לפני כמה ימים קבלתי טלפון מעיתונאית שרצתה לדבר איתי על היאוש.
זה נראה לה כל כך ברור שבקרב פעילי המחאה יש יאוש גדול - הרי לא השגנו דבר. כי על פי התקשורת המחאה נכשלה. היא לא הביאה עמה כל הצלחה.
העיתונאית היתה מופתעת מאוד לגלות שלא רק שאני לא מיואשת אלא שאני אופטימית להחריד וזה בהחלט לא רק בגלל היותי חלק מ"אנשי המחר", אותו שמאל אופטימי להחריד שיודע שבכוחות משותפים המחר יהיה טוב יותר, אלא גם כי העשייה עושה אותך אופטימי. ויש המון המון עשייה.
רק בסוף השבוע החולף היו: מפגש של "שלנו" הקואופרטיב החברתי כלכלי (יום ד’), יום ה’ הפתיחה כנס הפעולה ארצי בבאר שבע, והפתיחה של ההקאתון של כנסת פתוחה והתקציב הפתוח (שהתמשך עד למוצאי שבת), בשישי בערב היה נסיון הקמת מאהל בכיכר רבין, במוצ"ש הפגנה בכיכר על העלאת מחירי הדלק.
התקשורת קברה את המחאה, הכתירה אותה כמי שלא השיגה דבר, ובכל זאת בשבוע האחרון קיבלתי אין ספור טלפונים עם שאלה אחת: מה יהיה בקיץ? עיתונאים, פרסומאים, מנהלי שיווק בחברות גדולות - כולם כולם במתח. ויש אומרים שהלחוץ מכולם הוא ראש ממשלתנו.
אז אולי היא לא כל כך נכשלה המחאה שלנו? אולי היא אפילו הצליחה? למרות שהיתה כל כך ספונטנית, ונוצרה בידי אנשים שלא הכירו אחד את השני ולא היה להם רקע ונסיון בארגון מאבקים, וגם לא בסיס אידיאולוגי משותף? אולי היו לה נצחונות למרות שלא הוגדרה בה אפילו מטרה אחת מדוייקת?
1. מבטחוני לחברתי:
השתנה השיח הציבורי. לראשונה בתולדותיה של המדינה הנושא החברתי עומד בראש, למרות כל נסיונותיו של ראש הממשלה להעבירו לכיוון הבטחוני זה לא עובד.
2. השפעה על הפוליטיקה:
הנושא החברתי הפך להיות בראש סדר העדיפויות בפי מנהיגי המפלגות שמבינים שהם צריכים להראות חזית חברתית ועליה הם יבחנו. (להלן נאום מופז, והנציגות המוגברת של חברי קדימה בהפגנה הערב)
3. קהילה אזרחית מתעוררת ופעילה המודעת לזכויותיה:
יותר מ-150 יוזמות חדשות בתחומי דיור, חינוך, בריאות , רווחה, תחבורה, שוויון, דמוקרטיה, שקיפות שלטונית, שינוי שיטת ממשל, דרישה מחברי כנסת לקדם זכויות חברתיות כלכליות, השפעה על חקיקה.
4. הציבור מבין את כוחו הצרכני:
המאבקים בתנובה (מאבק הקוטג’) והצלחתם הביאו לשינוי מוחלט בהתנהלותו של ציבור הצרכנים הישראלי שהתחיל ללמוד להשתמש בכוחו וגם לנצח.
5. התחלה של שינויים במדיניות מיסוי:
מ-2003 התחילה מדיניות הורדת מס החברות. הוא הורד מ- 36% ל-24% במתווה של הורדה שהיה אמור להסתיים ב-2016 ב- 18% מס- מהנמוכים בעולם. לא רק שהמתווה הזה נבלם, מס החברות אף הועלה ל-25%. צריך לזכור שהורדת המיסוי הישיר הייתה הנושא הקרוב ביותר ללבו של נתניהו. בלימת הורדת המיסים תאפשר לבלום את הורדת הוצאות הממשלה.
6. מימון חינוך מגיל 3:
מימוש חוק מימון גני ילדים מגיל 3, סעיף שאושר כבר באמצע שנות ה-80, אך חוק ההסדרים דחה את ביצועו מידי שנה. ההחלטה על מימוש החוק היא החלטה חשובה עם משמעויות פרוגרסיביות וחברתיות רבות משקל, החלטה שנובעת מדרישות המחאה שהייתה במידה רבה מחאת הדור הצעיר שמתקשה לעמוד בהוצאות. עדיין רוצה משרד החינוך להכניס מורות ומורי קבלן להפעלת החוק. ועל זה המאבק נמשך.
