אנשים עשירים בדרך כלל מעדיפים שלא לגור בשכונות שבהן חיים אנשים ברמת חיים נמוכה משמעותית משלהם. יש לכך מגוון סיבות, שאחת מהן היא החשש מאלימות. יש תפיסה כי שכונות עניות אלימות יותר. כמו כן, לפעמים מקנן אצל עשירים חשש עמום כי יום אחד דעתם של העניים תיטרף עליהם מחוסר השוויון, והם יחליטו לקחת בכוח הזרוע את מה שלא השיגו במשחק הקפיטליסטי.
מדובר בחשש שלא מרבים לדבר עליו, משיקולי פוליטיקלי קורקט, אך ניתן לראות עדות די ברורה לו בחומות המקיפות את משכנות העשירים בשכונות העניים. אולם, שני מחקרים חדשים תומכים באופן עקיף דווקא בהשערה שלפיה אולי העניים הם שצריכים לחשוש ממגורים בסמוך לבעלי ממון.
לזרות מלח
המחקר הראשון הראה כי אנשים שמנצחים במשחק מסוים, הופכים מיד לאחר הניצחון לאגרסיביים יותר כלפי האנשים אותם ניצחו. "נראה כי לאנשים יש נטייה ממש לדרוך על אלה שהם ניצחו. לזרות להם מלח על הפצעים", אומר פרופ' ברד בושמן, פרופ' לפסיכולוגיה מאוניברסיטת אוהיו סטייט בארה"ב. "לעומת זאת, המפסידים לא משנים את התנהגותם לכיוון אלים יותר".
התוצאות לא היו צפויות מראש. ניתן היה להניח שהמפסידים יהיו אלימים יותר, כי הם יכעסו על מי שמנע מהם לחוש טוב עם עצמם, או שהמנצחים יהיו אלימים יותר, כי לאנשים יש נטייה - כך על-פי מחקרים קודמים - להיות אלימים יותר כשיש להם תחושה של כוח. כאמור, רק ההשערה השנייה אוששה.
במסגרת ניסוח שיחקו 103 סטודנטים אמריקנים במשחק מחשב פשוט, ונאמר להם כי אדם אחר משחק במקביל להם באותו המשחק. לאחר הסיום, למחצית מהם נאמר כי ניצחו את היריב. לאחרים נאמר כי היריב הצליח יותר מהם (בפועל הם שיחקו לבד ואיש לא באמת התחרה בהם).
לאחר מכן ניתנה להם משימה נוספת, שבה היה עליהם ללחוץ על כפתור שישמיע צליל רועם ולא נעים בעליל ליריב שלהם מהמשימה הקודמת. לנבדקים נמסר שיוכלו להחליט מה תהיה עוצמת הצליל ומה יהיה משכו. נמצא כי המנצחים השמיעו צליל רם וממושך יותר לאוזני היריב שלהם, מאשר המפסידים. המנצחים הגיבו באגרסיביות רבה יותר גם לעומת קבוצת ביקורת, שבה לא נאמר לנבדקים אם ניצחו או הפסידו.
הנסיינים שבדקו את הנושא שוב בשיטה אחרת וראו כי המנצחים גם מוסיפים יותר טבסקו ומלח למשקה של המפסידים, למרות שנאמר להם שהמפסידים לא אוהבים את הטעמים הללו. גם המפסידים הוסיפו טבסקו ומלח, אך בכמות פחותה מן המנצחים, ודומה לזו שהוסיפו קבוצת הביקורת.
רעים, רעים, רעים?
מחקר אחר, שפורסם השבוע ב-Proceedings of the National Academy of Sciences. ונערך על-ידי חוקרים באוניברסיטאות קליפורניה וטורונטו, הראה כי אנשים ממעמד גבוה (הכנסה גבוהה והשכלה רבה) עוברים יותר על חוקי התנועה, משקרים יותר בעת מו"מ, מרמים יותר כדי לזכות בפרס ונוטים יותר לעודד התנהגות לא אתית במקום העבודה.
"הביטחון הכלכלי והאישי של המעמד הגבוה מוביל לחוסר תלות באחרים, ומכאן להעדפת העצמי על פני האחרים", אומר פרופ' פול פיף מאוניברסיטת ברקלי. בניסוי מעבדה התבקשו הנבדקים לדרג את עצמם מבחינת מעמד כלכלי חברתי, ולאחר מכן שיחקו משחק מחשב שבו ניתן היה לרמות בקלות. אלה שדירגו עצמם כעשירים, רימו יותר.
במחקר אחר הוצע לאנשים לקחת סוכריות מקערה של ממתקים "שבעיקרון מיועדים לילדים". אנשים שחשו עשירים נטלו פי 2 יותר סוכריות.
מחקר נוסף הראה כי עשירים מצליחים פחות לזהות את הבעות הפנים של אנשים אחרים לעומת חבריהם בני מעמדות "נמוכים" יותר.
מחקר שפורסם השנה הראה כי בני מעמדות חברתיים כלכליים נמוכים יותר מביעים חמלה כלפי אחרים במהירות רבה יותר מאשר אנשים מבוססים. יש לזכור כמובן כי מדובר בהכללות ולא כל העשירים רעים, רעים, רעים יותר מחבריהם מהפרולטריון.