מיזוג דש איפקס ומיטב אינו עוד מיזוג של שני גופים פיננסיים. מדובר במפגש כמעט כפוי של שני "טוענים לכתר" ששאפו להיות מובילים בשוק, ומצאו את עצמם מתמזגים במאבק על שימור הקיים. למעשה בדש איפקס ובמיטב מגנים על הטריטוריה שלהם ומוותרים על תוכניות לכיבוש טריטוריות חדשות. מדוע החליטו שני הגופים כי הם לא יכולים להמשיך לבד, ומה זה אומר על התחרות העתידית ועל מבנה השוק הפיננסי?
עוצמה לא מספקת
איך קרה שעוצמה שלרגע נראתה כמספיקה לקיום שני גופים פיננסיים גדולים, מתבררת כלא מספקת? הסיבה המיידית נוגעת לשילוב ההרסני מבחינתם של בתי ההשקעות המקומיים בין מצב שוק ההון לבין שינויים רגולטוריים.
שינויים אלה חיזקו מגמה של יתרון לגודל בעולם שבו עלויות ה"ייצור" הולכות וגדלות, במקביל לחיתוך בהכנסות והפחתת דמי הניהול בקופות הגמל. לפתע התברר כי היקף הנכסים המנוהלים המינימלי לשם ניהול רווחי של פעילויות גמל ופיננסים, גדל מאוד.
קיבוע של חיסרון אסטרטגי
האפסייד הגדול בשוק הפיננסים טמון ביכולת לתפוס נתח ממשי מעוגת החיסכון הפנסיוני הצומח, בעידודה הפעיל של הממשלה שהנהיגה פנסיה חובה. זו הייתה מטרתו המוצהרת של אלי ברקת שניסה לרכוש חברת ביטוח גדולה, וגם של מיטב בראשותו של צבי סטפק, אם כי בצניעות רבה יותר וללא רכישת חברת ביטוח.
בדומה לפסגות, גם בדש איפקס חיפשו אחר חברת הביטוח שתירכש במחיר "ראוי" ותהווה מכפלת כוח אסטרטגית לבית ההשקעות, החלש מאוד בפנסיה ולא קיים כלל בשוק הביטוח. זה לא קרה, והמיזוג הנוכחי עם מיטב - שייצור גוף שמנהל יחדיו כ-16 מיליארד שקל משוק קופות הגמל לתגמולים (10% מהשוק) אך רק 0.7% משוק הפנסיה - מהווה למעשה ויתור על רכישת זרוע ביטוח מובילה.
מכאן והלאה שני הגופים יוכלו אולי לרכוש חברת ביטוח בינונית, וזה נראה כקיבוע החיסרון האסטרטגי של בתי ההשקעות בשוק החיסכון לטווח ארוך.
באשמת הרגולציה
מהלך המיזוג שנחשף אתמול ב"גלובס" הפך לשיחת הערב אצל המשתתפים בכנס סוכני הביטוח באילת - בהם נציגים מחברות ביטוח, בתי השקעות וכמובן סוכנים גדולים. מבחינת רבים מהם, מיטב ודש איפקס נאלצים כעת להילחם את הקרב של אתמול, זה שמחייב אותם להתייעל כדי לעמוד במרווחים הפוחתים, וזאת במקום להילחם את המלחמה האסטרטגית על העתיד.
להערכת רבים, זה טוב לחברות הביטוח וקורה בעיקר באשמת הרגולציה האקטיבית והפופוליסטית, שבאה לברך (על ידי חיזוק התחרות) ויוצאת מקל(ק)לת (מקטינה את התחרות והופכת את הצרכן ללקוח שבוי של מספר שחקנים קטן בעתיד).
אבל, הרשו לנו לכפור בקביעה הכמעט אינסטינקטיבית, כי 'פחות שחקנים בשוק, שווה פחות תחרות'. לא שאנו בעד צמצום מספר השחקנים, אלא שלדעתנו גם שישה-שבעה שחקנים גדולים ויחסית שווים בכוחם, המתחרים ביניהם ללא סנטימנטים, יכולים לספק שוק תחרותי לטובת הצרכנים. לכן, השאלה המרכזית היא מידת התחרות בין השחקנים בשוק ולא מספרם. בנקודה זו, דש איפקס-מיטב עשוי להשפיע על השוק ולשנות יותר מאשר כל אחד מחלקיו בנפרד.
