גרעין | אימא אדמה לא מרשה
ילדיו של מתן קורן, תושב קיבוץ בית קשת וביולוג בהשכלתו, החלימו לא מזמן משעלת. השכנים מהדלת ממול חולים כעת בחצבת, בהם אבי המשפחה, טייס בחברת תעופה אזרחית. שתי המחלות התפרצו בבית קשת וביישובים הסמוכים לו כיוון שחלק לא מבוטל מהילדים החיים באזור אינם מחוסנים. למה? כי הוריהם מאמינים שהחיסון מסוכן יותר מהמחלה על סיבוכיה.
"לילד בריא אין בעיה לעבור מחלות ילדות כאלה", מסביר קורן. "הילדים שלי, בני 4 ו-6, עברו את השעלת די בקלות. נכון, לקח להם חודשיים, כשבאמצע היו תקופות של רגיעה שבהן הם לא השתעלו והלכו לגן ולבית ספר; ונכון, הפסדנו הרבה ימי עבודה כדי להישאר איתם. אבל אילו היה לי ילד אוטיסט בגלל החיסונים (אין הוכחה לכך שאוטיזם נגרם מחיסונים, ח' ש'), הייתי מפסיד הרבה יותר ימי עבודה כדי לטפל בו".
- היית אומר את אותו הדבר לו היה לך גם תינוק בן חודש שאצלו השעלת עלולה להיגמר במוות?
"החיים זה דבר מסוכן. נכון שפעם בשנתיים יש מקרה של מוות משעלת, אבל לא בגלל זה אכניס לגופם של ילדיי חומרים מסוכנים. לא סתם אין עלון לצרכן כשמקבלים חיסון. משרד הבריאות מסתיר מהציבור מידע לגבי הסכנה מחשש שלא יבואו להתחסן. לי אין בעיה שילדיי יידבקו בכל מחלות הילדות. אני אומר לכולן Welcome, כי אני סומך עליהם שיבריאו".
- אז עכשיו אתם ממתינים לביקור החצבת. ביקרתם כבר אצל השכנים כדי להידבק?
"אנחנו לא מאמינים בהידבקות יזומה. מה שמגיע מגיע. זה אמנם לא 'ביולוגי' מצדי, אבל אני מאמין שהנשמה של הילד בוחרת מתי להידבק. ילד נדבק מהמחלה כשנכון לו לצמוח ממנה, ונראה שלא היה נכון עדיין לאימא אדמה ולאבא אלוהים שיחלו בחצבת".
- הרבה מהילדים הודבקו בבית הספר האזורי בהרדוף, אבל לא כולם אצלכם מתנגדים לחיסונים. הם לא כועסים על שהצבתם אותם ואת ילדיהם בסיכון של מגפה?
"זה מקום קטן, ויש הורים שקשה להם עם זה והיו רוצים שכולם יתחסנו. מאחר שיעילות החיסונים היא אף פעם לא 100%, ותמיד יהיו ילדים שהחיסון לא יתפוס אצלם, כלומר לא ייצר אצלם נוגדנים, אז גם הילדים המחוסנים שלהם נמצאים לשיטתם בסכנה. אבל אנחנו מגלים אחריות ורגישות, ככה שגם אחיו של ילד עם סימני מחלה נשארים איתו בבית כדי לא להדביק אחרים".
הידבקות | הסכר הציבורי נפרץ
תאמינו או לא, אבל קהילה אידיאולוגית כמו זו שביישובי הגליל התחתון היא בכלל הבעיה הקטנה של הממסד הרפואי. הצרה מבחינתם היא שההתנגדות לחיסונים זולגת אט-אט מהזרם הרדיקלי אל מרכז תל אביב, ומשם, כמו בכל אופנה, אל שאר חלקי הארץ. הספקות שמעלה עמותת חסון, נושאת הדגל במאבק נגד תוכנית החיסונים הישראלית, הפכו לנחלתו של כל גולש בגוגל שמחפש קצת מידע על החיסון הבא בטיפת חלב. ויותר מזה, בכל פאנל או אזכור בתקשורת בנושא החיסונים, נשמר האיזון הקדוש בין מתנגדי החיסונים לתומכי השיטה, כאילו שתי הגישות שקולות זו לזו ונתמכות במחקרים בהיקף וברמה אקדמית דומה.
