לטכנולוגיה של התקשורת יש השפעה מכרעת על הפוליטיקה. החל מהנאומים בכיכרות העיר והמקדשים של העת העתיקה, וכלה בתקשורת הפוליטית באינטרנט, השינויים הטכנולוגיים הם שמעצבים את האופן שבו רעיונות עוברים בין אנשים.
מצד אחד, אמצעי התקשורת מאפשרים לציבור להציף בעיות לסדר היום הפוליטי; ומצד שני, יכולים הפוליטיקאים למסור מסרים שמעצבים את האופן בו הציבור תופס את המציאות, ובכך משפיעים על הכרעותיו הפוליטיות.
הולדתם של העיתונים הראשונים במאה ה-17, כתוצאה מירידת מחירי ההדפסה והנייר, בישרה את בואם של אמצעי התקשורת ההמוניים. עיתונים אלה יצרו בראשונה מעמד של מתווכים ושומרי סף לתקשורת.
אלה, בעלי העיתונים, העורכים והעיתונאים, הם אשר סייעו לקבוע את סדר היום הציבורי; אולם עיקר הכוח שנוצר נשמר בידי השלטון, שנעזר בכלים החדשים על מנת לעצב את תודעתם של ההמונים.
הקולנוע ויומני החדשות ומאוחר יותר הטלוויזיה הפכו את יכולת ההופעה הטלוויזיונית לתכונה הכרחית למנהיג המודרני. יכולתו של השלטון למסור מסרים ישירים לציבור מחד, ויכולתם של המתווכים לקבוע את סדר היום הציבורי מאידך, התעצמו עוד יותר. שידורי תעמולת הבחירות שמשודרים בישראל ערב הבחירות הם שריד עבש לעידן שבו הדיון הציבורי נשלט כולו בידי המדינה והמפלגות הפוליטיות.
הפרדוקס הישראלי
האינטרנט משנה את כל זה. היכולת של האזרחים לקיים תקשורת דו-כיוונית במחיר אפסי מאפשרת לפוליטיקאים להתארגן מחדש ולייצג את האינטרסים שלהם באופן אמיתי ושונה מאשר בעבר. במדינות שבהן ההתארגנות הפוליטית הרשמית אסורה, משמש האינטרנט ככלי אפקטיבי לפעולה פוליטית. אבל גם במדינות בהן קיים חופש פוליטי, כמו בישראל, האינטרנט משנה את הכללים.
פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות מאפשרים לאזרחים מן השורה להעלות ישירות בעיות למודעות ציבורית. כך בדיוק נולדו מחאת הקוטג' ומחאת האוהלים. כיוון שסדר היום הציבורי אינו נשלט עוד רק בידי מתווכים הקובעים כי הגרעין האיראני חשוב ממחירי הדיור, מוצאים עצמם כלי התקשורת הוותיקים רודפים אחרי סדר יום שנקבע בתוך הרשת החברתית.
גם הפוליטיקאים טרם הסתגלו לעידן החדש. דברי הרהב שפרסם אתמול (ב') הליכוד על מספר הלייקים בעמוד הפייסבוק של ראש הממשלה, והתכנים הרשמיים של העמוד, מלמדים כי נתניהו תופס את הפייסבוק כעוד סוג של צינור תקשורת טלוויזיוני, שמספר הלייקים בו שקול לרייטינג.
הפרדוקס של הפוליטיקה הישראלית הוא כי למרות שהנושאים הכלכליים-חברתיים הם המעסיקים אותנו ביותר, הרי שדפוסי ההצבעה שלנו מתבססים בעיקר על עמדת המפלגות בעניין הסכסוך הישראלי-ערבי.
במערכת הבחירות הקרובה תיבחן השאלה, האם הפייסבוק והאינטרנט יאפשרו לציבור הישראלי להפוך את נושאי הליבה של חייו לסוגיות פוליטיות המכריעות בחירות - או שנצטרך להמתין למערכת הבחירות הבאה?
הכותב הוא דוקטורנט לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב וראש מטה יו"ר העבודה.