"אחד הדברים שלמדתי בשנותיי הארוכות בעיתונות הוא שאף אחד לא אוהב שינויים, מכל סוג" - כך אמרה ג'יל אברמסון, העורכת בפועל של "ניו-יורק טיימס", בהרצאה על עתיד גוף המדיה שהיא מובילה בפני באי כנס SXSW באוסטין, טקסס.
אברמסון, עם 15 שנים ב"ניו-יורק טיימס" ושנים ארוכות לפני כן ב"וול סטריט ג'ורנל", לא מצטיירת, במבט ראשון, כבחירה הטובה ביותר להוביל את אחד העיתונים הגדולים בעולם בדרך החתחתים של הרשתות החברתיות, טוויטר, תאוות החינם של ההמונים בכל הנוגע לתכנים חדשותיים, סמארטפונים ואייפדים.
"ב-DNA שלי", היא מודה, "אני אשת חדשות, תחקירנית עד הסוף. אני אוהבת להיכנס עם הכתבים הציידים שלי לתוך מאורת השועל".
אברמסון לא נשמעת מודאגת מדי מסכנות התקופה: "זה זמן פנטסטי להיות עורכת ה'ניו-יורק טיימס', ואני מאוד אופטימית לגבי עתיד העיתונות. אנחנו ממשיכים לעשות עיתונות איכותית, וסיקרנו מצוין את האביב הערבי".
לאור אופוריה מתפתחת זו, נשאלה אברמסון בשלב זה על "טיים סלקט", פרויקט הדגל של עיתונה לסגירת תוכן מאחורי חומה של תשלום - פרויקט שכשל.
"נכון, עיתוי הוא הכול בחיים, ו'טיים סלקט' לא הצליח כפי שרצינו. אבל מאחר שאיכות התכנים שלנו עומדת ברמה בפני עצמה, ומאחר שיש לתכנים שלנו הרבה צרכנים מכורים - הגיוני שנרצה תשלום. לא נהיה מוכנים להיות תלויים באינטרנט ב-100% על פרסומות, נהיה חייבים גם מקורות הכנסה אחרים. עם זאת, חשוב להדגיש כי לנסיגה מ'טיים סלקט' היו גם שיקולים אחרים: כמה מהכותבים הכוכבים שלנו, תומאס פרידמן ואחרים, היו מודאגים מהצניחה בהיקף הקהל שלהם עקב הסגירה בתשלום. הקשבנו גם לזה".
אברמסון ניסתה לשדר, במהלך ההרצאה כולה, תחושה כי ה"ניו-יורק טיימס" נמצא בפריחה חסרת תקדים, תוך התמודדות מופלאה עם יחסי הכוחות החדשים, האיומים וההזדמנויות. צריך היה להקשיב לה בין המילים כדי להבין מה המצב באמת.
כך, לדוגמה, התגאתה אברמסון ב-400 מעיתונאי ה"טיימס" הרשומים בטוויטר. וכמה מהם פעילים? דממה. אברמסון עצמה, אגב, צייצה לאחרונה בטוויטר בדצמבר 2011.
עניין נוסף, באותה זירה: האם עיתונאי ה"טיימס" כבר חושבים מולטימדיה כשהם יוצרים סיפור? אברמסון היססה רגע - ומיהרה לחלוק מחמאות למחלקת המולטימדיה שלה, ש"מביאה לנו כל הזמן כלים חדשים ומציגה אותם לעיתונאים". במילים אחרות, השינוי, לפחות ב"טיימס", עדיין לא בא מלמטה.
חלק מהשביעות העצמית והמערכתית של אברמסון נובע, מן הסתם, מגודלו של "ניו-יורק טיימס". כשיש לך 800 אלף מנויים עד הבית למהדורת הדפוס, ייתכן שתרגיש קצת פחות ברעידות אדמה עולמיות.
ומה בנוגע לעיתונים קטנים יותר, למה הם מצליחים פחות, נשאלה אברמסון. "אין להם את הקהל שלנו וגם לא את חדר החדשות שלנו", היא ענתה, "אני לא רוצה להישמע שחצנית, אבל אין בנמצא כתבים איכותיים כמו שלנו".
לפי אברמסון, "אין סכנה מיידית לעיתוני הדפוס, אני לא חושבת שנגיע לשם בקרוב". ואיך תתמודדו בעולם החדש המופלא? "אני מכורה לחלוטין לאייפד שלי, וכבר שנים גם לאייפון. אם הייתם שואלים אותי לפני ארבע שנים, הייתי אומרת שאנחנו אולד מדיה, אבל כיום אנחנו כבר לא שם. הנה, עכשיו אנחנו מתלבטים אם לעלות שורה אחת לטוויטר, גם אם עוד אין ידיעה לקשר אליה. לקוראים שלנו יש כיום ציפייה שהסיפורים שאנחנו מביאים ייתמכו גם בפעילות ניו-מדיה באתר שלנו, בעיקר וידיאו".
אם כך, למה הורדתם את תוספי הפייסבוק שהעליתם לעמוד הבית של האתר? "אנחנו משחקים עם זה, ונעשה עוד שינויים ועוד נסיגות בעתיד. דבר אחד אני יכולה להבטיח: המדיה החברתית תהיה אחד השטחים שבו נתקדם בקרוב במהירות הגדולה ביותר".