מור סגמון, מנכ"ל עמותת חסון, ודאי יצחק למשמע התיאור הזה; מבחינתו, הוא עדיין נלחם "בדימוי שהדביק לנו הממסד, שרואה בנו כת של הזויים". אבל גם הוא מודה שמשקלו בשיח הציבורי הולך וגדל: "בשנה האחרונה יש התעוררות בציבור כלפי המסרים שלנו, נפרץ סכר, ויש לנו יותר לגיטימציה. מתברר שמשרד הבריאות לא יכול להסתיר את האמת מכולם כל הזמן, בסוף הדברים יוצאים החוצה".
- מי מייעץ לכם?
"יש לנו אנשי מדע, ביולוג, מיקרוביולוג ופרופסורית בחברת תרופות. מטבע הדברים לא אנקוב בשמות".
- למה? כי ביום היא תומכת בתעשיית החיסונים ואחרי שעות העבודה היא יוצאת נגדה?
"יש לה ביקורת על תוכנית החיסונים, כמו שיש לרופאי ילדים שחוששים לומר את דעתם".
- נניח שאני אם לתינוק שרק נולד, מה אתה ממליץ לי לעשות?
"אני לא ממליץ לך כלום, רק מציג בפניך מידע".
- מקריאה באתר, המידע שלך מוביל למסקנה מאוד ברורה.
"גם המידע של משרד הבריאות הוא מאוד חד-צדדי. אני מציג נתונים שמציבים סימני שאלה סביב ההפחדות של משרד הבריאות כלפי מי שלא מחסן. יוצא שככל שאנשים לומדים יותר הם מחסנים פחות".
אמירות דומות על זריעת פחד ועל מניפולציות שנעשות בנתונים אפשר לשמוע גם מפי רופאי ילדים ביחס לעמותה עצמה. ההבדל הוא ששם הבינו כי הנשק היעיל ביותר יהיה מלחמה בכלים דומים של הסברה ברשת.
פרופ' אלי סומך, מנהל חטיבת הילדים ומנהל היחידה למחלות זיהומיות ואימונולוגיות בבית החולים וולפסון, החליט לעשות מעשה ולהקים אתר נגדי שמציג את חשיבות החיסונים ומפריך כמה מהטענות הנפוצות נגדם.
"אותי מעניינת האימא שהילד שלה חשוב לה יותר מהאידיאולוגיה; היא נחשפת למידע של חסון ונותרת מבולבלת", אומר סומך. "לאנשים האלה אנחנו מנסים לעשות סדר בדברים".
ההנחה היא שאם הכרסום בשיעור ההתחסנות יגיע גם למיינסטרים, כפי שחוזים באימה באיגוד רופאי הילדים, התפרצות מחודשת של מגפות היא רק שאלה של זמן.
לפי נתוני משרד הבריאות, שיעור המתחסנים עומד על 94%-92%, תלוי בסוג החיסון. בקרב הלא מתחסנים בולטות קבוצות של חרדים מירושלים ושל בני מעמד סוציו-אקונומי בינוני-גבוה שמחזיקים בהשקפת עולם אידיאולוגית המשלבת אורח חיים טבעי יותר בהיבטים של תזונה, לידות בית והנקה. ערבים, אגב, מתחסנים בשיעור גבוה יותר מיהודים.
פרופ' איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, מציין כי "לא חלה ירידה בשיעור המתחסנים בשנים האחרונות, אבל חלה עלייה בקולניות המתנגדים לחיסונים". אך יו"ר איגוד רופאי הילדים, פרופ' מתי ברקוביץ', לא משתכנע: "המצב בכיסי ההתנגדות לחיסונים הוא כל-כך קטסטרופלי, שאין לי ספק שזה מוריד את שיעור ההתחסנות באוכלוסייה הכללית. אמנם לא עשינו סקר של מינה צמח, אבל תחושת הבטן שלנו, שמדברת על שינוי מגמה, מאוד חזקה".
- כרופא, אתה לא יכול לפעול רק לפי תחושת בטן, ולמשרד הבריאות יש בכל זאת הנתונים המדויקים. אולי אתם מונעים מאינטרסים של חברות התרופות לקדם את החיסונים האלה?
