"תביעת אבהות" היא עילת תביעה ידועה ומוכרת בבתי המשפט לענייני משפחה, אך השבוע הכריע בית המשפט ברמת-גן דווקא ב"תביעת אימהות". המקרה הנדון מוכיח כי הפתגם "אמא יש רק אחת" אינו רלוונטי עוד בימינו, שכן לקטין בן ה-5 יש שתי אימהות: האם שנשאה אותו כעובר ברחמה וילדה אותו, ובת-זוגה - האם שתרמה את הביצית ממנה הופרה העובר.
שאיבת הביציות מבת-הזוג האחת והשתלתן בבת-הזוג האחרת בוצעה עוד בשנת 2007, אז הייתה בגדר הליך חריג ביותר, אך התהליך קיבל את אישורו של היועץ המשפטי של משרד הבריאות, לאחר שהאם הנושאת המציאה אישור רפואי לפיו היא סובלת ממגבלה המונעת ממנה שימוש בביציות שלה עצמה לצורך הולדה.
בשנת 2009 נדמה היה כי חלה פריצת דרך בתחום זה, לאחר שהיועץ המשפטי דאז, מני מזוז, הוציא הנחיה מפורשת למשרד הבריאות כי אין לאסור או להגביל תרומת ביציות בין בנות-זוג חד-מיניות אלא בנסיבות מיוחדות, אך בשנת 2010 התקבל חוק תרומת ביציות, המגביל שוב את תרומת הביציות רק לאישה שסובלת מבעיה רפואית, כמו במקרה שלפינו.
בהתאם להוראות חוק תרומת ביציות, גם במקרה זה האם שנרשמה במשרד הפנים כאימו של הקטין היא בת-הזוג שנשאה את ההריון ועברה את תהליך הלידה, והאם הביולוגית, תורמת הביצית, הגישה תביעה לבית המשפט להכיר גם בה כאימו של הקטין. התביעה נתקלה בהתנגדות מצד היועץ המשפטי לממשלה, שדרש שהקטין יעבור תהליך אימוץ על-ידי האם התורמת כדי להיות מוכר כבנה, כמקובל בבנות-זוג חד-מיניות.
יש לתמוה על עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה המייצג את האינטרסים של המדינה. משהמדינה אפשרה במפורש את קיומה של הפרוצדורה הרפואית של הפריה של בת-זוג אחת עם ביצית של האחרת, ומשהמדינה מכירה במבנה המשפחתי של שתי אימהות, גם אם באמצעות אימוץ - על מה ולמה ההתנגדות?
אמת היא כי על אף שחוק תרומת ביציות נחקק רק לפני שנה, מקרים כמו זה של אם תורמת ביצית ואם נתרמת שהן בנות-זוג, לא קיבל התייחסות מיוחדת.
בית המשפט לענייני משפחה ביקש ללמוד את הדין הרצוי מהוראות חוק הסכמים לנשיאת עוברים, שחל רק על בני-זוג שהם גבר ואישה, אך חוק זה עוסק בסיטואציות שבהן האם הפונדקאית אינה מיועדת לגדל את הילד יחד עם ההורה הביולוגי, ולכן מקרה כמו זה שלפנינו, של רישום אם ביולוגית במשרד הפנים, דומה יותר לדרישה לרישום אב ביולוגי.
בניגוד לאינטרס של המדינה
לפני מספר חודשים ביטל בג"ץ את ההגבלות המיוחדות שהטיל משרד הפנים על רישום אבהות של גבר שאינו תושב ישראל.
משרד הפנים דרש מאבות שהינם תושבים זרים הבאת הוכחות לאבהותם שלא נדרשו מאבות ישראלים, בטענה כי הפרוצדורה המיוחדת מגנה על 3 אינטרסים של המדינה, שניים מהם רלוונטיים לענייננו: חשיבות האמינות של מרשם האוכלוסין, כך שההורה הביולוגי האמיתי הוא זה שאכן ירשם במרשם; וקיום ידיעה ודאית של ההורות הביולוגית, הן מבחינת הילד הזכאי לדעת ולהכיר את מטענו הגנטי, והן מבחינת המדינה כדי למנוע נישואי עריות וכיוצ"ב.
כאשר בת-הזוג היא תורמת הביצית, אין מחלוקת שהיא האם הביולוגית, וגם ההלכה היהודית מכירה בה כאם. מניעת רישומה ככזאת לא זאת בלבד שאינה תואמת את האינטרסים של המדינה, היא אף מנוגדת להם, שכן אם האם הביולוגית תרשם כאם המאמצת - יהיה בכך כדי לפגוע הן באמינות מרשם האוכלוסין והן בידיעה של הילד ושל המדינה אודות מטענו הגנטי, על כל המשתמע מכך.
בסופו של יום פסק הדין החדש דחה את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, אך בטרם מתן הצו לרישום שתי האימהות במשרד הפנים, הורה על קבלת תסקיר מרשויות הרווחה, כדי לוודא כי לא יהיה ברישום האם הביולוגית כדי לפגוע בטובת הילד הספציפי, ובכך יהיה משום קביעה תקדימית לפיה בת-זוג המהווה אם ביולוגית אינה צריכה לעבור הליך אימוץ של הילד אשר נולד מביצית שתרמה.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".