מסיבת העיתונאים של אמש הוכיחה כי רה"מ בנימין נתניהו אימץ סופית את רעיון "שתי מדינות לשני עמים". המדינה הראשונה היא המדינה התיאורטית שהציג לכולנו. במדינה זו אין מאות אלפי עובדי קבלן המתקיימים משכר מינימום, אין מעמד ביניים שמתפרק לגורמיו והולך ונשחק, ואילו הבכירים אינם מושכים בה שכר עתק על חשבון כולנו.
זו מדינה שבה הפערים החברתיים אינם הגדולים ביותר בעולם המפותח, והיא איננה מצמצמת בכל יום את השירותים שהיא נותנת לאזרחיה, עד שהגיעו לרמה הנמוכה ביותר ב-OECD.
המדינה הדמיונית שתיאר רה"מ גם איננה סובלת מבידוד בינלאומי.
אין לה שר חוץ שהינו "פרסונה נון גראטה" בבירות העולם החופשי, והיא איננה מתקשה למצוא ולו תומך אחד בעמדתה בסוגיות המדיניות שעומדות על הפרק. המדינה הווירטואלית הזאת, שמתקיימת רק בעולם המצגות וההצגות, היא מדינת ה"סייבר". מצד שני, המדינה האחרת, היא המדינה בה חיים שאר אזרחי ישראל, היא מדינת ישראל.
הוא באמת לא יודע?
דוח בנק ישראל שפורסם רק בשבוע שעבר, מתאר במילים נוקבות מדוע האזרחים בישראל זועמים. מהדוח עולה כי הגידול בתוצר הכלכלה הישראלית מתועל ברובו לעשירונים העליונים ולבעלי ההון, ורוב הציבור הישראלי אינו חש בו כלל. מדיניות החלפת המסים שמתהדר בה נתניהו מגדילה את אי-השוויון בין עשירים לעניים, מגדילה את התשואה על ההון ומצמצמת את התמורה לעבודה.
יהירותו של רה"מ במסיבת העיתונאים שערך, לא מותירה לציבור הישראלי ברירה אלא לצאת לרחובות. זחיחות דעת היוותה תמיד חלק מהתנהלותו של בנימין נתניהו, אבל ציור ילדים אינפנטילי של המציאות הישראלית, ותעלולי הטאבלט של אמש, לוקחים אותנו אל שיאים חדשים של ביטחון עצמי מעושה ושל אטימות. האם ייתכן כי רה"מ באמת חושב שהזעם והתסכול שחשים אזרחי ישראל נוכח מציאות חייהם, שקיבלו ביטוי כה מובהק בקיץ האחרון, אכן יכולים להיעלם בהבל פה?
האם באמת רה"מ חושב שבישראל יש כבר חינוך חינם מגיל שלוש? האם נתניהו באמת איננו יודע כמה זוגות צעירים מחליטים לדחות במשך שנים את הולדת הילד הראשון או השני שלהם, עד שיהיה להם מספיק ביטחון כלכלי שלעולם אינו מגיע? האם ייתכן, כי מתוך הניתוק המוחלט שלו, אין לביבי מושג שעל מנת לקנות דירה ראשונה, זוג צעיר חייב לשעבד את כל משכורתו למשך עשרות שנים?
דבריו של רה"מ מאמש הם התגרות בוטה ומזלזלת בתנועת המחאה ובאזרחים שיצאו לרחובות כדי למחות. דבריו של נתניהו בפתח ישיבת הממשלה, כי הוריד את הבלו על הדלק על מנת לאפשר לישראלים "לנסוע ולטייל בחג", מלמדת כי הוא אינו מחשיב במיוחד את תבונתם אזרחי ישראל, ומאמין כי במצגות ובמילים יפות ניתן לטשטש את המציאות כליל.
הזלזול הזה הוא תוצאה של שיכרון כוח של ראש ממשלה יציב, שהסקרים מנבאים לו תוספת של מנדטים בעתיד. שיכרון חושים כזה מסוכן לכל פוליטיקאי, ובמיוחד למי שמאמין שניתן לרמות את הציבור לאורך זמן. כיוון שהסיבות היסודיות למחאה לא נעלמו, והציבור הישראלי מפנים לאיטו כי רה"מ אינו קשוב לצרכיו, לא נותרה לו חלופה, פרט לחידוש המחאה הקיץ.
הכותב הוא דוקטורנט לכלכלה וראש מטה יו"ר העבודה