מפכ"ל המשטרה לשעבר, משה קראדי, סבור כי מצלמות המהירות החדשות והשנויות במחלוקת שאגף התנועה החליט לפרוס לאורך כבישי ישראל, גרמו למשטרה עצמה לתאונה תדמיתית קשה.
"הרעיון מבורך, בבסיסו הוא לא רע", אומר קראדי בראיון מקיף ל"גלובס" לרגל צאת ספרו החדש, "המפכ"ל", בהוצאת ידיעות ספרים. "אגף התנועה מתקין מצלמות כחלק ממנגנון הרתעה. הבעיה היא שנקבע רף אכיפה לא סביר, ושהמצלמות הוצבו במקומות שאין בהם תאונות דרכים. הרעיון הבסיסי טוב, רק שהמימוש גרוע.
"למיטב הבנתי, מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו מתכוון לעשות שינוי בנושא הזה. הוא מבין שאם המערכת תייצר כמות אדירה של דוחות לנהגים, היא פשוט תסתום את המנגנון שאמור לטפל בהם. אין למשטרה משאבים שיענו על כמות כל-כך גדולה של דוחות. מסכן המפכ"ל, אני יודע שהוא מנסה להוביל גישה אחרת, לשיפור השירות. המצלמות האלה נכפו עליו על-ידי משרדי האוצר, ביטחון הפנים והתחבורה".
קראדי יודע על מה הוא מדבר. הוא מכיר את המשטרה ואת יכולותיה לפניי ולפנים, ער לצרות התדמיתיות שלה ולמעמדה הציבורי הירוד ומבין שמצלמות כאלה לא יעשו לה את יחסי הציבור הטובים שלהם היא זקוקה ולא יעלו את קרנה בעיני ההמונים.
לפני 4 שנים הוא חתם כהונה כמפכ"ל, אבל רק עכשיו, במשרה הנוחה והשקטה יחסית של יו"ר דלק תשתיות ומנכ"ל פי-גלילות, הוא מוצא את הפנאי לעשות מה שכל ביטחוניסט בן זמננו עושה כבר בחופשת השחרור: כותב ספר.
- למה עכשיו? למה בכלל?
"לאורך כל תקופת כהונתי לא כתבתי דבר. כשפשטתי מדים, נפגשתי עם מעצבי דעת קהל, עיתונאים, פוליטיקאים. הרגשתי חופשי יותר לדבר. שאלו אותי אם אני כותב ספר. במשך זמן רב נרתעתי. אני יודע למה מצפים בספרים כאלה: ל'בומים', לסגירת חשבונות.
"אני, כשהשתחררתי מהמשטרה, החלטתי שאני הולך להיות מאושר וזה לא ממש מרשם טוב בשביל ללכת ולכתוב ספר. קראתי ביוגרפיות של יוצאי צבא ופוליטיקאים, לא אהבתי את ההתמרמרויות, את התסכול המופגן, את ניצול ההזדמנות לסגור חשבונות. מטבעי אני אופטימי. גם אחרי שהשתכנעתי והתחלתי לכתוב, בחרתי לעשות זאת מבלי לפגוע בכבודם של אנשים. והיו לי מספיק אנשים לסגור איתם חשבון".
במרוצת 3 השנים שבהן כיהן קראדי כשוטר מספר אחת, הגיעה החברה הישראלית לכמה נקודות רתיחה. בין השאר מדובר ביישום תוכנית ההתנתקות, הפינוי האלים והמתוקשר בעמונה ומלחמת לבנון השנייה. בזמן הזה נדרש קראדי לנהל משטרה עם גירעון של מאות מיליוני שקלים בבסיס התקציב. הוא אינו צריך לסגור חשבונות עם יריבים מן העבר כדי למלא מאות עמודים, אף על-פי שזו יכולה להיות ציפייה טבעית ממי שסיים את כהונתו באקורדים צורמים ומוקדם מכפי שציפה.