"תחושת הבטן שלנו מבוססת על תדירות המקרים שמגיעים לבתי החולים אחרי שלא חוסנו. כמעט בכל יום מגיע ילד לא מחוסן, ומכניס את המערכת ללחץ. ולא, אף תועמלן של חברת תרופות לא מגיע אליי עם מזוודת חיסונים. אני לא מרוויח מזה כלום. מספיק לראות את מה שעובר על הילדים הלא מחוסנים שמגיעים לבתי החולים, כדי להבין שזה דבר שרצוי למנוע. גם משפחות שעברו אשפוז יחסית קליל מתחרטות בדרך כלל שלא חיסנו קודם".
טיפול | רפואה מונעת
לאחרונה החליטו באיגוד רופאי הילדים להסיר את הכפפות במאבק. פרופ' ברקוביץ' מספר כי בקנה נמצאת יוזמה שלו להטיל את הוצאות האשפוז של ילדים לא מחוסנים על ההורים במקום על המדינה, במקרים שבהם הילדים יתאשפזו על רקע מחלה שניתן היה למנוע בחיסון.
עוד יוזמה של האיגוד הייתה מאבק שניהלו נגד שידור הפרק הפותח בסדרת הטלוויזיה "מה הורג אותנו", שעסק בנושא החיסונים בפעוטות ויועד לשידור בערוץ 10 לפני כמה שבועות. הסדרה שודרה לראשונה ב-2008, ועוררה גם אז סערה, ורופאי הילדים לא התכוונו לתת לזה לקרות שוב. פרומואים כבר התרוצצו באוויר, כשלחץ מצד האיגוד מנע זמנית את שידורו. בסופו של דבר ינעל הפרק את הסדרה, ושקופית מטעם רופאי הילדים תופיע בסיומו.
נושאת הדגל היא הצעת חוק שמבקש האיגוד לקדם, ושמונחת כעת על שולחנו של היועץ המשפטי של משרד הבריאות, הדורשת לאסור כניסת ילדים שלא חוסנו לגנים ולבתי הספר.
זהו סוג של תמריץ שלילי, שקיים כיום בארצות הברית ובקנדה, שם לא מאפשרים לילד שלא מציג פנקס חיסונים מלא להיכנס למערכת החינוך. ברקוביץ' מעדיף להסתמך על המודל הקנדי, שאינו מאפשר אף פטור מחיסון, כיוון שבארצות הברית מאפשרות מרבית המדינות להציג פטור מטעמים רפואיים, אידיאולוגיים ודתיים, מה שמעט מעקר מתוכן את עניין החקיקה שם.
"הפטור הכי ליברלי היה בקליפורניה, וכיום הם אוכלים אותה", מספר פרופ' סומך. "הייתה שם התפרצות גדולה של חצבת עם מקרי תמותה. גם פה אני מתקשה להאמין שאיום כזה יעבוד, כי מי שמתנגדים אידיאולוגית לחיסונים ימצאו דרך לחמוק מהם. ובכלל, אני מאמין שצריך להתמקד בהסברה ולא בכפייה. חבל רק שהגרעין האידיאולוגי פוגע בעצמו עם התעמולה הקולנית שלהם, כי ברגע שהתופעה תתפשט לתוך המיינסטרים, ועוד כמה אחוזים לא יחסנו את ילדיהם, זה כבר יהיה עניין של בריאות הציבור, ואז הסנקציות באמת יהפכו להכרחיות".
גם גרוטו ממשרד הבריאות לא נשמע נלהב נוכח היוזמה: "ועדה מקצועית שלנו קיימה דיון בנושא, והחליטה שזה לא פתרון מוצלח, גם מסיבות מעשיות - יהיה קשה לאכוף את זה במסגרות הפרטיות - וגם מבחינה אתית זה לא יהיה נכון".
יוזמה אחרת, דווקא של משרד הבריאות, עומדת היום בפני בג"ץ. המשרד העביר לפני שנתיים הצעת חוק המונעת חלק מקצבת הילדים ממשפחות שאינן מחסנות. בג"ץ הוציא צו על תנאי שמנע את אכיפת החוק, וטרם ניתן פסק דין בנושא. על כך אומר גרוטו כי "לא כולם במשרד הבריאות היו שלמים עם הרעיון הזה, אבל הגישה הכללית הייתה חיובית. אנחנו מקווים שנצליח להפעיל בעתיד את הסנקציה הזו לגבי חיסון ה-MMRV) חצבת, חזרת, אדמת, אבעבועות רוח)".
