במסגרת החוזה שלה כפרזנטורית של קניון רמת אביב, קיבלה יעל פוליאקוב סכום נאה מאוד, שאותו היא יכולה לבזבז בשופינג פראי בחנויות שלו. כשמאיר קוטלר, הסוכן שלה, סיפר לה על הצ'ופר, הוא שאל אותה בתמימות: "תגידי, איך תבזבזי את כל הסכום הזה?". באופן אוטומטי היא ענתה לו: "על מה אתה מדבר? את זה מבזבזים בשעה". אצל פוליאקוב, קניות הבגדים הן לא רק תחביב נשי שגרתי. בשנים האחרונות, היא לא רק מיתגה את עצמה ככותבת מוכשרת וכשחקנית קומית משובחת, אלא גם כאייקון אופנה מתוחכם, שיודעת להתאים בגד לכל פתיחה, השקה או מופע שאליהם היא מגיעה. גם לפגישה שלנו בתשע וחצי בבוקר, היא מגיעה מתוקתקת, החל באיפור המושלם, דרך הפן לשיער ועד לאאוטפיט השחור שזרוק עליה בנון-שלנטיות של מבינות עניין. "אין לי שום קשר לכסף", היא צוחקת, "חוץ מלהוציא אותו".
את לא חוסכת? יש לך ילד.
"לא. יש לי כל-כך הרבה טיפולים לי ולו, וזה הון. יש מי שיושב לי על הראש, אבל זה לא עוזר. אני מאמינה שאהיה מיליונרית, אז אני זורמת. למה להיות מודאגים?".
זאת דרך מצוינת להתרושש.
"גם אצל אבא (ישראל "פולי" פוליאקוב המנוח, ל' ר') היה נתק בחוש העסקי. כלכלה פשוט לא מדברת אליי. אני אומרת שכל מה שאני מוציאה, חוזר אליי פי מיליון. ככל שאני מוציאה, באה עבודה. אני חושבת שצריכה להיות זרימה של כסף".
בחרת מקצוע עם הכנסה לא בטוחה.
"צריך בו הרבה מזל. כמו בכל מקצוע, יש תחרות ושפע, אבל פה יש חשיפה שמחדדת אותם. בכל מקצוע קשה להגיע למקום שבו אתה מרוויח סכומים מטורפים".
מה עושים?
"מנסים לפעול כאילו אני מיליונרית ולעשות את הבחירות הנכונות שחשובות לגבי העתיד המקצועי והכסף. אני אוותר על משהו עם כסף, כדי לקבל על אותו הדבר פי שניים בעוד כמה שנים. היה לי מזל שקיבלתי חוזה טאלנט ברשת לשלוש שנים. אני גם דורשת את הסכומים שמתאימים לי".
את מנהלת את המשא ומתן?
"קוטלר. שנינו ביחד מחליטים. אני רוצה לייצר לעצמי את העבודה שלי. עכשיו, כשהחוזה הסתיים, אני יכולה להיפתח לדברים שלא יכולתי קודם, כי ישבתי וכתבתי את העונה השלישית של הכול דבש. היו המון הצעות ולא עשיתי כלום".
היה מפח נפש כשהעונה השלישית של הכול דבש לא עלתה בסופו של דבר.
"הם פרנסו אותי, נתנו לי לשבת ולכתוב בשקט במשך שנה, זה בסדר גמור".
אבל העבודה לריק. זה לא עולה לאוויר.
"אני מבינה שהטלוויזיה כל הזמן משתנה. צריך לזרום. אם אתה הולך ואומר שהכול לטובה, זה עוזר. זה עוד יעלה".
אין רצף.
"וחבל שזה ככה. עד שעובדים, לוקח זמן, ואז הזכיינים רוצים לראות כמה רייטינג הסדרה תקבל. ויש את הריאליטי. המדיניות עכשיו היא השקעה בריאליטי, ואני מבינה גם את זה. שם נמצא עכשיו הכסף. אבל אני מאמינה שהדברים יתאזנו".
יש לך מה לראות כשאת פותחת טלוויזיה?
"אני כמעט לא פותחת טלוויזיה, ולא בקטע של אנטי. אני רואה סרטים. סדרות. כשאני רואה משהו, אני רוצה לצאת עם תחושה שהוא עשה לי משהו. ראיתי עכשיו את 'הסמויה' והייתי בהיי. איזה אושר. איפה שאתה פותח טלוויזיה רואים ריאליטי".
ולהשתתף בריאליטי?
"הגזמת. אין מצב".
ולהיות פרזנטורית של קניון?
"זה קשור לקריירה שלי".
איך בדיוק?
