הנצחתו של ח"כ רחבעם זאבי בעלות שתגיע ככל הנראה למיליונים, מעוררת סערה ובעקבותיה גם כמה שאלות על הנצחה בכלל.
לטענת המתנגדים, זאבי , מאבות תורת הטרנספר וחברם של עבריינים ויעדים מודיעיניים שהיו מעורבים ב"פרשת ה-11", אינו ראוי להנצחה על חשבון המדינה בכלל, ובטח שלא בסכומי עתק כאלה. בטח ובטח שלא אם זאב ז'בוטינסקי ובנימין זאב הרצל מסתפקים בתקציב הנצחה צנוע בהיקף 350 אלף שקלים.
בלי קשר לסכומי העתק המדוברים ולעברו שהוטלו בו כתמים מפוקפקים, זאבי זכאי להנצחה לאומית, גם אם לא כולם מזדהים עם משנתו הפוליטית. הוא היה ח"כ מן המניין, וכזה מגיעה לו הזכות להיות מונצח מכספי משלם המיסים.
מתי הדבר בעייתי? כאשר ח"כ או שר מורשע בפלילים.
לזה בדיוק נדרשו לפני כשנה חברי הכנסת אריה אלדד וכרמל שאמה הכהן, כשהגישו הצעת חוק לפיה לא יקרא מקום ציבורי כלשהו ע"ש אישיות שהורשעה בעבירה שיש עימה קלון. כן, כולל בניזרי ודרעי ששילמו את חובם לחברה.
צודקים חברי הכנסת. אף אחד לא רוצה שבעוד כמה עשרות שנים, יקום מישהו ויחליט לקרוא לפארק לאומי סמוך לקריית מלאכי, על שמו של משה קצב. ברגע שיחוקק חוק ברור שבו עבריינים אינם מונצחים על ידי המדינה, דברים כאלה לא יוכלו לקרות.
אם מקבלים את הגישה הזו, אפילו אנשים שנויים במחלוקת כמו מאיר כהנא למשל, יכולים להיות זכאים להנצחה, על חשבון המדינה. אני בטוחה שיש אנשים שהרעיון הזה מצמרר אותם. אבל, הלכה למעשה - אין מניעה שהדבר יקרה. הוא היה חבר כנסת, לא הורשע בפלילים, ולפיכך מותר להנציחו.
אפשר אולי להתנחם בכך, שכל אנדרטה, יהיה אשר יהיה סגנונה, יכולה להיות אתר שבו עורכים חשבון נפש - ולא רק מאדירים את פועלו של מה שמונצח בה.
את אחת הבעיות הגדולות של הנצחה בחיים, הדגים לפני כמה שבועות גבי אשכנזי, כאשר התייצב לטקס קריאת רחוב באור יהודה על שמו. לכאורה, מעשה לגיטימי למי שודאי נתפס בעיני רבים כגיבור ישראל. אלא שהעיתוי האומלל שבו נערך הטקס, יום שליחת דו"ח מבקר המדינה בפרשת הרפז למעורבים בה, ביניהם אשכנזי עצמו, הוכיח שהנצחה בחיים היא מנהג בעייתי.
גם אם יצא צח וטהור מפרשת הרפז, עתידו של אשכנזי עדיין לפניו, ולמרות שדרכו יכולה להיות רצופת הצלחות, עלולות להיות לו גם נפילות מביכות. ומה אז? עיריית אור יהודה תתכנס כדי לשנות את שמו של הרחוב?
תארו לעצמכם שעריית קריית מלאכי, שתושביה חייבים לא מעט למשה קצב, היתה מחליטה בעבר לקרוא כיכר על שמו, כפי שנעשה, בזמנו, לשלמה להט, ראש עיריית ת"א בטיילת בתל אביב.
טוב יעשו חברי הכנסת אם ימהרו ויעגנו את הכללים להנצחה על חשבון המדינה בחוק. את מי מותר להנציח, מתי בכמה ואיך, וכך יחסכו לכולנו כסף מיותר, כמו בעניינו של זאבי, ואי נעימויות מיותרות שעלולות לקרות במקרים כשל קצב.