פיתוח נוגדנים | דילמה מוסרית
הסנקציות, אם בכלל יתקיימו בעתיד, ודאי ישפיעו על מי שמצבו הכלכלי לא יאפשר לו לוותר על חלק מקצבת הילדים או לרשום את ילדיו לגן פרטי שיאפשר כניסת ילדים לא מחוסנים. ייתכן שגם מי שמתלבט בין האופציות יחטוף רגליים קרות לפני שירשום את ילדיו לגן שכולו על טהרת הלא מתחסנים.
השאלה היא כמה מוסרי בכלל להטיל סנקציות, כשאין אפילו חובה בחוק לחסן את הילדים. שאלה מטרידה נוספת היא מידת האחריות החברתית של הלא מחסנים כלפי החברה שבה הם חיים. האם זה מוסרי להסתמך על כלל החברה שממשיכה לחסן ולספוג את אותם חומרים רעילים לכאורה בגופם של ילדיה, באופן שיותיר את ילדיך "נקיים" מאותם חומרים, אך מוגנים מאותן מחלות?
הגישה שלפיה כל אחד עושה מה שטוב לו, ומי שמחסן את ילדיו ממילא מוגן לא ממש תופסת כאן. הסיבה המרכזית היא שלא אצל כל מי שחוסן נוצרים נוגדנים למחלה, כך שיש ילדים שחוסנו ועדיין יישארו חסרי הגנה ברגע האמת. המצב מסוכן יותר כשמדובר בתינוקות בחודשים הראשונים לחייהם, שטרם הגיע זמנם להתחסן או שחוסנו חלקית כיוון שאצל הגילאים האלה עלולות להופיע המחלות בצורה הקשה יותר.
"טיפלנו בוולפסון בתינוקת שנדבקה בגיל חודש בשעלת מאימא שלה, שקיבלה את המחלה בצורה קלה", מספר סומך. "התינוקת נזקקה להנשמה מלאכותית ולחיבור למכונת לב-ריאה. לא הצלחנו להציל אותה".
- איך אמה נדבקה במחלה?
"היא חוסנה, אבל יעילות החיסון במקרה של שעלת דועכת עם הגיל".
למתנגדי החיסונים, זה לא ממש מפריע. "הילדים שלי אינם כבשים, ואני לא מגדלת אותם בשום צורה כחלק מעדר", אומרת טלי, מזכירה ממרכז הארץ, שבחרה לא לחסן את ילדיה. "אם כבר, אז מדיניות העדר פוגעת בי, כי הילדים המחוסנים מונעים מילדיי להידבק במחלות ולהתחסן בצורה הטבעית, אבל אני לא מתלוננת ולא מטיפה לאף אחד".
- הילדים שלך, שלא קיבלו חיסון נגד אדמת, עלולים להדביק אישה בהיריון שתפיל בעקבות המחלה. זה לא מטריד אותך?
"זו שאלה מעניינת כמה אני צריכה לקחת על עצמי את טובת הכלל על חשבון טובת ילדיי. האם אני מוכנה שילדיי יחטפו סרטן בעקבות חיסון כדי שעובר של אישה שאני לא מכירה לא יפגע? אז לא, אני לא מוכנה. אם הבת שלי תרצה להתחסן נגד אדמת, שתתחסן בעצמה בגיל 18. עבדתי פעם כעוזרת מחקר בניסוי ישראלי שבדק את אחד החיסונים, וראיתי איך עיקמו את תנאי הניסוי כדי לקבל נבדקים. צר לי, אבל אני לא מאמינה למערכת הזו".
גם יעל קאולי, מורה ליוגה ממבשרת ציון מתנגדת לטענה שהבחירה שעשתה אינה נוגעת רק לילדיה אלא חושפת גם אחרים לסכנות: "למה שאחסן תינוקות נגד אדמת? שאישה בהיריון תדאג להיזהר. לפני שנכנסתי להיריון עשתי בדיקה לנוגדני אדמת, ואם הייתי מגלה שאין לי, הייתי מתחסנת. למה להפיל חיסון כזה על גוף של תינוק בן שנה? זה פוגע בו באספקטים נוספים, מעבר לרמה הפיזית".
- ומה לגבי מי שנכנסת להיריון בלי הכנה מוקדמת? ואם זו אימא בגן של הילד שלך? יש גבול לכמה אפשר להיזהר, גם אם רוצים.
"אני לא יכולה להיות אחראית על כולם; בחינוך האנתרופוסופי בירושלים, שאנחנו חלק ממנו, יש הרבה שלא מחסנים. אחסן את ילדיי רק אם ניסע להודו, כי שם יותר קל להידבק בדברים, ופה אני סומכת יותר על איכות הרפואה והתברואה".
