ני מתבקשת לעצום עיניים ולנחש. ההתחלה קלה, וטעם חזק של לימון ממלא את פי. המרכיב העיקרי בתחושת הטעם הוא כידוע הריח, ובזה אחר זה מוגשים אל אפי מקלונים קטנים שנטבלו בתמציות שונות כמו אשכולית, וניל, פירות יער ותות טרי מאוד, שכאילו נקטף לפני רגע מן השדה. שירלי קיזל, פלייבוריסטית (מפתחת תמציות מזון) ביצרנית ומשווקת תמציות הטעם פרוטרום, הוסיפה קצת "פרשיות" לתמצית כדי לקבל את התוצאה הרצויה. אם תעדיפו, בכמה בחישות וטפטופים היא יכולה לנפק גם טעם של תות בשל מאוד, תות עם קרמל או תות עם נגיעות של טעמים חלביים. "זה כמו ללכת עם פנס ולהאיר בכל פעם על מקום אחר", היא מתארת.
תמציות הטעם מפנות את מקומן על שולחן המעבדה לטובת גלידה ניסיונית וסודית בטעם של ממתק ילדות, סוכריות בטעם תה ירוק, וגרגירי לואיזה ולימונית שמיועדים לתערובות תה. כל אלה הם טעמים ישראליים מאוד, ואני מבקשת להרגיש קצת חו"ל, אפילו שאנחנו נמצאים הרחק מהדיוטי-פרי, במפעל פרוטרום בנמל חיפה. אל השולחן מובאות טעימות מפיתוחים המיועדים לארצות הנכר, כמו צ'ילי שישובץ בטבלת שוקולד יוקרתית, לעתים בתוספת פלפל, ומשקה מוגז שאמור להמתיק את חודשי החורף הקפואים באירופה, בטעם המשלב חמוציות, מנגו וקינמון.
המשקה הזה לא רע בכלל, ואני כבר בשוונג, מוכנה להתנסות אפילו בתמצית בקר שמיועדת לתחליפי בשר, או לחיזוק הטעם במוצרי בשר עצמם, אבל במעבדה מזכירים בנימוס שיש מי שצריך להמשיך ולעבוד שם בהמשך היום, והריח החזק נשאר לכוד בבקבוק. במקום אני מקבלת גלידה בטעם שעועית ירוקה, שמיועדת לשוק הסיני, ומרגישה על הלשון כמו סורבה נטול אישיות וכריזמה. אני מנסה להטביע את הטעם במשקה ניסיוני שכולל תות, לימון ואניס, ומהלגימה הראשונה מגלה שזאת הייתה טעות. "זה משקה לחובבי הז'אנר בלבד", צוחקת זהר גנור, מנהלת מעבדת האפליקציות בחברה. לבסוף אני מתנחמת בטעמו המוכר של מיץ ענבים - נוסטלגי להפליא ומתוק להחריד.
"את יודעת שאין שום קשר בין המיץ הזה לבין טעם של ענבים", מנפץ אורי יהודאי, נשיא פרוטרום ומנהל העסקים הראשי שלה, את מיתוס הילדות. "פרוטרום פיתחה טעם של ענבים לפני חמישים שנה, זה מה שמכרו, ומאז זה טעם של ענבים בישראל. אנחנו מוכרים בעולם טעמים מדהימים של ענבים, אבל בישראל לא רוצים לשנות; אומרים לנו, 'זה מה שהילדים רוצים'. זה לא הטעם היחיד שהשתרש פה. כך גם קרטיב אננס או ארטיק בננה; אני לא אוהב בננות, אבל חולה על הארטיק הזה, כי בינו לבין בננה אמיתית אין שום קשר".
5,000 סוגי תמציות
קשה להאמין, אבל משרדי פרוטרום בחיפה שוכנים באותו מבנה מקורי, מעוטר קשתות מוגבהות, שבו הוקמה פרוטרום פלשתינה ב-1933. יוזם הרעיון היה נשיא המדינה הראשון חיים ויצמן, כימאי במקצועו, שהצליח בשעתו לשכנע שני מדענים הולנדים לעלות ארצה ולהקים מפעל שיפיק חומרי טעם וריח מגידולים חקלאיים בעמק החולה. "מה שאנחנו עושים מאז ועד היום זה בערך אותו הדבר: מתעסקים בעיקר עם אימא אדמה, כדי לייצר מוצרים שקשורים לטעם ובריאות", מסכם יהודאי בפשטות.
