השמועות על מותה של הפרמיירליג עשויות להתגלות כמוקדמות מדי. גם אם בסוף השבוע האחרון התברר שמתוך 16 הקבוצות שעוד נותרו במפעלים האירופים (8 נציגות הצ'מפיונס ליג ו-8 מהליגה האירופית) נותרה לאנגליה נציגה בודדת אחת, צ'לסי, אחרי ההדחות ביום חמישי של שתי המנצ'סטריות.
"סיום הדומיננטיות האנגלית", קוראים לזה בעיתונות. או ההוכחה לעדיפות הליגה הספרדית ששולחת 5 נציגות מהליגה (ריאל, ברצלונה, בילבאו, אתלטיקו, ולנסיה) אל שלבי ההכרעה האירופיים. אבל למען האמת, להכללות הללו יש עוד שם: שטויות. מי ששופט קבוצות כדורגל, שלא לדבר על ליגות או תופעות רחבות מהן, על בסיס עונה אחת הוא שרלטן במקרה הטוב. או מכיר כדורגל מזה שנה בלבד.
***
דוגמאות ל"ליגות במשבר" לא חסרות: בעונת 2004/2005, שנתיים בלבד אחרי הזכייה של ריאל מדריד בצ'מפיונס ליג ובשנה שאחרי זכייתה של ולנסיה בגביע אופ"א, היה תורה של הליגה הספרדית "להיכנס למשבר". בעקבות חלוקה מחדש של כספי הטלוויזיה שאפשרה חוזים פרטניים והעניקה לריאל וברצלונה כ-60 אחוז מכלל ההכנסות, נוצר מצב שאף קבוצה ספרדית לא הצליחה להעפיל אפילו לרבע גמר הצ'מפיונס ליג, ורק נציגה בודדת השתחלה לרבע גמר גביע אופ"א. כלומר, יותר גרוע מאנגליה היום.
משבר? שנה מאוחר יותר זכתה ברצלונה של רייקארד ורונאלדיניו בצ'מפיונס ליג, זכייה ראשונה מבין שלוש של קבוצת-על חדשה. וגם שלושה גביעים של גביע אופ"א/הליגה האירופית בשש השנים הבאות הלכו לקבוצות הליגה הספרדית.
לאיטליה לא היו נציגות ברבע גמר ליגת האלופות של 2002 ו-2009, אבל שנה מאוחר יותר אחרי "המשבר האיטלקי" זכתה קבוצה איטלקית בתואר (מילאן 2003, אינטר 2010). אבל הליגה עצמה לא הצליחה להתרומם.
והגרמניות? ב-2003 ו-2004 כלל לא היו קבוצות מהבונדסליגה ברבע גמר המפעלים האירופיים, וב-2006 רק קבוצה בודדת בגביע אופ"א. ומה קרה? הגרמנים גידלו דור חדש וחזרו לגדלם הטבעי, עם קבוצה אחת ברבע גמר הצ'מפיונס, ושתיים ברבע גמר ליגת אירופה. כי כדורגל הוא משחק של שנים, שלעתים משתנה רק אחרי דור חדש של שחקנים שמופיע.
***
ובכל זאת, האם לאור ההצלחות של ריאל מדריד וברצלונה והנבחרת הספרדית בכל זאת הכדורגל האירופי עבר לשליטה ספרדית? למרות שאין ספק שהליגה הספרדית בשנה נהדרת, זה קצת מוקדם. בחמש השנים האחרונות היו לנציגות האנגליות 16 הופעות ברבע גמר הצ'מפיונס ליג, מול 7 הופעות בלבד של הספרדיות. בשש העונות האחרונות שלחה אנגליה ארבע נציגות שונות לגמר האלופות - הישג חסר תקדים שאף ליגה לא השיגה אי פעם. ובכל זאת, אי אפשר לדבר על שליטה אנגלית בזמן שברצלונה זוכה פעמיים בקלות בצ'מפיונס, אתלטיקו וסביליה בליגת אירופה - מול זכייה בודדת של מנצ'סטר יונייטד כנציגת הפרמיירליג.
לכל תופעה יש הסבר, ולעתים יותר מאחד. הקבוצות האנגליות סובלות הרבה יותר מפציעות למשל, מה שמתבטא העונה בעליות וירידות תלולות בכושר של הקבוצות המובילות. מצד שני, הגמישות הטקטית, הקצב וראיית המשחק של הספרדיות כן יכולים להצביע על מגמה מתמשכת. אפשר להוסיף את השחצנות והזלזול המתמשך של האנגלים בליגות "הקטנות" ובמפעלים "משניים".
אפשר גם סתם להיכנס לפרטים: הקבוצות שבולטות בהיעדרן משלב רבע הגמר נמצאות בהליך של חילופי דורות. זה נכון למנצ'סטר יונייטד וארסנל, אבל גם לאינטר וליון. למנצ'סטר סיטי, כוכב השביט של הליגה האנגלית, פשוט אין ניסיון במעמד הזה - גורם משפיע הרבה יותר משנדמה בתחילה. חוסר הניסיון הוא גם מה שהפיל את נאפולי הסימפטית והסוחפת. ומה שגרם לאלופת גרמניה המרשימה, בורוסיה דורטמונד, להיראות כמו גן ילדים מפוחד ולסיים את שלב הבתים במקום האחרון אחרי קבוצות כמו מארסיי ואולימפיאקוס.
בו בזמן, הביקורת שנשמעת על "מי שהיה צריך לדעת טוב יותר", בעיקר על מנצ'סטר יונייטד, מופרכת. הקבוצה רשמה חמש הופעות רצופות ברבע גמר האלופות, רחוקה רק שנה אחת מלקבוע שיא חדש. זה לא פשוט כמו שנדמה בפרספקטיבה של שנים ספורות: מי זוכר היום שריאל מדריד, מובילת הליגה הספרדית ואחת משתי הקבוצות הטובות בעולם, עד השנה שעברה במשך שש שנים לא הצליחה להעפיל לרבע גמר הצ'מפיונס?
***
רוצה לומר: יש המון מקריות בתופעות הללו. השפעות חיצוניות, גורמים משפיעים מבפנים - והרבה מאוד מזל. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מצביעים על כך שאנשים נוטים לזלזל בהשפעות המקריות ו"המזל". זה ברור, כי אנחנו רוצים להאמין שאפשר להבין תהליכים ולחזות מה יקרה. אבל לשם כך צריך להוציא את האף מתוך המקרה הפרטי, ולהסתכל על תהליכים בסדרי גודל של חמש שנים. לא סתם הקומוניסטים היו מכינים תכניות חומש.
בדיוק מהסיבה הזאת גם בנוי מדד האיכות של אופ"א - זה שקובע את מספר הנציגות של כל מדינה במפעלים האירופיים - על בסיס הישגים בחמש שנים: כדי לנטרל את עניין המזל. ובמדד האיכות החמש-שנתי, הקובע, הפרמיירליג היא עדיין, הליגה החזקה באירופה.