- את בעצם סומכת על זה שבישראל "חיסון העדר" מגן עלייך.
"מבחינתי, שאף אחד לא יחוסן. בחרתי לחסן רק נגד פוליו וטטנוס, וגם אז אני קונה את החיסונים באופן פרטי, כדי שלא יכילו כספית. באבעבועות, למשל, דאגתי להדביק את הילדים דרך רשימת הדבקה. הילדים גדלים מהמחלות האלה, הם עוברים קפיצת התפתחות בסיומן. נכון שדברים יכולים להסתבך, אבל סיבוכים יש גם בחיסון".
גם איל קוטנר, הטייס שמוזכר בראשית הכתבה, מאמין שילדיו שחלו בחצבת יצאו מחוזקים יותר. "המחלה מאוד חיברה אותם לגוף שלהם. היה להם חום, הם ישנו, בהו, שתו שייקים שנתנו להם חיזוק מהטבע, ונתנו לחום ולפריחה לעבור בצורה מדהימה. ממש רואים את קפיצת ההתפתחות של הבן שלי בסוף המחלה. יש לו אנרגיות, הוא נפתח יותר חברתית".
- אולי הוא פשוט שמח לחזור לחברים אחרי שהתייבש, חולה, בבית.
"זה מעבר לזה. אנחנו גם מאמינים שמחלות כאלה יגנו עליהם מסרטן וממחלות אוטואימוניות אחרות בעתיד. המחלה אצלי הייתה פחות סימפטית, פריחה אגרסיבית, כאבים בכל הגוף, חום גבוה. ועדיין, אני שמח שלא חיסנו אותם. שקלנו לחסן לטטנוס ולפוליו, לפני שעברנו לגור בהודו לתקופה מסוימת, אבל ירדנו מזה".
- למה? מה קרה?
"לא מסוגל להכניס לילדים שלי זריקה מלאת רעל לגוף. עצם הכניסה של החיסון באופן לא טבעי, דרך העור במקום בהדבקה טבעית דרך הפה, נראית לי בעייתית. ובכל מקרה, בסוף גרנו במגדל של זרים, מאוד סטרילי, ככה שלא ממש נחשפנו לסכנות".
קורבן חדש | פגיעה היקפית
מי שדווקא מקלל את היום שבו נדבק באחת ממחלות הילדות האלה, שעלת, הוא ד"ר יובל דרור, ראש המחלקה לתקשורת דיגיטלית במכללה למינהל, המתגורר בכרכור. בנותיו הצעירות, שחוסנו נגד שעלת, קיבלו את המחלה בצורה קלה יחסית. אצלו זה כבר נראה אחרת: "זה התחיל כמו שיעול של שפעת, ונמשך כמו שיעול שמעולם לא היה לי. לא יכולתי למשוך חזרה אוויר לריאות. בכל פעם שהשתעלתי הרגשתי שאני נחנק, כאילו קנה הנשימה שלי הצטמצם לקשית קטנה. כמרצה אני מתפרנס מדיבור, ופתאום באמצע הרצאה אני נחנק ומשתעל למשך שתי דקות. זה נורא. בדיקת דם אבחנה שזו שעלת, וכל המשפחה נאלצה לקחת אנטיביוטיקה. זה לא מעביר את המחלה, אבל גורם לזה שלא נדביק אף אחד".
- איך בכלל נדבקתם אם כולכם מחוסנים?
"הרופא הסביר שיש עכשיו התפרצות של שעלת בגלל ילדים שלא חוסנו. הילדות נדבקו קל, כי החיסון אצלן חזק יותר. ואילו אצלי, בגיל 40, החיסון התיישן, וייקח עוד כמה חודשים עד שאצא מזה לגמרי. מרגיז מאוד לחטוף מחלה, שאם כולם היו מתחסנים נגדה הייתה ודאי נעלמת. הרופא שאל אותי מיד אם יש בסביבתי נשים בהיריון וחולי סרטן, כי תינוקות ואנשים עם מערכת חיסונית מדוכאת עלולים למות מזה".
- מרגיש מתוסכל על שהתחסנתם ובכל זאת נדבקתם?
"לא, כי אנחנו נחלים ונצא מזה בזכות החיסון. אני מתוסכל מזה שאנשים בחרו לעשות ניסוי על הילד שלהם ודפקו אותי. בגלל רמת טיעונים והפחדות שנלקחה מהמאה ה-17, כיום אני חולה".