הרעיון אמנם אותו רעיון, אבל מאז שנות ה-30 עברה השחקנית הזעירה משומקום כברת דרך רבה בשוק הריכוזי של יצרניות תמציות הטעם: כיום היא היצרנית השביעית בגודלה בעולם, הנסחרת בשווי של כ-2 מיליארד שקלים ופועלת בשוק שמגלגל כ-23 מיליארד דולרים בשנה. פורטפוליו המוצרים שלה כולל כ-5,000 סוגים של תמציות ושל חומרי גלם, שאותם היא מייצרת למרבית תעשיית המזון בישראל ובעזרתם מתמודדת, בתחרות קשה, על נתחי שוק בכ-130 מדינות בעולם. בין היתר, היא עושה את זה באמצעות 1,900 עובדים (350 מהם בישראל) ויותר מעשרים מעבדות מחקר ופיתוח בעולם.
התוצרת של פרוטרום טמונה במוצרים יומיומיים רבים: החל בטעם המנטה במשחת השיניים, עבור בדגני בוקר, במוצרי חלב, בתחליפי בשר ובמשקאות, וכלה בחטיפים, בממתקים ובגלידות. "רוב המזון המעובד מצריך טעמים", מציין יהודאי.
אבל אילו טעמים? זאת אחת השאלות המהותיות שעמן מתמודדת החברה הגלובלית בכל שנה מחדש. הטעמים הערבים לחכיהם של הצרכנים הישראלים לא בהכרח מרגשים את עמיתיהם האירופים, האמריקאים או האפריקאים, ולהפך. למעשה, לכל שוק יש מאפייני טעם אחרים, ויצרניות תמציות הטעם הבינלאומיות מחדדות את החושים ומנסות לספק את הסחורה.
"ישראלים אוהבים טעמים מתוקים, דומיננטיים, מתובלים", מספר יהודאי. "טעמים כסאחיסטיים כאלה, כמו הישראלים. הטעמים אצלנו הרבה יותר חזקים לעומת אנגליה, שווייץ וצרפת, למשל". אילו טעמים, למשל? מהנדסות המזון במעבדה חושפות כי הטעמים האהובים ביותר על הישראלים הם תפוז, וניל וקולה, וכן טעמי הילדות הקלאסיים של לימון ופטל. גם טעמה של האשכולית זוכה לאהדה רבה בארץ הקודש, לעומת חוסר התלהבות רבתי ממנה באירופה וביבשות נוספות.
"ישראלים מאוד אוהבים לנסות טעמים חדשים, הם מסתובבים בעולם ומכירים", אומר ארי רוזנטל, מנכ"ל פרוטרום ישראל ומי שאחראי גם על פעילות החברה בשווקים מתעוררים. "זה לא אומר שהם קונים אחר כך, אבל הם מנסים ומאמצים טעמים שונים בקלות. לעומת זאת, קשה למכור בחו"ל מוצר עם טעם ישראלי; צריך לעשות לו התאמה לשוק שאליו הוא מיועד. בארץ, למשל, שותים משקאות מתוקים יותר יחסית לעולם, וצריך לעתים להפחית את המינון כשמדובר במדינות אחרות".
התאמה כזאת, מתברר, נדרשת גם בכיוון ההפוך: "לא פעם לוקחים מוצר שמאוד מצליח בגרמניה, למשל, ומגיירים אותו, כמו תמצית בטעם שרימפס", כך רוזנטל. "עושים לה אדפטציה עם חומרי גלם שעומדים בתנאי הכשרות בישראל. אפילו אם התמצית הזאת מעולם לא עברה על-יד שרימפס, צריך לתת לה שם אחר כדי שאנשים לא יתרחקו. בישראל נושא הכשרות משליך על טעמים, אפילו באופן תודעתי".
