילי. היא התמקצעה בדיני תכנון ובנייה, ואף סייעה בהקמת היחידה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות. היא הייתה חברה בוועדת גולדברג, שהמליצה בשנות ה-90 על הסדרת פרמטרים לגזירת עונשים בבתי המשפט, ובוועדת ביניש, שדנה בהתרת צילום טלוויזיוני באולמות בתי המשפט.
לא מעט פרשות פליליות גדולות טופלו בפרקליטות המחוז בתקופתה - החל מרצח הילדה רוז פיזם, ועד תיק הנשיא האנס קצב, שהועבר מפרקליטות מחוז ירושלים היישר לידיה של עו"ד רונית עמיאל, שהתמנתה כעת לפרקליטת המחוז החדשה במקום שיבר. בדרך נוהלו תיקים גם נגד ארגוני פשיעה, ובהם ארגונו של אסי אבוטבול, תיק רמדיה ותאונת הרכבת הקטלנית בבית יהושע. ועם זאת, שגרת יומו של פרקליט, ואפילו פרקליט מחוז, היא התיקים הקטנים, תיקי תקיפה, אלימות במשפחה, שוד או גניבות. רוב התיקים הללו נסגרים, בין אם מחוסר ראיות או מחוסר עניין לציבור. רק במיעוטם מוגש כתב אישום, ובמחצית מאלה מושג הסדר טיעון, שמייתר את ניהול ההליך.
שיבר מתעקשת לגונן על פרקטיקת הסדרי הטיעון, שמבחינה סטטיסטית החליפה את סדרי הדין באולמות המשפט. "יש תיקים שבהם יש חשיבות גדולה להודאה של הנאשם", היא אומרת, "זה יכול להיות תיקים של עבירות מין בתוך המשפחה, או תיקי אלימות קשים בתוך המשפחה, שבהם יש חשיבות גדולה ללקיחת אחריות. יש גם מצבים שבהם קשה לנפגע עבירה להעיד ותיקים שבהם יש קושי בראיות. למשמעות של השגת הרשעה במקרים קשים, יש ערך בחברה שלנו. פעם בית המשפט העליון אמר שהסדרי טיעון הם רע הכרחי, אבל היום זה פשוט אחד מהכלים בארגז".
- את תמיד פתוחה לשמוע הצעות להסדר טיעון? אם באים ומציעים, אתם מקשיבים?
"נקודת המוצא שלי אמרה שהדלת שלי תמיד פתוחה, ולא רק להסדרי טיעון. אני מעולם לא חששתי משימוע, וגם לא חוששת מזה שיבואו אליי בהצעה להסדר טיעון. אני מוכרחה לומר שכשאני מאמצת את זיכרוני, אני לא זוכרת אף מקרה שאמרתי שאני לא מוכנה לשמוע. היו מספיק מקרים, שעניינו את הציבור שאמרתי, סליחה, לא. לא שההצעה לא הייתה מפתה, אלא חשבתי שחשוב שתהיה הכרעה שיפוטית".
- הנקודה החשובה ביותר בכל הסדר טיעון היא עד כמה התביעה התפשרה עם הנאשם. איך קובעים עד לאן להתגמש? כמה נכון לוותר?
"הפרקליט לא מחליט לבד. פרקליטות המחוז מחולקת לקבוצות עבודה. בראש כל קבוצה נמצא פרקליט בכיר, מעליהם פרקליטת מחוז. על סמך מה קובעים? זה לא נכון לומר שזה רק עניין של אינטואיציה. השיקול מעוגן בהערכה של התיק. הוא מעוגן ברמת הענישה, בהנחה שתהיה הרשעה. הוא מעוגן בהנחיות כלליות של פרקליט מדינה. יש בצנרת הצעת חוק שמדברת על הבניית שיקול הדעת התביעתי. אתה צריך לשאול את עצמך מהי ההחלטה המיטבית, ואין מה לעשות, שם המשחק הוא באמת מקצוענות".
- חלק משמעותי מהביקורת על הסדרי טיעון, מגיע דווקא מצד קורבנות העבירה או בני משפחותיהם. איך אתם מתמודדים?
"אנחנו לא בהכרח מדברים באותה שפה. אנחנו מדברים במושגים של יש ראיות, אין ראיות. במקביל אנחנו מדברים עם נפגעי העבירה. עם השנים המודעות שלנו הלכה והתחדדה. זה נכון שלא פשוט לעמוד מול נפגעי עבירה. בכל תיקי הרצח שבהם שקלתי לעשות הסדר, תמיד דאגתי לזמן אליי את המשפחה, להסביר להם ולהקשיב להם, והיו מקרים שסערת הרוחות הייתה מאוד גדולה. אבל מעולם לא ביקשתי הסכמה של נפגע עבירה. לפעמים חשתי שחוסר ההבנה גורם לצער יותר גדול ממה שהמקרה עצמו מחייב".
- איך את מסבירה את זה שלא מעט פרקליטים בכירים שפרשו בשנים האחרונות מהפרקליטות, הפכו להיות מבקריה הבולטים והתקיפים ביותר?
"אני לא לגמרי בטוחה שזה באמת מה שקורה. האנשים האלה אומרים, כשאני הייתי במערכת זה היה ככה וככה. גם אנשים שעוזבים את המערכת יודעים היטב שמדובר במערכת ערכית ששואפת לעשות את הדברים בצורה הטובה והמקצועית ביותר. לפעמים יכולה להיות התנסחות, שיכולה לגרום לזה להיראות כאילו דווקא אלה שיצאו מתוך המערכת הם אלה שמבקרים אותה, אבל אם נקשיב היטב למה שנאמר, זה לא נכון שרוב אלה שיוצאים מתוך המערכת הופכים בהכרח להיות מבקריה הגדולים".
- הופעת בבתי משפט מול וינשטיין כסנגור?
"שנינו התחלנו יחד בפרקליטות מחוז מרכז. כשאני הגעתי לפרקליטות ב-1977, הוא כבר היה שם, קצת לפניי. לא הופעתי מולו אישית בבתי משפט, אבל ישבתי מולו בדיונים שהוא בא כסנגור".
- היה לך מוזר לקבל אותו פתאום על הראש כיועץ המשפטי לממשלה?
"לא, אין לי שום בעיה עם זה. היופי במערכת שלנו הוא, שהשליחות, התפקיד, משפיעים על האדם. בוחרים לתפקיד אדם ראוי, שיודע את תלמודו ושהלב שלו במקום הנכון. הוא יודע מה השדה שבו הוא מקבל החלטות. זה בכלל לא חשוב אם אתמול הוא היה סנגור ומחר הוא יהיה יועץ משפטי לממשלה".
רחל שיבר
אישי: 60, אלמנה + 1, מתגוררת ברעננה
קריירה: מסיימת 35 שנים בפרקליטות מחוז מרכז, מהן 8 שנים כפרקליטת המחוז
עוד משהו: שיבר חברה בהנהלת תזמורת הסימפונט רעננה
