1. רק פעמיים בהיסטוריה של הפורמולה 1 הצליחו שני נהגים לזכות באליפות עולם שלישית ברציפות. היו אלו האגדות, חואן מנואל פנחיו בשנות החמישים ומיכאל שומאכר בתחילת שנות האלפיים. חמישה אלופי עולם מתוך שישה (מספר שיא בתולדות הענף) שיעטרו את המסלול במלבורן השבוע טרודים בשאלה איך מרסקים את הרצף הזה. או במילים אחרות: איך לעזאזל עוצרים את רד-בול וסבסטיאן פטל מזכייה באליפות עולם שלישית ברציפות? למי ששכח, פטל "הילד", עוד לא בן 25, שרף את המסלול בעונה שעברה והבטיח אליפות ארבעה מרוצים לתום העונה.
2. הציפיות לעונה צמודה ותחרותית גבוהות. תוצאות המבחנים לא היו חד-משמעיות ושום רכב או יתרון טכנולוגי לא בלטו. עונה משפילה כאשתקד, בה פטל טייל בנונשלנטיות לאליפות עולם, היא אופציה שאינה קיימת וקיצוץ הכנפיים של הקבוצה שאפילו אינה מחזיקה בתקציב הגבוה ביותר (גם לא השני), היא מטרה וכל האמצעים כשרים לכך. עד כמה מוכנות קבוצות למתוח את הקו כדי לקחת אליפות? למרות מציאות כלכלית קשה, פרארי העשירה העמידה בעונה שעברה תקציב של מעל 450 מיליון דולר בניסיון לזכות בתואר. כמה קבוצות ספורט בעולם, בכל ענף ספורט שהוא, מעמידות תקציב כזה?
20 מרוצים יכלול הסבב ב-2012 (מספר שיא), לעומת 17 מרוצים עשור קודם לכן, מה שמבטיח עונה ארוכה ומתישה ולעומת זאת גם פריסה רחבה ואמונה כי הסיכוי לניצחון קיים תמיד. להגדלת כמות המרוצים יש סיבה פשוטה: כסף. הסכום שמשלמות הערים עבור הזיכיונות להפעיל מסלולי פורמולה הסתכם בכ-550 מיליון דולר בעונה שעברה. הארגון צפוי לחצות לראשונה העונה רף הכנסות של 2 מיליארד דולר.
3. מה סוד ההצלחה של רד-בול? למען האמת, האוסטרים לא שלפו שום חידוש נוסף מהכובע בהשקת הרכב החדש. אלא ששם סוגרים פערים תקציביים בזכות שיתוף הפעולה והשילוב המצוין בין פטל לבין אדריאן ניואי, מנהלה הטכני של רד-בול. השניים יושבים שעות, דנים ומפתחים את הרכב המנצח. סוד ההצלחה של ניואי, המוח מאחורי כמה מההצלחות הגדולות של הענף, היא אולי ההתעקשות שלו לעבוד כמו פעם, עם נייר ועפרונות, ואת פטל השמרן זה כבש. בשתי העונות האחרונות מצא ניואי פתרונות יצירתיים שיצרו את ההבדל, ופטל הודה בפגרה כי אך טבעי שהאחרים יתחילו לחקות אותם (ברד-בול צוחקים כי הם כמו "אפל" - ממציאים ופורצים דרך, לפני שכולם מעתיקים וסוגרים פערים). שעות ספורות לפני יריית הפתיחה, פטל עוד יושב עם נציגי חברת "פירלי", ובוחן תרכובות של צמיגים שיתאימו עבורו בתקווה שיתנו לו עוד יתרון יחסי קלוש על המתחרים.
פטל עדיין צעיר, עדיין נטול אגו, והעובדה כי הוא יודע להעריך מה יש לו ביד, גורמת לו להרגיש בנוח להיות חומר ביד היוצר ניואי. בניגוד לעמיתיו הדיפלומטים/פלספנים, בשתי תשובות לקוניות הוא פרס את משנתו לעונה הנוכחית ובכלל. שנשאל האם הוא המועמד המוביל לזכייה? ענה רק "כן", וכשנשאל מה צריך כדי לנצח? ענה בפשטות "תשוקה". המספרים שלו מ-2011 באמת יוצאי דופן: ב-19 מרוצים הוא זינק 15 פעמים ראשון, ניצח 11 פעמים ו-17 פעמים עלה על הפודיום. זכייה בתואר שלישי ברציפות הגיונית, גם אם לא תגיע במספרים כל כך מוחלטים.
4. עניין משמעותי נוסף הוא החזרה של ארה"ב לסבב. בנובמבר תארח מרוץ בטקסס אחרי שלא אירחה מרוץ בפורמולה 1 מאז 2007. מדינת טקסס הסכימה להשתתף ב-10 השנים הבאות במימון של רבע מיליארד דולר כדי להביא מרוץ חזרה לארה"ב, כל זה קורה על רקע הדעיכה של מדינות אירופיות כמו ספרד (שני מסלולים יבוטלו: ולנסיה וברצלונה) ואיטליה (בפעם השנייה תיפתח עונה ללא נהג איטלקי). ההתאוששות הכלכלית בארה"ב והמרוץ בטקסס הם חלק מהתוכניות של ראש הפורמולה 1, ברני אקלסטון. זה האחרון יחגוג 82 וממשיך בשלו: שוב אקלסטון מרגיז את הקבוצות כשמדבר על תקרת תקציב, מעצבן רבים ברצונו למחוק את אירופה מהמפה, מכריח את הקבוצות להתחרות בבחריין וכופה עליהן סבב ארוך ולא אנושי.
5. עוד עניין שימשוך תשומת לב: לפני כשבוע החתימה קבוצת "מאוריסה" את הספרדייה מריה דה ויאוטה כנהגת מבחן. אקלסטון, כמו גם מבקריו, מקווה שהקוריוז הזה לא יהיה מה שייכתב בדפי ההיסטוריה לאחר עוד עונה, שנייה ברציפות, משעממת וצפויה.