7. ועדת הריכוזיות והדו"ח שלה:
ועדת הריכוזיות קיבלה החלטות שמשמעותן הקטנת כוחן של פירמידות השליטה הגדולות. למשל ההפרדה בין גופים פיננסיים שמנהלים את הפנסיה שלנו לגופים ריאליים שהם הלווים הגדולים מקופות הפנסיה שלנו.
8. המאבק על תופעת עובדי הקבלן:
ההישג כאן מאד חלקי ולא מספק. אבל הנושא עלה לסדר היום וחל שיפור כלשהוא בשכרם ובתנאים הסוציאליים של עובדים אלו.
9. בעיית הדיור:
אחד הנושאים הכאובים והעיקריים שיצרו את המחאה של הקיץ היו המצב הבלתי נסבל של הדיור בארץ והעדרו של דיור ציבורי. כתוצאה מלחץ ממושך ההחלטות שקיבלה הממשלה מבשרות על התחלה של קבלת אחריות על נושא הדיור. זה כולל הפשרת קרקעות - כולל באזורי ביקוש, תכנית לדיור בר השגה, דיור ציבור, מיסוי יתר על דירות רפאים ועוד. המשמעות המיידית היא שמחירי הדירות בדרך לירידה ויש סימנים שהם אפילו ירדו . בינתיים השוק קפוא אבל אנשים כבר לא מוכנים לשלם מחירים גבוהים מתוך הבנה שהמחירים ירדו.
10. רגולציה והמגזר העסקי:
הכבדת הרגולציה על המגזר העסקי בעיקר בתחום פיקוח על המחירים. לדוגמא: הקטנת דמי הניהול בקופות הגמל (חיסכון ענק לחוסכים), הקטנת מרווח השיווק של חברות הדלק, הוספת מתחרים לענף הסלולר. הביטוי המיידי למדיניות הזאת הוא ירידת רווחים של פירמות שהיו מאוד רווחיות וירידת ערך המניות שלהן מתוך ציפייה לירידת הרווחים המוגזמים, ראה שטראוס, חברות הדלק, חברות הסלולר ועוד.
11. חוקים וחקיקה:
תחת משמעת קואליציונית הדוקה ואדוקה היה בלתי אפשרי כמעט לעצור חקיקה אנטי חברתית או לקדם חקיקה אנטי חברתית, אבל בכל זאת הלחץ הציבורי מנע מנתניהו לסגור את ערוץ 10, וגם עכב את ההצבעה על חוק המרפסות ודחה אותה למושב הקיץ. שני הישגים חשובים ביותר שיכלו לקרות כאמור רק בעקבות לחץ ציבורי מסיבי ועיקש (דבר שלא הכרנו לפני הקיץ האחרון)
12. המאבק על חוף נחשולים:
לירונה ארד שגילתה שהחוף האהוב עליה עומד לעבור לידיים פרטיות שיבנו עליו כפר נופש ויחסמו מהאזרחים את הדרך אל החוף, כמו גם יהרסו פנינת טבע נדירה, הקימה מאהל, פתחה במאבק, ויחד עם פעילים נוספים הצליחה לגייס ציבור רחב לנושא הזה. הבנייה נעצרה בינתיים. יש עוד דרך ארוכה עד לסיום המאבק, אבל השלב הראשון הוכתר בהצלחה.
13. המשמר החברתי והמדד החברתי:
לראשונה בתולדות המדינה, קמה קבוצת אזרחים ששמה לעצמה למטרה ללכת לכנסת ולעקוב מקרוב אחרי ההתנהלות הפרלמנטרית. מושב החורף היה ההתחלה שבסיומה יצרו "מדד חברתי" המבוסס סטטיסטית על נתוני הצבעה, נוכחות, וחקיקה של חברי כנסת (וכל זה על פי מדד חברתי כמובן). פעילות רציפה ועיקשת, שקבעה סטנדרטים חדשים לפעילות הפרלמנטרית.
14. שיתוף פעולה בין מעמד הביניים למעמדות המוחלשים:
לראשונה בתולדות המדינה נוצרה סולידריות בין מעמד הביניים למעמדות הנמוכים. במהלך החורף היו אינספור מקרים שהמאבק החברתי התגייס כולו לעזרה, סיוע וקידום המאבקים של מחוסרי הדיור, אמהות חד הוריות, מאבק האתיופים ועוד. לראשונה התחילה להתקיים כאן סולידריות חברתית אמיתית.
אסתי סגל היא ממקימי "המשמר החברתי"ועורכת מגזין הבלוגים "סקנד אופיניון"