"חלק מהעבודה שלנו היום זה הלוק, הסטייל, ההופעה. שיתוף הפעולה עם הקניון בא אחרי שהציעו לי לכתוב טור שבועי באחד העיתונים. פחדתי שהחשיפה תהיה גדולה מדי. לספק טור כל שבוע זה מלחיץ, בייחוד אם זה עיתון גדול, כשצריך לשבת ברצינות על הכתיבה. כשהציעו לי במסגרת העבודה עם הקניון לכתוב בלוג, אמרתי, זה נחמד, אופנה, נשים, צחוקים. זאת הזדמנות בשבילי ללמוד הרבה במקום שמרגיע אותי".
וגם משלם לך טוב.
"ובכיף. המקום שבו אמנים נמצאים היום, הוא לא רק אמנות, לצערי. גדלתי בבית של בוהמה, שהעשייה בו לא הייתה בשביל כסף - שבלול, לול, אורי זוהר, אנשים שנטו רצו ליצור, לעשות, לצחוק. לא הייתה מלחמה של כסף. אני חיה היום ומהות החיים אחרת".
את בחרת להשתתף במשחק הזה.
"אני רוצה לעשות את האמנות ולהביא אותה לקהל הכי רחב שאפשר. כל עוד אני הולכת בלב שלם לעבודה, בשמחה ובהנאה, זה נהדר. אני לא אעשה שום דבר בטלוויזיה, בתיאטרון ובקולנוע, שלא אתחבר אליהם. היו הרבה הצעות שדחיתי, כשהייתי בלי שקל וגרתי אצל ההורים. מצד שני, הכסף הוא דבר לגיטימי. יש דברים שהשיקולים הם הצד האמנותי ודברים שהשיקול הוא כספי".
את לא חוששת שבחירות כאלה יפגעו בך?
"זה תלוי מה אני עושה. אני הרבה יותר מתלבטת אם לקחת תפקיד או לא, מאשר בדברים כאלה. בכתיבה של הבלוג אביא את האופנה בהומור. את מבינה שלפני שבועיים עלה לי בפעם הראשונה בחיים דף פייסבוק? אין לי מושג בטכנולוגיה ודרך זה אני מגלה עולם".
את מתחזקת את הדף?
"עוזרים לי".
יכול להיות שחוזה הטאלנט הפך אותך לשבעה?
"שום דבר לא בוער. אני מאמינה בפרויקט אחד בשנה. כולנו צריכים להתפרנס וצריך לשמור על איזון ולא להיטחן יותר מדי. את יודעת שהגששים לא הופיעו בכלל בטלוויזיה? פשנל לא הרשה להם וזה שמר אותם משחיקה".
הציעו לך להשתתף בארץ נהדרת. מה קרה?
"היה דיבור ולא יצא, קרו דברים אחרים".
מצטערת?
"לא. אני עובדת על תוכנית מערכונים עם אילן פלד לקשת. אני רוצה לעבוד איתו כל החיים, כי הוא מצחיק, מגניב וכייפי. ההתקשרות עם קשת היא פר פרויקט. אני לא תחת חוזה".
בקרוב תנחי את "דאבל דייט".
"בהוט, בקיץ. אני מעורבת גם בכתיבה וגם בהנחיה. בלי קשר, אני נמצאת בכתיבה של סדרה חדשה שנמצאת בדיבורים ואני לא יכולה להרחיב את הדיבור עליה, וגם הכול דבש ככל הנראה תעלה".
ברשת?
"נראה. אין עוד מועד".
עם מי את מתייעצת?
"עם הסוכן שלי, אבל לרוב אני יודעת מה אני הולכת לעשות ומה לא".
תיאטרון?
"הייתי מאוד רוצה, אבל אני מפחדת פחד מוות. אני אתעלף. השתתפתי בהצגת תיאטרון רקובה אחת והתמוטטתי".
פחד קהל?
"התקפי חרדה. אני מאמינה שמבריאים וגם לזה יבוא הזמן. גם קולנוע מעניין אותי. לאט-לאט. להיות מעורבת בשלושה פרויקטים זה הלם בשבילי".
נושא אחר - את ימנית.
"המשפחה רוצה לנדות אותי. אבא מתהפך בקברו".
רוב האמנים שמאלנים.
"מוזר לי. מה, הם מפגרים? ימניים לא יכולים לדבר על הדעה שלהם? זה אסור? העניין עם היכל התרבות באריאל זעזע אותי. גם רמת אביב יושבת על שטח כבוש, אז גם שם לא תופיעו? יוצא שאתה מעניש את האנשים. כאב לי".
אז למה לא קמת ואמרת משהו?
"כי אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה ככה. ברגע שאתה לוקח צד, אתה צריך להיות מעורה בכל הרבדים ולדעת את ההיסטוריה".
אז פוליטיקה לא תכתבי. אבל מה עם כתיבה חברתית?
"כרגע, כתסריטאית, אני מתרכזת בסיטואציות של משפחתיות ואהבה, אבל אתה פתאום יכול למצוא את עצמך כותב על משהו אחר. בגיל 60 בטח אכתוב על נושאים אחרים. אני לגמרי פתוחה לזה".