"האסיאתים לא אכלו תפוז"
לקח קטן על הבדלי טעם ותפיסה חווה יהודאי על בשרו בתערוכת מזון באסיה שבה השתתף בעבר. יהודאי וצוותו הגיעו חמושים בטעימות ממשקה חדש של תפוזים ואשכוליות, שהיה לדעתם טרי, טעים ומרענן, אבל האסיאתים עיקמו את הפרצוף. "אני עומד בתערוכה ורואה מאות אנשים שותים ולא אוהבים את הטעם", הוא משחזר. "כבר חשבתי שאולי משהו מקולקל, אבל אז התברר לי שרוב האסיאתים אף פעם לא אכלו תפוז, והם רגילים למיץ תפוזים בטעם אחר לגמרי, הרבה יותר מתוק. הם פשוט חשבו שהמשקה שלנו לא דומה לדבר האמיתי".
גם טעם המוקה הישראלי משווק במדינות אחרות כקפה, ואילו את טעמו של מסטיק בזוקה אפשר למצוא בטורקיה תחת השם תותי פרוטי. באפריקה אוהבים משקאות עם צבעים זוהרים, בין היתר משקאות מאבקה בטעם הדרים דוגמת זיפ הנוסטלגי. באירופה מעדיפים משקאות ניטרליים ושקופים, ואילו ביפן אוהבים את הטעמים מינוריים מאוד, עם מינימום תבלינים ובמתיקות נמוכה.
"הטעם של דיאט קולה בישראל ובאירופה שונה לחלוטין, כי שם הצרכנים מעדיפים טעם אחר", אומר יהודאי. זאת גם הסיבה שבעטיה לא קל לישראלי הממוצע להשיג קפה טוב בארצות הברית: "האמריקאים אוהבים קפה בטעמים. קפה רגיל לא מדבר אליהם, בניגוד לאירופים ולישראלים".
החדשות הטובות, מבחינת פרוטרום, הן כי "הפתיחות לטעמים גדלה באופן משמעותי בעולם", אומר יהודאי. "אחת הדוגמאות לכך היא הטעמים האתניים, שהפכו לחזקים. כיום בכל בית אמריקאי יש חומוס וטחינה, ואירופה פתוחה יותר למשקאות אתניים, ולקראת חג המולד מחפשת, למשל, תערובות מתובלות".
פרוטרום אמנם שולטת בשוק תמציות הטעם הישראלי, אבל דריסת רגל של יצרניות מזון בינלאומיות בארץ מזכירות לה שהבלעדיות אינה מובנת מאליה. מקרה כזה קרה כאשר תאגיד המזון נסטלה רכש את הבעלות בקבוצת אסם. "היינו מודאגים מאוד", מודה יהודאי. "אמרנו, עכשיו יבואו נסטלה ויביאו כל מיני טעמים של המתחרים הגדולים שלנו, שמוכרים להם בכל העולם, ואנחנו נפסיד לקוח מאוד-מאוד חשוב ונתח שוק גדול. לשמחתנו זה לגמרי לא קרה. הטעמים מאוד שונים, יש הבדל גדול בין מה שהצרכן הישראלי רוצה לבין מה שרוצים צרכנים במקומות אחרים".
ההבדל בין פפסי לקולה
בחזרה לחיפה. תמצית יכולה להיות מורכבת משני חומרי גלם ועד חמישים; אלה נשקלים, נרשמים, ונשמרים כנוסחה סודית בין כותלי החברה; גם יצרני המזון, כלומר הלקוחות, אינם מודעים לה. כשתמציות הטעם מוכנות, הן עוברות למעבדת האפליקציות, שם מנסות זהר גנור ומהנדסות המזון האחרות לשלב אותן במוצרים שונים, בדרך של ניסוי וטעימה: מכונת הגלידה מייצרת גלידות ניסיוניות, תנור האפייה מתפיח עוגות ועוגיות, וכלי מטבח שונים מנפקים סוכריות צבעוניות, מסטיקים דביקים, יוגורטים סמיכים ומשקאות צלולים. ברוב המקרים הלקוח טועם את האפליקציה ולא את תמצית הטעם עצמה, אחרי תהליך פיתוח ממוצע שנע בין שלושה ימים לחודשיים.