"קיבלתי החלטה אסטרטגית לקראת כתיבת הספר ובכלל, לחיים", הוא מסביר את היחס הסלחני שלו כלפי יריביו מפרשת האחים פריניאן, שטלטלה את המשטרה והטילה דופי בכמה מקציניה הבכירים, "אני לא שוכח, אבל סולח. אני לא סוחב אתי מטענים של כעס ושל מרמור. אין טעם. הסבל הוא של מי שנושא אותם. בחרתי להתפייס עם כולם, גם עם אלה שניסו לפגוע בי באותם ימים".
"משטרה על סף קריסה"
לתפקיד מפכ"ל המשטרה התמנה קראדי בקיץ 2004, כאשר היה בן 44 בלבד ונחשב למטאור בסגל הפיקוד הכללי. למפכ"ל הצעיר ביותר בתולדות המשטרה הייתה תקופת אושר קצרצרה. בספרו הוא מקדיש פרק נרחב למצוקה הכספית שבה קיבל את הארגון לאכיפת החוק, שתקציבו השנתי היה כ-8 מיליארד שקל והגירעון השוטף שלו עמד על 560 מיליון שקל. 86% מהתקציב יועדו להוצאות שכר וגמלאות ו-14% בלבד אפשרו קניות, התעצמות ופיתוח.
"באחד מימי טרום המפכ"לות נכנס אליי ראש אגף התכנון במשטרה דאז, ניצב אריק יקואל, שהוא למעשה שר האוצר של המשטרה, ופירט באוזניי את מצבם של 2,000 כלי רכב שהיה צריך להחליף כבר לפני שנתיים אך אינם בני החלפה בשל הקילומטרז' העצום שצברו. המכוניות האלה נוסעות רק למוסך וחזרה", מפרט קראדי את קבלת-הפנים שנעשתה לו במטה הארצי. "יקואל ממשיך לספר לי שאין כסף לגייס ולו שוטר אחד, אין כסף לבנות תחנות, ואין כסף אפילו להחליף מרזבים דולפים. שוטרים מתבקשים לבוא לעבודה מרוקנים, כי אין נייר טואלט. במכשירי הפקס אין נייר, ואין תקציב לציוד משרדי. המשטרה עמדה על סף קריסה".
- איך מפקדים על משטרה במצב כזה?
"עמדתי עם הגב אל הקיר. היינו במצב שגם עמידה במקום הייתה מפילה אותנו תכף לתהום. פניתי למשרד האוצר, והגעתי להסכמה עם אגף התקציבים על קיצוץ של 1,000 תקנים תמורת תקצוב בתחומי הטכנולוגיה והתשתיות. זה היה מאוד לא פופולרי מבחינתי כמפכ"ל, לוותר על 1,000 שוטרים כשאני זקוק ל-10,000 נוספים, אבל לא הייתה דרך אחרת. אם הייתי נלחם באוצר במצב כזה, אולי הייתי נשאר עם 28 אלף שוטרים, אבל כולם היו עם מורל ירוד, חוסר יכולת מבצעית ואפס מוטיבציה".
קראדי גאה בתוכנית ההבראה המקיפה שחולל במשטרה וביחידותיה, בהקמת יחידות ייעודיות למלחמה בפשיעה הכלכלית ובהידוק הקשר עם האוצר ועם רשות המסים. ההוצאה של המשטרה על השכר הצטמצמה. בספרו הוא מגולל כיצד לקראת סוף כהונתו כבר דן עם הניצבים הכפופים לו היכן כדאי להשקיע את הכסף שנחסך. מבחינתו, שיתוף-הפעולה עם האוצר השתלם: הוא קיבל תקציבים צבועים שנועדו לצמצם את הפשיעה הכלכלית, כדי להקים את מינהלת ההגירה ולהדק את הפעילות בעוטף ירושלים.
"הייתה לי מערכת יחסים טובה עם אנשי האוצר", הוא אומר, "אבל הבעיה הכי גדולה שלי איתם הייתה שהם ראו את תקציב המשטרה כהוצאה ולא כהשקעה. זאת בעוד שלפי אחד המדדים שעשינו, הפשיעה גורמת למדינה נזק של 30 מיליארד שקל בשנה. מדובר בנזק לרכוש, באובדן ימי עבודה של קורבנות עבירה, בימי אשפוז, בביטוחי בריאות ועוד. על בסיס הנתון הזה, אם המשטרה מורידה ב-10% את נפח הפשיעה - המדינה חוסכת כ-3.5 מיליארד שקל.
