"אני מתנהל בכל מקום באמצעות אנשי אמון. אם מישהו מעורר את חשדי, אני שואל שאלות. אילן פדלון היה סגן שלי. לא חשדתי לשנייה שמשהו לא בסדר בו. אם הייתי יותר חשדן ויותר ערני, חיינו היו נראים אחרת. הייתי נאיבי".
כך אמר היום (א') איש העסקים שי לבנת בבית המשפט המחוזי בפתח-תקווה, במשפט שהוא מנהל נגד שותפיו העסקיים בקבוצת "שי לבנת אחזקות", אילן פדלון ואמיר אדלר.
לבנת, אחד מ-3 בניו של אברהם (בונדי) לבנת, מייסדה של קבוצת תעבורה, נחקר בחקירה נגדית על-ידי פרקליטם של פדלון ואדלר, עו"ד בעז בן-צור, ועדותו מהווה את אחד משיאי המשפט שמתנהל כחצי שנה.
במסגרת התביעות ההדדיות תובע לבנת מפדלון ומאדלר 74 מיליון שקל, בטענה כי הם רימו אותו, רוקנו חברות שבשליטתו והסתירו ממנו רווחים ומהלכים עסקיים חשובים. לדבריו, השניים הוציאו במירמה עשרות מיליוני שקלים מחברות "זואי החזקות", "סייפרטק" ו"ימקום הולדינגס" שבשליטת קבוצת "שי לבנת אחזקות", ושנוהלו על-ידי אדלר ופדלון, שהם גם בעלי מניות מיעוט בהן. עוד טוען לבנת כי השניים מעשי תרמית מתוחכמים ומורכבים מאחורי גבו, הכוללים רישומים כוזבים, ביצוע עסקאות פיקטיביות וזיוף מסמכים.
אדלר ופדלון, מנגד, מכחישים את האשמותיו של לבנת וטוענים כי כל פעולותיו נועדו לנשל אותם מחלקם בחברות. הם דורשים ממנו לפרק את קבוצת החברות המשותפת לשלושתם ולבצע התמחרות בין הצדדים למכירתה. לטענתם, עבודתם בקבוצת החברות הניבה רווחים של עשרות מיליוני דולר.
"אני מאמין לאנשים"
אחת מהטענות שהעלה לבנת בתביעתו היא כי אדלר ופדלון החתימו אותו בתרמית על הסכם, לפיו הם יקבלו ממנו אופציה להעלאת אחוזי האחזקה שלהם בחברת זואי אחזקות מ-5% ל-15%, תמורת 50 אלף דולר.
לדברי לבנת, הוא לא ידע כי ההסכם עליו חתם היה במתווה שונה לחלוטין מזה שהציגו לו פדלון ואדלר בתחילה, וכי המתווה המוסכם היה על הקצאת מניות ולא על העברה.
בעדותו היום נשאל לבנת מדוע הוא חתם על ההסכם, אם הוא עמד בניגוד למתווה שהוצג לו מלכתחילה.
"לא אני דחפתי להסכם, אדלר ופדלון רצו בו. אני לא מתיימר להיות משפטן, וזה גם לא הצד החזק שלי", השיב לבנת.
בשלב זה התערב השופט, פרופ' עופר גרוסקופף, ושאל את לבנת: "מה אתה מעיד בעצם? שלא ידעת שעוברים ממתווה מורכב להסכם פשוט?" לבנת השיב: "לא הבחנתי בזה שיש שינוי בהסכם. האמנתי בפדלון שהסביר לי אותו".
בן-צור המשיך ושאל: "אבל המסמך הראשון שהכרת וכלל את המתווה הראשוני הכיל 15 עמודים, ואילו ההסכם הסופי - שני עמודים בלבד. לא הבחנת בכך?".
לבנת השיב: "בהרבה דברים לא הבחנתי. אם לא הייתי אני, אולי לא הייתי חותם. אני מאמין לאנשים. סמכתי על פדלון שהיה הסגן שלי אולי 8 שנים, והיה מאוד קרוב אליי".
בשלב זה שוב פנה השופט אל לבנת והקשה עליו: "אתה אומר לי שלא קראת שני עמודים של הסכם משמעותי שמעביר אחזקות בחברה שבבעלותך ושדנתם עליו חודשים רבים? אפילו לא קראת?"
לבנת השיב: "לא. לצערי לא".
"אני לא זוכר"
לבנת גם טען כי לא שם לב שמהות ההסכם, עליו חתם, עלה מכותרתו. השופט חזר ושאל את לבנת אם לא הבין שהמשמעות של ההסכם היא שהוא מוכר אופציה של 10% מהמניות לפדלון ואדלר תמורת 100 אלף דולר.
לבנת השיב: "אני לא בטוח שאפילו קראתי את ההסכם. אילן פדלון הסביר לי אותו". השופט הקשה: "עו"ד בן-צור טוען שזה לא הגיוני לחשוב שפדלון יפעל בצורה כזאת. הוא הרי ידע שמספיק שתקרא את שני העמודים ותגלה את מהות ההסכם. מהי תגובתך?".
לבנת השיב: "אני לא זוכר".
ואולם, השופט לא הרפה: "אבל אתה לא יכול לשלול את האפשרות שהם הציגו בפניך את הדברים שהם פשוט מצאו פתרון אחר?"; לבנת השיב: "יש לי פה חור שחור שאני לא יכול להסביר אותו. אני לא יודע מה קרה כאן. אני יכול רק לנחש. אני לא מכחיש שנתתי להם את המניות ושנתתי להם לעלות ל-15%, אבל אני יודע שהם פעלו מאחורי גבי".
טונים צורמים
אולם המשפטים בבית המשפט המחוזי בפתח-תקווה, שבו ניתנה עדותו של לבנת, היה גדוש בקהל, ובדיון נכחו בין היתר אחיו של לבנת, צביקה וזאב, שבאו לתמוך בו.
הדיון עלה לעתים לטונים צורמים, ולבנת ועו"ד בן-צור הרבו להחליף ביניהם מהלומות מילוליות. "אמרת לי שאני חוליגן ו'שתמרח לי את כל החרא על הראש', פגעתי בך פעם?", שאל לבנת את עו"ד בן-צור באחת הפעמים. בן-צור השיב: "בלקוחות שלי פגעת פגיעה אנושה".
בתביעה שהגיש לבנת נתבעים, מלבד פדלון ואדלר, גם מנהלת החשבונות של קבוצת שי לבנת, רויטל גבאי, ועורך דינן של חברות הקבוצה, עו"ד שרון רביב. לטענת לבנת, גבאי ועו"ד רביב סייעו בידי אדלר ופדלון לבצע את מעשי המעילה.
לבנת מיוצג בידי עו"ד גיורא ארדינסט.