התפשטות | חוסר אמון במערכת
מפתיע לגלות, אבל ההתנגדות לחיסונים אינה עניין ניו אייג'י של השנים האחרונות. במאמר מקיף שפורסם באוגוסט בכתב עת ישראלי לחינוך ולקידום בריאות, סקרה ענת עמית אהרון, אחות ראשית באגף לבריאות הציבור בעיריית תל אביב, את רציונל ההחלטות של הורים שלא חיסנו את ילדיהם לאורך ההיסטוריה, והציגה מחקרים סוציולוגיים שניתחו את שיקוליהם של המתנגדים לחיסונים. מתברר שכבר בסוף המאה ה-18 היו מי שהטילו ספק בחיסון האבעבועות השחורות, שהעביר את המחלה מן העולם. חקיקה בבריטניה, שהטילה קנס או מאסר על המתנגדים, עוררה אנטגוניזם וירידה חדה בשיעור המתחסנים. ורק התפרצות מחודשת של המגפה הביאה רבים להתחסן.
באופן פרדוקסלי, בעולם המערבי החיסונים הפכו לקורבנות הצלחתם. בשל הצלחת החיסונים במיגור מחלות זיהומיות, ההורים של ימינו אינם נחשפים למגפות ולשיעורי התחלואה והתמותה הגבוהים הקשורים בהן. החיסונים נראים להם מיותרים, והחשש ממחלות הפך לחשש מפני תופעות הלוואי ומהסכנות הקשורות לכאורה לעצם מתן החיסון.
חוקרת בריטית אפיינה שתי קבוצות מרכזיות שפעלו נגד מתן חיסונים באנגליה, אבל נדמה שאפשר לראות בהן מודל מייצג גם לשאר העולם. הראשונה היא של הורים שמאמינים שילדם חלה באופן רציני בעקבות חיסון שקיבל, והן פועלות כדי למנוע מקרים דומים בעתיד, וכמובן כדי לקבל פיצוי לנזק שנגרם להם. ואילו השנייה מעדיפה את הרפואה האלטרנטיבית על-פני הקונבנציונלית, ומאמינה שהיגיינה, תזונה נכונה ואורח חיים בריא יספקו לה את ההגנה הדרושה מאותן מחלות.
אותה קבוצה משתמשת באסטרטגיות של הפחדה וערעור האמון במערכת הרפואית הקונבנציונלית, הכוללות שימוש, במה שמכנים במחקר, תיאוריות הקונספירציה. לפי אותן תיאוריות המדינה מקבלת טובות הנאה מיצרני החיסונים, ולכן נמנעת מלשתף את הציבור בנזקים שהם גורמים לטווחים הקצר והארוך. במובן הזה, הממסד הרפואי עושה לה חיים קלים, כיוון שהוא הרבה פחות נעים ונגיש מאנשי הרפואה המשלימה. עוד מאפיין שחזר על עצמו במחקר הראה כי מי שהטיפו לחשיבה ביקורתית ולאי-אמון עיוור במערכת הרפואית הציבורית הסיטו בו זמנית את אמון ההורים לאמונה עיוורת באידיאולוגיה של הקבוצה עצמה ובמידע שהיא מספקת.
נדמה שמה שמאפיין את הבורגנות הישראלית שבוחרת לא להתחסן אחרי תהליך של איסוף מידע, הוא דווקא התפיסה ההוליסטית המוצגת במחקרים. היא מאפיינת הורים שרואים בהימנעות מחיסונים הגשמה של מושג "ההורות הטובה", כך שההחלטה לא לחסן מהווה עבורם העצמה אישית ליכולתם לקבל אחריות על ילדיהם. אפשר לומר שהם מצאו את חלקת האלוהים האינדיבידואליסטית שלהם דווקא כאן.
מיתוסים נפוצים
■ החיסון מכיל חומרים מסוכנים כמו כספית ואלומיניום, שעלולים לגרום למחלות קשות
פרופ' סומך משיב: "אין יותר כספית בחיסונים, היא הוצאה מטעמי בטיחות לפני כמה שנים, וגם הכמות שכן נמצאה שם הייתה שוות ערך לכספית שבאכילת כריך טונה, ומעולם לא הוכח שגרמה נזק. אלומיניום עדיין קיים כיוון שבלעדיו הגוף לא מייצר את התגובה החיסונית, אבל הוא מופרש מהגוף ואינו מצטבר בו. גם בביצים, בדברי מאפה ובחלק מהירקות שאנו אוכלים יש אלומיניום".