בין שולחנות העבודה במעבדה מתגלים סודות קטנים: תמצית בטעם חמאה, שנותנת את הטעם לעוגיות בטעם זה (פלוס חותמת פרווה); תמצית תפוזים שמתווספת למיצים סחוטים וגורמת לסטנדרטיזציה בטעמו של הפרי, שאינו אחיד במהלך השנה; סוכריות שבסיסן זהה ורק התמצית מבדילה אותן זו מזו; תמצית וניל שמהווה תחליף זול בהרבה בגלידות לעומת הווניל האמיתי; וגם שלסויה יש בעצם טעם רע שצריך להתגבר עליו, ואחר כך להקנות לו טעם של שניצל או של תירס, למשל.
לדברי יהודאי, כ-75% מהכנסות החברה מגיעים מתמציות הטעם, ואילו חומרי הגלם המיוצרים ממקורות שונים - טבעיים, אורגניים או מלאכותיים - אחראים על הנתח הנותר. החברה פועלת גם בתחום הקוסמטיקה והתרופות הטבעיות, והוא מהווה כחמישית מסך פעילותה. לחברה יש מפעל גם בעכו, שם מיוצרים טעמים לא מתוקים, המיועדים למשל לתחליפי בשר, לרטבים ולתערובות תבלינים. שני המפעלים הישראליים מייצרים כ-15% מכלל הייצור העולמי, והשאר מיועד לשוק המקומי, המהווה כ-6% מכלל המכירות של החברה.
הרוב המכריע של מוצרי החברה תפור על-פי דרישת הלקוחות. מחציתם, אומר יהודאי, הם יוזמה של פרוטרום, שמפתחת מוצרים חדשים ומציעה אותם ליצרנים. גם דרישה כללית מצד יצרנית מזון עשויה לדרוש מפרוטרום מנה גדושה של יצירתיות. "יכול לבוא לקוח, שלקראת אולימפיאדת לונדון רוצה לצאת עם סט של חטיפים, ולומר, תציעו לי קולקציה של טעמים שיכולים להתחבר לערכים של ספורט ושל אנרגיה", מספר רוזנטל. לדבריו, דרישה מסוג אחר מצד הלקוח היא זו שבה "יצרן מזון ישראלי הסתובב באירופה, מצא משקה שמרגש אותו, ורוצה שנכין לו בדיוק כזה".
ומה עושים אז?
"חלק אנחנו מנתחים באמצעות האף שלנו, שזה הכי מדויק, וחלק מפענחים במעבדה", משיבה הפלייבוריסטית קיזל.
זה אומר שאת גם יושבת במסעדה ומזהה את כל המרכיבים במנה?
"כן, ולפעמים זה ממש מוגזם", היא מחייכת. "התפקיד מחייב חוש ריח מאוד מפותח, וגם חייבים לאהוב את העבודה הזאת".
אחרי יום עבודה אתן הולכות הביתה ורק רוצות לשתות מים מהברז ולנשום אוויר נטול ריח?
"מה פתאום, אנחנו אוהבות קולה, כמו כל הישראלים", צוחקת גנור.
אז עכשיו מגיע השלב שבו אני שואלת אם הצלחתן לפצח את הנוסחה של קוקה-קולה.
קיזל: "לא. יש לנו עשרים תמציות שונות של קולה, אבל זה לא ה-טעם. אני יכולה לתת טיפ - אחד ההבדלים העיקריים בין טעמי הקולה והפפסי טמון במינון של הקינמון".
מזון בריאות מול ג'אנק פוד
כמי שרואה את עצמה לא כיצרנית תמציות בלבד, אלא כממציאת פתרונות לטעמים המשתנים ולמגמות המתחלפות בשוק, פרוטרום מתמודדת עם האתגר הגדול של השנים האחרונות - המעבר למזון בריא וטבעי. "הכיוון שאליו הולכת תעשיית המזון הוא חיבור בין טעם ובריאות", מאשר יהודאי. "המודעות למזון בריא גדלה מאוד. אני רואה את זה אצל ילדים שמסתכלים על תוויות של מוצרים ומודעים מאוד. כשאני הייתי ילד, זה לא עניין אף אחד. כיום יש גם בעיות השמנה בקרב ילדים, שהולכות ומחריפות בעולם המערבי, ומתחילים לראות אותן גם במדינות המתפתחות".