"באוצר העדיפו להקצות תקציבים צבועים כדי לאפשר פעילות במקומות שמביאים למדינה כסף. כשנרשמה עלייה בגניבות כלי הרכב, הוקמה יחידת אתגר. נפח הגניבות ירד באופן דרסטי כעבור 4 שנים. הבעיה היא שלמכוניות היה לובי: סוכני הביטוח. לנוער, למשל, אין לובי, והבעיה האסטרטגית של המדינה היא פשיעה בקרב בני-הנוער".
גם כשפעל לצמצום האכיפה בעבירות התנועה, חש קראדי את אנשי האוצר נושפים בעורפו וסורקים את הטבלאות עם זכוכית מגדלת. "כשנכנסתי לתפקיד המפכ"ל וראש אגף התנועה דאז, שחר איילון, הציג לי נתונים שלפיהם המשטרה רושמת כמיליון דוחות וחצי בשנה, הנחיתי אותו להנהיג גישה אחרת באכיפה", אומר קראדי. "גם כך אין אכיפה אבסולוטית, התדמית של המשטרה נפגעת כיוון שהיא יוצאת למלחמת עולם נגד אזרחים שמדברים בסלולר או ששכחו לחגור חגורה.
"בתוך שנה מספר הדוחות ירד בחצי, לכ-750 אלף. באוצר התלוננו, אמרו לי שאני פוגע בהכנסות המדינה. הכסף מדוחות התנועה לא נכנס לקופת המשטרה. הסברתי להם שאני לא מוכן לבזבז שוטרים שירדפו כל היום אחרי אזרחים ישרים, ושאני מעדיף שירדפו אחרי עבריינים".
"ועדת חקירה עכשיו"
מתובנות שהספיק לצבור בתפקידו כיו"ר דלק תשתיות של יצחק תשובה, שבו הוא מכהן מתחילת 2010, קראדי משוכנע כי קדנציה מקדימה בסקטור העסקי טרם קבלת הפיקוד על המשטרה הייתה עושה אותו מפכ"ל טוב יותר: ייתכן שהיה מבין טוב יותר את ההיגיון שבבסיס הדרישות של אנשי אגף התקציבים באוצר. ייתכן גם שהיו לו כלים טובים יותר כדי לעמוד איתם על המקח, למען הגשמת מטרות הארגון.
"דיברתי על כך גם עם הרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ", אומר קראדי, "הוא מסכים עם הדעה הזאת".
לדלק תשתיות, שבראשה עומד קראדי, רישיונות להפעלת 5 תחנות כוח על בסיס גז טבעי. כשזה יקרה, הן יפיקו חשמל זול יותר, ידידותי לסביבה. לפחות מחצית ממנו יימכר לצרכנים גדולים, והעודפים יימכרו לחברת החשמל לפי תעריפים שייקבעו. בינתיים הגז טבעי מבושש להגיע, החשמל רק מתייקר, מי שאמור להכריע, להחליט ולהאיץ תהליכים - מעדיף להסתפק בינתיים בפנטזיות, וקראדי רותח.
"יש לי הרגשה שבסיפור הזה המדינה הולכת צעד קדימה ושניים אחורה, כמו בטנגו", הוא אומר. "הרגולציה מכבידה. היא מייצרת קשיים ולעתים מעוררת את השאלה אם בכלל נכון וצריך להמשיך ולפתח את התחום הזה. מתסכלת העובדה שתחום שהמדינה צריכה לפתח בדחיפות על רקע משבר האנרגיה נמצא במצב כזה. יש יזמים שלוקחים על עצמם את המשימה, אך עומדים בפני מצבים שמכבידים עליהם את התהליך".
- כמו במקרה של ועדת ששינסקי?
