יום הצרכן הבינלאומי, החל ב-15 במארס בכל שנה מאז 1983, הוא המועד הטוב ביותר להודות באמת המרירה: בישראל "צרכנות" כבר אינה מילה גסה, יאכנעית, צדקנית ומגוחכת; אבל גם אחרי המהומה הגדולה, אי-השקט החברתי, ההפגנות, ימי החרם, יוזמות החקיקה והזינוק בהיקף התקשורת הצרכנית-כלכלית - מבחינת התודעה הממשלתית-ממלכתית, צרכנות היא עדיין מחוץ לתחום. פטפוטים, סיסמאות, הצהרות, ג'ובים ותקציבים - כל אלה יש, אבל בפועל אין כלום.
המחדל של המודל הקיים
ניגוד העניינים גדול. מימים ימימה הופקדה הצרכנות בידי שר התמ"ת. שר אחד ומשרד אחד אמורים להסדיר את רווחת התעשיינים, לטפל בהתרחבות הסוחרים, להבטיח קיימות של מקומות עבודה, ובמקביל גם לתת הגנה אקטיבית לכל הצרכנים.
בפועל, תשומת-לבו ותקציבו של השר מופנים תמיד לתעשיינים, ואחריהם לסוחרים, וזה בא על חשבון הצרכנים.
מצבה העגום של הצרכנות כיום הוא תוצאה מוכחת של המודל-מחדל המתמשך הזה: שני הגופים הבכירים - הממונה על הגנת הצרכן (לא להאמין, אבל כבר הרבה מאוד שנים יש דבר כזה) והממונה על הרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן (יש גם דבר כזה; במשך 6 שנים דיברו על הגוף הזה ועסקו בחקיקה שלו, עד שקם לפני כשנתיים), שמועסקים בה עשרות עובדים שלרשותם עומדים חוקים וסמכויות חקירה וענישה - אלה גופים משותקים, ביורוקרטיים, שעסוקים במלחמות פנימיות ובסיפורים על תקציבים חסרים.
הצרכנים לא מרגישים אותם, השוק לא מתייחס אליהם. לא חשוב כרגע למה, התוצאה היא שאלה גופים כושלים ומיותרים. חבל על הכסף וחבל על הזמן.
יום הצרכן הבינלאומי הבא, כלומר בעוד שנה, צריך להיות יום ההכרזה על הקמת הרשות החדשה להגבלים עסקיים והגנת הצרכן. זה יהיה יום חג לסדר כלכלי-צרכני חדש. נוסח ישראלי ל-Federal Trade Commission האמריקני - גוף שתפקידו למנוע חריגה מהוראות ההגבלים העסקיים ולשמור על התחרות ועל זכויות הצרכנים.
מדובר ברשות פדרלית עצמאית, הפועלת בשתי זרועות מקבילות בעוצמתן, בכוחן ובתקציביהן. אורגן אחד עם שני אגפים, תוכנית עבודה רב-שנתית לכל אחד מהאגפים ולפעילות המשותפת. למשל, נושא חסמי המעבר של לקוח בין שחקנים בשוק הוא נקודת מפגש מובהקת בין ההגבלים לזכויות הצרכן.
בנימין נתניהו, שלום שמחון ויובל שטייניץ - לטיפולכם. בעוד שנה מהיום, הכריזו על איחוד בין הרשות להגבלים עסקיים, שבראשה עומד דיויד גילה, לרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן, שבראשה עומדת היום תמר פינקוס. במהות, הם נועדו לשחק באותו מגרש.
תחרות הוגנת היא תנאי ראשון לצרכנות הוגנת, הגבל עסקי הוא בסיס כוח להתעמרות בצרכנים. הגוף החדש הזה יצטרך לעבור במהלך השנה הליכי חקיקה, קבלת יכולות כלכליות, חקירתיות, משפטיות, עם יכולת אכיפה מנהלית ופלילית. בית משפט ייעודי כבר יש, הערכה ציבורית לרשות ההגבלים העסקיים - גם יש.
השראה מאמריקה
צריך לומר, הרעיון להקים רשות מאוחדת עלה, בעקבות המחאה החברתית, דווקא אצל שר התמ"ת הנוכחי, שלום שמחון, ומנכ"ל משרדו, שרון קדמי.
שמחון קיבל השראה מהמודל האמריקני וחלם על גוף דומה בישראל. הוא החל לבדוק את הנושא, ומהר מאוד קיבל רגליים קרות. ראשי הרשות לסחר הוגן פחדו על הכיסאות שלהם ועל המעמד שלהם. רשימת התירוצים שלהם הייתה ארוכה, מפרכת ולא עניינית. אבל קולות המרד כבר החלו לבקוע במסדרונות הביורוקרטיים של המשרד.
גם ברשות להגבלים עסקיים נבהלו. נכון שזה נותן יותר כוח ועוצמה לרשות, אבל היה שם מי שאמר - והוא לא היה ראש הרשות דיויד גילה - שקודם נגמור מה שיש לנו, שיש לחץ וכדאי לחכות. נדבר בעוד כמה שנים.
יותר מזה, שמחון, ככל הנראה, לא קיבל תמיכה מראש הממשלה. המונח רגולציית-יתר הונח על השולחן, וכך גווע הרעיון הצרכני הגדול והפך למשהו דלוח וחסר חוט שדרה שקוראים לו "מטה".
לדברי שמחון המאוכזב, "המטה החדש יאפשר סינכרון ותיאום בין הסוכנויות השונות הפועלות במשרד התמ"ת". המטה המהולל יכלול את הרשות להגבלים עסקיים, הרשות לסחר הוגן והמועצה לצרכנות. ייפגשו, ישתו תה, יאכלו בורקס, או שלא.
אין לזה שיניים, זה לא שווה כלום. כעת יש שנה שלמה לחזור לרעיון המקורי.