במקביל למגמה הבריאותית, הביקוש למזון מהיר בצמיחה, והגיע אף למדינות מתפתחות. התוצאה היא שבחלק גדול מן המקרים הורים, המבקשים לרכוש שניצלים ורוטב לפסטה מוכנים לילדיהם, ישלמו קצת יותר עבור הידיעה שהם עשויים מרכיבים טבעיים ובריאים, וזו רק דוגמה אחת לחלון ההזדמנויות שאליו משחילה פרוטרום רגל ארוכה.
לא מדובר רק בילדים, כמובן. אחת המגמות בשוק היא של ייצור מזון מותאם לאוכלוסייה בוגרת, "שרוצה מזון בריא, ומעבר למחאה חברתית כזאת או אחרת, גם מוכנה לשלם על זה יותר", כך יהודאי. "אפילו במשבר של 2009 ציפינו לעצירה מסוימת במגמת המעבר למוצרים טבעיים וחזרה למוצרים סינתטיים וזולים יותר, אבל לא ראינו אותה. אגב, כל המחקרים מראים שצרכנים לא מוכנים לוותר על הטעם - כלומר הם רוצים מזון בריא, אבל לא מוכנים לאוכל בטעם של תרופה".
מה מבוגרים רוצים לראות בצלחות שלהם?
"הם רוצים מאכלים עם יותר סיבים, טבעיים, עם חתיכות של פירות ושל ירקות, ועם חומרי גלם שיש להם תכונות בריאותיות מוכחות כמו אומגה 3. יש בעולם שני טעמים מדהימים, זמינים וזולים - של מלח ושל סוכר, אבל הצרכנים רוצים לצרוך אותם פחות מצד אחד, ומצד שני לא להרגיש שלמוצר יש מתיקות בטעם של כימיקלים. אפילו בתחום המשקאות האלכוהוליים יש שינויים: אנחנו עובדים באירופה על פיתוחים של בירות בטעמים טבעיים, מבוססי פרי, בירות מופחתות אלכוהול, ואפילו ללא אלכוהול בכלל. מי היה חושב לפני עשר שנים ששוק כזה יתפתח? אבל זה קורה".
מהן ההשלכות של המגמות הללו על תעשיית הטעמים?
"המשמעות היא שצריך למצוא מגוון רחב של פתרונות בריאים יותר, בלי לוותר על הטעם. המעבר למוצרים טבעיים הוא אתגר גדול לתעשיית הטעמים, כי הוא מאפשר שימוש בהרבה פחות מוצרים, שהם גם פחות זמינים ויותר יקרים. את מגוון הטעמים שאנחנו יכולים לייצר ממוצרים סינתטיים אנחנו לא בהכרח יכולים ממוצרים טבעיים".
בתחום הזה יש לא מעט שרלטנות. לא תמיד מה שהיצרן מבטיח על האריזה מוכיח את עצמו במבחן המעבדה.
"רמאים יש תמיד, אבל אני משוכנע שאם אנחנו עוסקים בחברות המזון הגדולות, הן לא ייקחו שום סיכון. גם בתעשיית הטעמים יש מאות מתחרים, והפיתוי להגיד שהתמצית היא טבעית, ולהכניס בה מוצרים שהם לאו דווקא טבעיים, גדול מאוד, בגלל ההבדל בעלויות. עם השנים, התרבות הזאת השתנתה ורמת האמינות הרבה יותר גבוהה מאשר בעבר".
גם ההגדרה של "טבעיים" היא חמקמקה.
"נכון, יש הגדרות שונות - למשל מוצר פטל טבעי שעשוי מפטל, או תמצית פטל שעשויה חומרים טבעיים שלא בהכרח עברו פעם ליד שדה של פטל; ויש מוצרים לא טבעיים שגם מוגדרים ככאלה בתוויות שלהם. בכל מדינה יש הגדרות אחרות".