"אני לא רוצה לדבר פרטנית, אבל אומר שהלכו כל-כך רחוק במוטיבציית היתר ובטירוף לבדוק כמה רווחים ישיאו החברות שגילו את הגז הטבעי, עד שאיבדו את היכולת להבין מה המדינה מפסידה מכל זה. היו שהעדיפו לספור את השקלים שירוויח טייקון זה או אחר. מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, כבר אמר שבשנה האחרונה המדינה הפסידה 15 מיליארד שקל, כי הגז הטבעי עדיין לא כאן.
"עכשיו אנחנו לפני הקיץ, לפני מחסור חמור בחשמל, כנראה עם הפסקות יזומות בדרך. הגז הטבעי לא מגיע, יש לכולם אלף ואחת סיבות למצב, וכולם שוכחים ששנה שלמה התבזבזה במאבקים סביב הגז שנמצא במעמקי הים. שואלים באיזה חוף הוא ייקלט ואיפה לא, כולם בוכים ואומרים שהחשמל יקר, משלמים את המחיר הגבוה אבל לא מקבלים החלטות".
- והמחירים רק עולים.
"עוד מעט המשכורות שלנו יהיו היברידיות: חצי הולך על דלק וחצי הולך על חשמל... הכול עולה. ורק לחשוב שבמשך עשרות שנים חיכינו לאוצר הזה שגילינו במעמקי הים, ועם כל התקוות הגדולות לעצמאות אנרגטית, זאת ההתנהלות וזה היחס. יוצרים כל-כך הרבה מגבלות בתחום הרגולציה, ואתה מתחיל לשאול את עצמך למה אתה צריך את זה. הרגולטור צריך לפקח על תחרות הוגנת, הוא לא צריך להביא את המשקיעים למצב שבו הם מקבלים רגליים קרות, מתייאשים ומחפשים מקומות אחרים להשקיע בהם".
- וזה קורה?
"בוודאי שזה קורה".
- זאת עדות מתוך הבית? זה קורה אצל תשובה?
"לא. אני בפירוש לא מדבר על תשובה ועל דלק. אני מדבר על כלל המגזר העסקי. זה נכון לכולם. זה הרושם שאני מקבל".
- למנות ועדת חקירה?
"בעולם העסקי שבו אני פועל כיום, אנשים נמדדים כל הזמן בהצלחה ובכישלון. במגזר הציבורי, שבו הייתי הרבה שנים, אם חלק מהאנשים מקבלים החלטה לא מוצלחת או גרועה, הם ימשיכו לקבל את המשכורת שלהם ב-1 בחודש.
"בכל מקרה, אני חושב שמוטב למנות כבר עכשיו את ועדת החקירה שתחקור את הכשל בעניין הגז הטבעי, כי את הלקחים אפשר להסיק כבר עכשיו. אם מישהו היה יודע שהוא עלול לשלם מחיר על המחדלים שעשה באופן קבלת ההחלטות שלו בעניין הגז, שהובילו אותנו למצב שבו אנחנו משלמים כל-כך הרבה כסף על אנרגיה - אני חושב שהוא היה מקבל החלטות אחרת".
- הבינוניות השתלטה על המערכת הציבורית?
"לא. יש במערכת הציבורית פקידים בליגה הלאומית. אנשי מקצוע מעולים. הבעיה היא בדנ"א של המערכת, בחשיבה החד-צדדית. זאת הסיבה שהייתי שולח את האנשים האלה לקדנציה אחת בסקטור הפרטי, כדי שיראו איך דברים צריכים לעבוד. קדנציה כזאת תפתח להם ממד חשיבתי נוסף".
קראדי מעיד על "אווירה עוינת בציבוריות הישראלית כלפי החברות הגדולות ובעלי ההון", כהגדרתו, מצב שהתפתח ותפח עם התעצמות המחאה החברתית מהקיץ שעבר. "המחאה החברתית יצרה תהליך שבו, באופן מכוון או לא מכוון, הופנה הכעס לעבר הטייקונים והמגזר העסקי ולא לעבר הממשלה. בעולם העסקי, בלא מעט חברות, נוצרה אווירה מאוד לא נעימה. אני יודע שיש שאלה אם בכלל יש טעם להשקיע כאן, במדינת ישראל, בכל התחומים. אולי כדאי לנסות במקומות שמאפשרים יותר הזדמנויות להצלחה".
