בית המשפט העליון קבע כי חברת גזית החזקות, מקבוצת גזית שבשליטת חיים כצמן, רשאית לקזז הפסד שצברה ב-1994 נגד רווחים ריאליים שצברה החל מ-1999. זאת, כאשר ההפסד נוצר בעקבות הפסקת החלת חוק התיאומים לאינפלציה (להלן: החוק) על הדוחות הכספיים.
בכך פירש בית המשפט לטובת הנישום את הוראות סעיף 6 לחוק, המתייחסות לאופן בו ימוסו חברות בגין שינוי בערכם של ניירות ערך בבעלותן.
בפסק הדין נדונה השאלה אם המערערת רשאית לקזז הפסד מניירות ערך שנצבר לה בשנה שחל עליה החוק - ושלאחריה יצאה מבחירה מתחולת החוק - כנגד רווחים מניירות ערך שנוצרו לה מאוחר יותר, בשנה החוק חזר לחול עליה.
גזית החזקות הוקמה ב-1993, ובסוף אותה שנה רכשה מהמדינה את מניות השליטה בחברת מ.ג.ן משאבי גז ונפט. מחיר המניות ביום קנייתן עמד על כ-8 מיליון שקל, ובתום שנת המס עמד שוויין על כ-27 מיליון שקל.
באותה שנה בחרה גזית החזקות שלא להחיל על עצמה את חוק התיאומים, ולכן לא מוסתה על עליית ערך המניות בשנת הרכישה. ב-1994, בה מכרה חלק קטן יחסי ממניות השליטה, יישמה את חוק התיאומים, ושוב יצאה מתחולתו ב-1995.
לאחר היציאה מגדר החוק רשמה החברה הפסד בגובה כ-22.4 מיליון שקל, שחלקו נוצר, כך טענה, בשל מכירת מניות בתקופה בה חל החוק במחיר הנמוך מערכן ביום הקנייה, וחלקו האחר נוצר בשל המכירה הרעיונית כתוצאה מהיציאה מגדר החוק.
בין השנים 1998-1995 בחרה החברה שלא להחיל על עצמה את החוק. ואולם, אף שהדוחות שהגישה לשנים אלה לא נערכו לפי החוק, דווח בהם על ההפרש הריאלי מ-1994 כהפסד לקיזוז עתידי.
בעקבות תיקון לחוק, שנכנס לתוקף ב-1998, הוענקה אפשרות הבחירה אם להחיל את החוק, רק לחברה שלא היו לה הכנסות מעסק בשנת המס ואינה מחזיקה בניירות ערך - תנאי שלא התקיים בעניינה של גזית החזקות, שהחזיקה במניות מ.ג.ן. בנסיבות אלה חויבה גזית בהחלת החוק החל מ-1999.
בשנים 2001-1999 נוצרו למערערת רווחים ריאליים מניירות ערך, מהם ביקשה לקזז את ההפרש הריאלי שצברה ב-1994. ואולם, פקיד השומה סירב לאשר את הקיזוז. בין היתר טען כי אין מקור חוקי המאפשר להעביר הפסד חשבונאי תיאורטי בהיעדר תחולה רציפה של החוק.
על החלטה זו עירערה החברה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שלא קיבל את עמדתה וקבע כי העברת הפסד רעיוני מ-1994 לשנת 1999 ואילך תיצור מערכת הגנה כפולה המנוגדת לתכלית החוק.
"נכס כלכלי"
אתמול (ד') קיבלו שופטי העליון, אליקים רובינשטיין, סלים ג'ובראן וחנן מלצר את הערעור של החברה, תוך שקבעו כי הפסד שנוצר בשנת מס שהתיישנה הינו בגדר "נכס כלכלי", שפקיד השומה אינו רשאי לפגוע בו, וכל זאת גם אם הנישום עשה שימוש בהוראות החוק כדי להכשיר את ההפסד.
נסיבותיו הייחודיות של פסק הדין מתייחסות להוראת חוק התיאומים, שאינה עוד בתוקף, ועל כן אינן רבלנטיות לתיקים עתידיים, ואולם במסגרת הדיון בסוגייה הקונקרטית קבע העליון מספר קביעות עקרוניות, תקדימיות, שעשויות להשפיע על נישומים נוספים.
כך נקבע כי כאשר החוק מאפשר לנישום אפשרות בחירה בין חלופות שונות - בחירה של החלה של הוראות החוק רק בשנים מסוימות - ומעבר בין החלופות לסירוגין, שמשפיעות על תוצאות המס, יהווה השימוש בהוראות החוק כתכנון מס לגיטימי.
עוד קבע רובינשטיין כי על בסיס ההנחה שההפסד משקף הפסד כלכלי שנוצר לנישום - במקרה בו ישנו ספק בדבר היכולת לקזז הפסדים - יש לאמץ פרשנות המקלה עם הנישום באופן שיתאפשר הקיזוז המבוקש.
את חברת גזית יצגו עו"ד ורו"ח יוסי אלישע ועו"ד רחלי גזית ממשרד ליפא מאיר ושות'.