טקס בחירת מלכת היופי 2012, יום ד' 21:00, ערוץ 2 רשת
כמו גלויה משנות ה-70, כמו אירוויזיון, כמו ערוץ 1, כמו לילות חמישי שכולם מכבי נגד צ.ס.ק.א, מגיע אלינו לביקור טקס מלכת היופי.
אני לא מתכוון אפילו לנסות ולהשיב ללהג הפמיניסטי שמלווה בשנים האחרונות את הערב הזה. להפך: אם יש משהו שמקומם אותי בו, הוא לא בכך שמצעידים נשים יפות בבגדי-ים ושמלות ערב ואז בוחרים מביניהן את היפה מכולן, אלא בכל שמראיינים אותן על תחביביהן ושאיפותיהן.
למה? כי נניח לרגע שאפשר לבחור באמת אישה אחת שהיא יפה יותר מכל הנשים בארצה - מה אכפת לכם אם היא רוצה להציל לווייתנים ולמצוא תרופה לסרטן, או למצער, להתמכר לסמים ולהתעלל בחיות מחמד? הרי אם היופי הוא שקובע - מה לנו מאופיה? ואם האופי הוא שקובע, מה אכפת לי איך נראית הגברת טהורת הכוונות כשהיא מהדסת על עקבים בגובה החוב הלאומי של יוון?
לפיכך בוא נתרכז במה שכיף באמת בערב הזה: ראשית, העובדה שרובנו מכירים נשים יפות יותר שלא חשבו אפילו להשתתף בתחרות - עניין שמתמצה במשפט: "בואנ'ה, זאת מועמדת בתחרות מלכת היופי? בוא איתי בשבת לים, אני מוצא לך מינימום 20 יותר יפות ממנה".
שנית, כיף גדול הוא להתפנן על הערסיאדה מוכת הפאייטים, ועל איזה סמנכ"ל לענייני שקר כלשהו שמעניק פרס לסגנית השנייה, נניח, תוך שהוא מחבק ומנשק אותה, חנוט בחליפה הקטנה עליו בשני מספרים (לרוב הישראלים יש בארון רק חליפה אחת, בדרך-כלל מהחתונה. אשכנזים לובשים אותה גם לבר-מצווה של הבן, מזרחיים גם למרכז הליכוד).
שלישית, יהיה לומר שיעל בר-זוהר (המנחה את הערב ביחד עם בעלה, גיא זוארץ), למרות מידותיה הזערוריות, נראית טוב יותר מכל המועמדות גם יחד; ואחרון אחרון חביב, יהיה לומר על המלכה הנכנסת: "האמת, דווקא נחמדה ואפילו לא מטומטמת!" - מה שלא בטוח שאפשר לומר עלינו, הצופים.
כך ניצחתי במלחמה
"המדריך למהפכה", יום ד' 22:00, "יס 3"
איזה כיף שהתענוג התיעודי הזה הגיע, אחרי קצת יותר משנה, לטלוויזיה! דורון צברי, איש קולנוע וטלוויזיה, ומה שמקובל לכנות כאן בשם הגנרי "יוצר", תיעד את המאבק שניהל ברשות השידור: במינויים הפוליטיים, בג'ובים למקורבים, בחגיגה על האגרה שיוצאת מכיסנו ועוד. והנה זה פלא: צברי ניצח במאבק!
אך למרות ניצחונו המרשים, מדובר עדיין בגוף רקוב ממנויים פוליטיים, שמוחק כל שריד לדעתנות ועיתונות אמיתית וחוגג כהוגן על חשבוננו: הנה, לא מזמן העניקה לו הממשלה פטור בגובה מאות מיליוני שקלים מדאגה ליצירה ישראלית מקורית.
איך קרה הפלא הזה? ובכן, ראשית צריך יותר מדון-קישוט אחד כדי לעצור את סיבובה של טחנת הרוח הזאת. שנית, צברי, כדרכם של מהפכנים, התעניין יותר בתהליך מאשר במציאות החדשה שנוצרה בעקבות הצלחתו.
כך או כך, ולמרות ביקורת מסוימת שיש לי על ההצגה העצמית של צברי כמי שהקריב הכול למען טלוויזיה טובה יותר לעם היושב בציון, הרי שהסרט מרתק: מכעיס במדיה, מעניין במידה, מצחיק (פה ושם אפילו מאוד), ובעיקר מלמד על אורחותיהם של החיים מהקופה הציבורית, מבלי שיתנו את דעתם לרגע אחד על אותו ציבור שמעשיר את קופתם.
משעשע ומטריד כאחד.