- לא אוהבים כאן עשירים.
"נכון, אבל לא רק שלא אוהבים עשירים - כאן הפכו את העושר למילת גנאי. תראה, למדינה יש תפקיד: לפקח ולקבוע הסדרים. התפקיד של בעלי העסקים הוא לפתח את החברות שלהם. כולם נוטים לשכוח שבדרך לשם הם מפתחים גם את המשק, מייצרים עוד מקומות עבודה. אנחנו לא מבינים שכשאנחנו הופכים את הטייקונים ואת בעלי הממון למטרה - אנחנו גורמים להם לאבד את המוטיבציה להשקיע בישראל".
"איים של שחיתות"
כשקראדי נשאל אם מדינת ישראל מושחתת בעיניו, הוא טוען כי אנחנו חוטאים במחשבה הזאת. "בישראל יש איים של שחיתות, והם קיימים בכל מיני רבדים בשלטון המקומי, בחצרות האחוריות, ברשויות שבהן יש אנשים שמרכזים בידיהם הרבה כוח, עוסקים במתן היתרים ורישיונות, ורמת השכר שלהם מאפשרת לפתות אותם", הוא אומר. "אם מוסיפים למצבים האלה ארגוני פשיעה וביורוקרטיה שהיא כר פורה להתפתחות של שחיתות - הרי שהדרך למצבים של שחיתות קצרה".
- השלטון המרכזי נגוע בשחיתות?
"לא. יש כאן שחיתות, יש אנשים מושחתים אך העובדה שלא מתקיים קשר בין ראשי מערכת השלטון לראשי מערכת אכיפת החוק - מונעת סכנה כזאת. המשטרה חקרה נשיא מכהן, ראש ממשלה, שרים ושופט עליון. היא בעלת עצמאות מוחלטת ולכן ישראל היא לא מדינה מושחתת. במחשבות האלה על עצמנו, אנחנו עושים למדינה עוול, גורמים לה נזק ומעצימים תופעות שנמצאות בשוליים. אנחנו עלולים לשלם את המחיר, כי מי ירצה לעשות עסקים עם מדינה מושחתת? מערכת אכיפת החוק שלנו יודעת לתת מענה טוב לבעיה שקיימת, לאותם איי שחיתות".
"עולם הגז והאנרגיה הוא הלהיט"
המפכ"ל לשעבר קראדי מכהן בתפקיד בכיר בקבוצת דלק בצד יו"ר הדירקטוריון של הקבוצה, ניצב (בדימוס) גבי לסט, והמפכ"ל לשעבר, דודי כהן. תחום האנרגיה הפורח משך אליו בשנה האחרונה גם את הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי, שהתמנה ליו"ר שמן, ואת ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, שהתמנה לתפקיד היו"ר של גוליבר, שמחפשת אורניום בשדה חתרורים שבנגב. האלוף (במיל') יואב גלנט מונה למנכ"ל החברה לגז ונפט של בני שטיינמץ, בעוד שהאלוף (במיל') גיורא איילנד מייעץ לגבעות עולם והאלוף (במיל') יום-טוב סמיה משמש ראש זרוע האנרגיה הירוקה של החברה לישראל.
- קראדי, מה כולכם, יוצאי מערכת הביטחון, גיליתם שם?
"אני חושב שזה יותר עניין של צירוף מקרים. חוק הצינון, שהוא חוק מקפח, לא מאפשר התמודדות במסגרת פוליטית במשך 3 שנים מסיום תפקיד, ובמעמד שלנו מדובר ב-4 שנים בגלל חופשת שחרור שנמשכת שנה. כולנו השתחררנו מהשירות במערכת הביטחון בתקופה שבה נחשפו התגליות בתחום האנרגיה, וזה התאפשר.
"כל אלה יצרו מצב שבו עולם הגז והאנרגיה הוא הלהיט של הזמן האחרון, ולכן אנחנו שם - עם היכולת להביא לתפקידים האלה ניסיון חיים והיכרות עם המערכות הנכונות, תוך הבנת הקודים שעל בסיסם הן פועלות".