עד כמה ישראל מחמירה בהגדרות שלה?
"היא לא כל-כך מחמירה. יש יותר מחמירות. אבל אצל חברות המזון הגדולות בישראל לא תמצאי הגדרות לא נכונות. אחד הדברים המעניינים, ששונים ממדינה למדינה, הוא הרגולציה, ומה שאפשר להצהיר על התוויות הוא מאוד שונה. כיום, אירופה מחמירה יותר מארצות הברית ומישראל. ברוסיה אנחנו רואים תקינה מאוד מחמירה, לעתים יותר מהמערב, שקשורה לרצון לשמור על בריאות הציבור, אבל לא תמיד מה שכתוב שם על התווית זה בהכרח מה שנמצא במוצר. כך או כך, העולם הולך לכיוון של החמרה ברגולציה במזון ובתרופות".
"המנכ"ל צריך להיות ישראלי"
אחת מאסטרטגיות הצמיחה של פרוטרום, שאותה מטפח יהודאי בעקביות, היא רכישה של חברות בתחום הטעם. למעשה, החברה יצאה בשנים האחרונות למסע רכישות אינטנסיבי: רק מינואר 2011 ועד ינואר 2012 היא רכשה שמונה חברות, ובעשור האחרון ביצעה יותר מעשרים רכישות. יהודאי מקדיש כמחצית מזמנו לרכישות ולמיזוגים. "אני אוהב את זה מאוד. תמיד היינו אקטיביים בנושא, אבל היום אנחנו פרואקטיביים ויוזמים את רוב הרכישות. בחלק מהמקרים מדובר בחברות שאני נמצא בקשרים עם הבעלים שלהן במשך שנים, וכשהגיעה העת למכור הרצון היה שימכרו לנו. זה תחום שמאוד מחבר אנשים, קשרים וידע".
חלק מן הידע שלה שואבת פרוטרום ממדענים מהאקדמיה, ובכך מגוונת את פורטפוליו המוצרים הבריאותיים שלה. "אני מאוד מאמין בחיבור בין מחקרים שנעשו באקדמיה, ויכולים להישאר כל החיים בפרסומים מדעיים יפים, לבין יישום תעשייתי ולקוחות גדולים", אומר יהודאי. "אנחנו לוקחים את הגילויים, נכנסים לנעליהם, ויחד מממשים את הפוטנציאל. בעיניי זה אחד המנועים החשובים ביותר; ואחד הדברים שגורמים לי הכי הרבה אושר זה לראות מוצרים על המדף שאנחנו היינו מעורבים בפיתוח שלהם".
עם זאת, מחקרים מדעיים יכולים להוות מנועי צמיחה עבור תעשיית המזון אך גם יכולים לתקוע מקלות בגלגלים ולעורר בהלה. דוגמה אחת לכך התרחשה במארס האחרון, אז פרסם המרכז למדע לטובת הציבור בארצות הברית כי משקאות מוגזים פופולריים כמו קוקה-קולה ופפסי מכילים כמות גבוהה משמעותית מן המותר של צבע מאכל, ועלולים להעלות את הסיכון לחלות בסרטן. החברות, כמעט מיותר לציין, הכחישו את הדברים.
פרוטרום, שהחברות הללו נמנות עם לקוחותיה, לא הייתה מעורבת בפרשה, אבל הדיה נשמעו היטב בחברה. "אנחנו לא צריכים את הסיפור המסוים הזה; חלק גדול מהפחדים שלנו הם מחקרים כאלה ואחרים, שיכולים להיות נכונים או לא נכונים, ושיגידו שהשימוש בחומר גלם כזה או אחר הוא לא בריא", מתייחס יהודאי. "הרגישות שלנו למחקרים ולתקינה גבוהה מאוד. יש כל הזמן מחקרים שאומרים דברים סותרים; לכי תדעי מה ההשפעה על דרישות כאלה ואחרות".
