כשהייתי ילד, הייתי הולך כל שבת למגרשי הכדורגל עם אבי. ליתר דיוק, היינו הולכים למגרש של מכבי תל-אביב, הלא הוא מגרש המכביה. אני זוכר במיוחד משחק אחד, גמר הגביע בין מכבי תל-אביב לבית"ר תל-אביב. לאחר כמה תהפוכות אני חושב שהיה זה שייע גלזר, מי אם לא הוא, שהבקיע את שער הניצחון למכבי.
אבל לבית"ר היה שחקן הגנה בשם יום-טוב בוגדנוב, שהחליט שאם הוא לא יכול לקבל את הגביע, אז הוא ייקח אותו. הוא חטף את הגביע והחל לדהור איתו לעבר היציאה מהאצטדיון. האגדה אומרת שהיה מרדף ברחובות תל-אביב, ולבסוף הצליחו להשתלט על יום-טוב ולהחזיר את הגביע למקומו. הפרשה הפכה לשיחת היום והחודש. לא פחות, ואולי יותר, מפרשת האלימות האחרונה במשחק בין מכבי פתח-תקווה להפועל חיפה.
הסיפור של יום-טוב
בכירי הפרשנים גויסו הפעם לכתוב טורים במקום פרשני הספורט כדי להדגיש כי הנושא חורג ממגרשי הכדורגל וממדורי הספורט. השורה התחתונה היא: איום ונורא, עוד לא היה כדבר הזה, צריך לסגור מגרשים, להרוס קבוצות וכיוצא באלה.
אלא כפי שכבר הבנתם מסיפור הגביע ויום-טוב, האלימות במגרשי הכדורגל, הן במגרש והן ביציעים, מלווה אותנו כבר שנים רבות. והגזענות הייתה תמיד חלק בלתי נפרד מהאלימות הזו. אם היום זה יהודים-ערבים, אז לפני שנים רבות זה היה יהודים אשכנזים-יהודים מזרחיים ועוד שילובים כאלה ואחרים.
משחק האלימות
כל אלה הן כמובן תופעות מבישות. במיוחד הגזענות. היא קיימת אצלנו, והיא קיימת במגרשי הכדורגל כמעט בכל מקום בעולם בו משחקים בני לאומים וגזעים שונים. אולי אצלנו התופעה חריפה יותר, בגלל המלחמה באזור. בכל מקרה, ברור שאין לכך הצדקה.
מה צריך לעשות? קודם כל, יש חוקים כדי לטפל במקרים כאלה, צריך רק לאכוף אותם. אלא שמשום מה, יש נטייה להקל ראש באלימות בספורט. כאילו האלימות היא סוג של משחק. אבל היא לא. יש להתחיל מיד לבצע אכיפה נמרצת והחלטית.
שם ללא מהות
החטא הגדול ביותר של הכדורגל הישראלי הוא שאינו כדורגל. גם המכים וגם המוכים לא יודעים לשחק, המאמנים לא יודעים לאמן, וברמה הכי נמוכה נמצאים הבעלים והמנהלים, שבדרך-כלל הם אנשים פשוטים ותוקפנים.
אני, שבצעירותי לא הפסדתי כמעט אף משחק, כבר עשרות שנים לא ראיתי משחק של קבוצות ישראליות - לא בטלוויזיה, ובטח לא במגרש. פעם הייתי אוהד של מכבי תל-אביב. היום הקבוצה היחידה שמעניינת אותי היא ברצלונה. כי "מכבי" היא קבוצה עם אותו השם אבל ללא המהות שהייתה בו פעם. אותו הדבר אמור, כמובן, גם לגבי שאר השמות.
אנשים רבים יחזרו רק לאחר שיהיה כדורגל, לא חיקוי עלוב של כדורגל. וזה יקרה רק אם יתחלף הנוף האנושי והמקצועי של העומדים בראש הענף.