קבלת מידע מרשות ציבורית בהתאם לחוק חופש המידע מותנית בכך שמבקש המידע יגלה אם יש לו אינטרס עסקי במידע שהוא מבקש. הלכה חדשנית זו נפסקה אתמול (ב') על-ידי בית המשפט העליון, בדעת רוב של השופטים חנן מלצר ויצחק עמית, כנגד דעת המיעוט של השופטת אסתר חיות.
על-פי פסק הדין, חלה חובה על מתחרה עסקי או מי שקשור אליו ופונה לרשות ציבורית לקבלת מידע בהתאם לחוק חופש המידע, לפעול בתום-לב ולגלות את האינטרס העסקי שלו במידע המבוקש.
פסק הדין ניתן בערעורו של אופיר שפיגל, איש יחסי ציבור ובעבר פעיל סביבתי לטענתו, על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע, במסגרת דרישתו של שפיגל לקבל מידע מהחברה לשירותי איכות הסביבה, שיוצגה בידי עורכי הדין אבנר כהן, שירלי סופר ותומר אזרחי ממשרד כהן, וילצ'ק, קמחי ושות'.
חברה ממשלתית זו עוסקת, ביחד עם חברות נוספות שגם הן בבעלות ממשלתית חלקית, בטיפול בפסולת חומרים מסוכנים. בית המשפט נענה באופן חלקי לדרישתו של שפיגל לקבל מידע על כמויות החומרים המסוכנים שהחברה מחזיקה, אך דחה את אותן דרישות שלטענת החברה פוגעות בסודות מסחריים שלה.
השופט מלצר כתב כי יש לדחות את הערעור בשל העובדה ששפיגל לא גילה בדרישתו לקבלת מידע "פרטים מהותיים": "שפיגל הצהיר על עצמו כי הוא פעיל סביבתי, ומכך השתמע כי הוא מעוניין במידע, מושא העתירה, על מנת לבחון את פעולותיה של המשיבה בתחום ההגנה על איכות הסביבה. אלא שהחברה השיבה כי המצב האמיתי הוא למעשה אחר, וכי ההקשר שבו הוגשה העתירה איננו ציבורי, אלא עסקי. המשיבה הצביעה על מספר קשרים עסקיים שיש למערער עם חברות המתחרות בה, והיא טענה כי המידע המתבקש איננו קשור לטיב השמירה על איכות הסביבה, אלא מדובר בנתונים עסקיים סודיים הנוגעים לפעילותה שלה בתחום תחרותי".
מלצר מדגיש כי אין למנוע מידע על-פי חוק חופש המידע בשל הסיבה שלשמה נדרש המידע, אך בשל העובדה ששפיגל "גילה טפח וכיסה טפחיים, הרי שהוא עיוות במידה מסוימת את התמונה שעמדה לנגד עיניו של כל מי שנדרש לעניין, ובכלל זה של בית המשפט. מעותרים המבקשים להשתמש בכלים שמאפשר חוק חופש המידע מצופה להפגין רגישות יתרה לעובדה כי הסתרת מידע בעל חשיבות עלולה לפגוע בצדדים שהמידע נוגע אליהם".
השופט עמית, שהסכים עם מלצר, היה בוטה יותר: "אינני משוכנע כי מסירת מידע מסחרי למתחרה מסחרי עולה בקנה אחד עם הרציונלים והתכליות שבבסיס חוק חופש המידע", הוא כתב, "ועד כמה יש בכך להשפיע על נקודת האיזון בין הזכות למידע לאינטרסים אחרים".
בדעת מיעוט קבעה השופטת חיות - שבעבר עסקה רבות בתחום חופש המידע במסגרת פסקי דין עקרוניים - כי "עצם הזכות לקבל מידע על-פי חוק אינה מושפעת מכך שלשפיגל יש עניין אישי, עסקי או אחר, ואין לחסום דרכו אל המידע מן הטעם שלא גילה את העניין האישי שיש לו במידע".
לדבריה, יכולים להיות מקרים שבהם הרשות רשאית לסרב למסור מידע שיש בו חשיפת סוד מסחרי, ואולם זאת רק במקרים שבהם יש לה שיקול-דעת אם למסור את המידע, ולא בכל מקרה שבו מבקש המידע עושה זאת מטעמים עסקיים.
חיות הציעה, בדעת המיעוט, להחזיר את התיק לבית משפט המחוזי, על מנת שיערוך בירור מתאים באשר לסיווגו של המידע המבוקש. לאחר מכן אפשר יהיה להכריע אם היתה הצדקה לסרב למסור את יתרת המידע שטרם נמסר, וזאת לאור כלל השיקולים, לרבות העניין העסקי הנטען שיש לשפיגל במידע. (עע"מ 9562/10).