במבט ראשון, עסקת רדויז'ן נראית כמו עוד אקזיט מוצלח של חברת היי-טק ישראלית, שנמכרה לענק תקשורת אמריקני בכרבע מיליארד דולר. אבל אל תטעו - מכירתה של רדויז'ן בעיתוי הנוכחי היא כורח המציאות משום שהתוכנית העסקית שהתוו ראשי החברה רשמה כישלון חרוץ.
בשנתיים האחרונות, מאז שסיסקו חדלה להיות לקוחה משמעותית, רדויז'ן נמצאת במבוי סתום, ולמרות זאת הצליחו האחים זיסאפל להשיג מחיר ראוי ביותר עבור החברה. את החשבון כל אחד יכול לעשות בעצמו - בשנה החולפת, שבה ההכנסות מסיסקו ירדו בצורה משמעותית, רשמה רדויז'ן ירידה של 18% בהכנסות, ההפסד הוכפל פי 7 לרמה של 23.4 מיליון דולר, והחברה שרפה מזומנים בהיקף בלתי נתפס של 25.8 מיליון דולר.
גם פתיחת 2012 לא נראית כמבשרת טובות, והחברה צופה כי ברבעון הראשון ההפסד יוכפל ויגיע ל-7.8 מיליון דולר.
במצב קשה זה הצליחו הזיסאפלים למכור את הידע והפיתוחים של רדויז'ן ב-140 מיליון דולר (בנטרול קופת המזומנים של החברה שמכילה כ-90 מיליון דולר). לא עניין של מה בכך, במיוחד כשבעבר סירבו השניים למכור את החברה תמורת מחיר גבוה יותר. אלא שעליהם גם מונחת האחריות לאותו מבוי סתום בו נמצאת כיום רדויז'ן, ושבו היא אינה יכולה להגיע לרווחיות בתור חברה עצמאית.
לא קראו את השוק
ראשי רדויז'ן לא הצליחו לקרוא את השוק שבו פועלת החברה פעמיים. בפעם הראשונה באוקטובר 2009, כאשר הכריזה סיסקו על רכישת מתחרתה של רדויז'ן, חברת טאנדברג הנורבגית. עד אותה רכישה, הייתה סיסקו הלקוחה המרכזית של רדויז'ן ואחראית לכ-40% מהכנסותיה. ההערכה ברדויז'ן הייתה שאם סיסקו תרצה לרכוש חברה בתחום, היא תבחר לרכוש אותה.
הפעם השנייה היא התגובה לאותו מהלך. רדויז'ן החליטה לרכוש את Aethra האיטלקית במחיר נמוך מכונס נכסים, ונכנסה לתחום חדש של ציוד מוצרי הקצה, תוך שהיא עוברת למודל פעילות של ערוצי הפצה. מדובר בתחום שבו שיעורי הרווחיות נמוכים יותר, ורדויז'ן נדרשה להגדיל בצורה משמעותית את ההוצאות התפעוליות שלה על מנת לשרת את המעבר למודל זה.
אלא שההכנסות לא רק שלא צמחו, הן אפילו קטנו, ורדויז'ן לא הצליחה למלא את החלל הגדול שהותירה סיסקו בפעילות החברה בארה"ב. כך נרשם ההפסד הגדול ב-2011. במצב עניינים זה הבינו הזיסאפלים שחזרה לפסים של רווחיות בעתיד הקרוב תהיה קשה ללא קיצוץ משמעותי בהוצאות, וקיבלו את ההחלטה הנכונה למכור את החברה לענק אמריקני בעל ערוצי הפצה רחבים משלו.