פרוטרום עצמה משקיעה רבות במחקרים ובפיתוח בניסיון לשמור על חדשנות בתעשייה, שמצד אחד רוצה לגוון ולהפתיע, ומצד שני נחשבת למסורתית. ליהודאי אין ספק באשר לשאלה איזו מכפות המאזניים כבדה יותר: "אנשים לא יאהבו את המשפט הזה, אבל אני חושב שתעשיית המזון היא תעשייה שמרנית. הרבה פעמים אני פותח את המקרר אצלי בבית, אצל הילדות שלי או אצל אימא שלי, ורואה כמה המוצרים שאנחנו אוכלים דומים למוצרים שאכלנו לפני עשרים שנה. קצבי הזמן בתעשייה הזאת שונים, והשינויים הם לא דרמטיים. עם זאת, המוצרים משתכללים. ישראל מאוד מתקדמת ופתוחה, ואני חושב שהיא צריכה לקבל ציון גבוה על חדשנות במזון. יש לנו אוכל טעים ובריא, הרבה חידושים, ותעשייה טובה וחזקה".
אולם למרות שביעות רצונו מתעשיית המזון המקומית, יהודאי, לשעבר יו"ר אגף כלכלה בהתאחדות התעשיינים, חרד מהתפתחות התעשייה בישראל. "כשאני שואל את עצמי איפה תהיה פרוטרום בעוד עשרים וחמישים שנה, ואיפה תהיה התעשייה הישראלית, הפחד שלי הוא גדול מאוד. כמה מפעלים חדשים באמת נבנו פה מאפס בשנים האחרונות? ואני לא מתכוון להרחבות או להעתקות.
"אני מסתכל על הכיוון שבו הולכות חברות ישראליות, על חברות שהגיעו לגדלים מסוימים ונרכשו על-ידי זרים. זה מהלך טבעי, ואני לא מתנגד לו, אבל כמה חברות תעשייתיות ומשמעותיות שיש היום בישראל יהיו ישראליות גלובליות בעוד עשרים שנה? חשוב מאוד לשמר פה תעשייה ישראלית גלובלית ולפתח מנהלים שידעו לנהל חברות גלובליות. לממשלות מתחלפות קשה לנהל מדיניות כזאת לטווח ארוך, אבל צריך להיות שיתוף פעולה של הממשלה ושל תעשיינים ויזמים כדי ליצור סביבה תחרותית לפיתוח תעשייה ישראלית יציבה באמת, בגלל שנכון לנהל מפה עסקים".
איפה נמצאת פרוטרום בתמונה הזאת?
"אני לא מתבייש להגיד שאם ההנהלה של פרוטרום לא תהיה ישראלית, הסיכוי שהיא תישאר חברה ישראלית הוא מאוד קטן. אנחנו חברה גלובלית, שרוב העסקים והייצור שלה נעשים ברחבי העולם, ואם לא יהיו לנו פה ייצור ומחקר ופיתוח חזקים, ולא פחות חשוב הנהלה ישראלית ציונית - ההצדקה לשמר פה תעשייה תעמוד בסימן שאלה. מנכ"ל פרוטרום צריך להיות ישראלי, ולכן חשוב לי לגדל בחברה את הדור הבא של המנהלים".
יהודאי מגלה שפרוטרום בוחנת אפשרות להקים מפעל חדש בגלבוע, ואף ש"אנחנו שוקלים להעביר פעילות ממדינות אחרות לכאן, כשהנימוק הציוני הוא אחד הנימוקים החשובים, אבל גם חוק עידוד השקעות הון החדש מאוד חשוב. בסופו של דבר, צריך להיות חיבור בין ציונות לכלכליות".
מנין מגיעה ההשראה הניהולית שלך?
"ההתפתחות של טבע מאוד מרגשת בעיניי. הרבה ממה שבניתי במשך השנים היה תוך הסתכלות על איך חברה ישראלית קטנה הופכת לחברה גלובלית מובילה בתחומה. למדתי הרבה ממה שמורי ורבי, אלי הורביץ ז"ל, עשה בטבע. במשך שנים, בכל פעם שהוא היה פוגש אותי, היה שואל, 'נו, ילד, איך התקדמת?'".
טעם ישראלי
הטעמים האהובים ביותר על ישראלים
1. וניל
2. קולה
3. תפוז
4. אשכולית
5. לימון
6. פטל