■ קל לשלוט בחיסוני הילדים דרך טיפות החלב ובתי הספר ולכן הם משמשים למעשה בשר תותחים להגנת האוכלוסייה הבוגרת
פרופ' סומך משיב: "לא נכון. הפגיעה בילדים, ובעיקר בתינוקות רכים, קשה יותר מאשר במבוגרים, ועלולה להסתיים במוות. חלק מהמחלות פוגע בעיקר בילדים. נכון שגם הסביבה המבוגרת מרוויחה מכך, אבל זהו רווח משני".
■ המחלות שמחסנים מפניהן הן מחלות ילדות שכולם עברו פעם. המחלה הטבעית מחסנת לכל החיים, מחזקת את הגוף מפני מחלות אחרות ועוזרת לתהליך ההתפתחות של הילד, בעוד שהחיסון אינו תמיד יעיל, וממילא מתיישן מתישהו.
פרופ' סומך משיב: "נכון שהמחלה מספקת הגנה ממושכת יותר, אבל יש כאלה שלא שורדים אותה או שמפתחים סיבוכים שנים אחרי. לא ידוע על כך שמחלות הילדות מגינות מפני מחלות אחרות. בזמן ההתאושות חוזרים התיאבון והחיוניות, זהו ניסיון של הילד להשלים את מה שפספס. הדבר הזה, שנהוג לכנותו 'קפיצת גדילה' הוא למעשה ניסיון של הגוף לחזור לעצמו לאחר המחלה, ובכל מקרה לא מדובר בשיטת התפתחות מומלצת"
■ אין סיבה להעמיס על גוף התינוק חיסונים שרלבנטיים רק לחייו הבוגרים.
פרופ' סומך משיב: "קודם כל, מערכת החיסון של התינוק מסוגלת להתמודד היטב עם הרבה יותר אנטיגנים מאלה הקיימים בחיסון. שנית, חשוב שיחוסן כי חלק מהמחלות מסוכנות יותר בגיל צעיר. החיסון נגד צהבת B, למשל, שנחשב לסימבולי בהקשר של טענה זו, לא מגן מהידבקות רק בעת יחסי מין, אלא גם בעת שריטות ונשיכות בין ילדים בגן. מה גם שיש עדיין נשים שהן נשאיות של המחלה ושעלולות להדביק את הילד במהלך הלידה".
■ חיסון נגד חצבת גורם לאוטיזם
פרופ' סומך משיב: "לא נכון. חוקר בשם וויקפילד טען בעבר שיש קשר בין הדברים בעקבות מחקר שערך בקרב 12 ילדים אוטיסטים, שהוריהם טענו כי חלה רגרסיה בהתנהגותם לאחר החיסון. עשרה מהחוקרים החתומים על המאמר התנערו מהדברים, וגם סדרת מחקרים רחבת היקף שנערכה בהמשך לא מצאה קשר בין החיסון לאוטיזם. תחקיר עיתונאי חשף כי עורכי הדין שייצגו את ההורים לצורך תביעה שכרו את שירותיו של וויקפילד לצורך ביצוע המחקר. המועצה הרפואית הלאומית הבריטית קבעה לפני שנתיים כי וויקפילד פעל במרמה, וכתב העת היוקרתי שבו התפרסם המאמר מחק אותו מהארכיון שלו. מאחר שאוטיזם מאובחן לרוב כשהילד רוכש יכולת שפתית, בסביבות גיל שנה, וזהו גם מועד החיסון, הספרות האנטי חיסונית טוענת לקשר סיבתי בין הדברים, אבל מדובר בלא יותר מסמיכות זמנים".
■ המדינה מחסנת כדי לחסוך ימי מחלה והוצאות אשפוז.
פרופ' סומך משיב: "ומה לגבי עלות החיסונים? נכון שבטווח הארוך זה חוסך כסף, וזו לא בושה, אבל אם החיסכון בכסף היה השיקול היחידי, היה לנו קל יותר להכניס חיסונים לסל הבריאות. זה כמו לטעון שהחובה לחגור חגורת בטיחות נועדה רק כדי לחסוך מהמדינה את ההוצאות הכרוכות בתאונות דרכים".