"בלי יישוב הדרום והנגב לא ייתכן ביטחון המדינה ולא נגיע לעצמאות כלכלית", זה היה החזון של דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל.
בשבוע שעבר חתם מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (במיל') אודי שני, על הסכם התקשרות רשמי עם קבוצת מנרב, שבבעלות אברהם קוזניצקי, לבניית עיר הבה"דים בנגב, פרויקט שאמור להגשים את חזונו של בן-גוריון בדרך הטובה ביותר - שילוב בין יישוב הנגב לביטחון ישראל.
נוסף לציונות, מדובר גם בחוזה בעל ההיקף הכספי הגדול ביותר שחתם משרד הביטחון עם חברה ישראלית אי-פעם, שמוערך ב-9 מיליארד שקל.
במסגרת הפרויקט יועברו 8 בסיסי הדרכה של צה"ל ממרכז הארץ לנגב, וכך יופשרו לבנייה קרקעות באזורי ביקוש, ואלפי חיילים ואזרחים יעברו לעבוד, להתגורר ולחיות בנגב.
במכרז על הקמת עיר הבה"דים ייצג את חברת מנרב משרד עורכי הדין יהודה רוה, שגם תפר את כל ההיבטים המשפטיים של העסקה.
עו"ד יהודה רוה, המייצג מזה שנים חברות גדולות בפרויקטים הגדולים במשק בתחום התשתיות הלאומיות, מקדיש חלק ניכר מזמנו בשנים האחרונות למתן שירותים משפטיים לחברות שמקימות פרויקטים בנגב. שני פרויקטים חשובים נוספים שבהם עסק משרדו בשנים האחרונות הם הקמת מלון "בראשית" במצפה רמון והקמת הפארק הטכנולוגי בבאר-שבע. עם זאת, פרויקט עיר הבה"דים הוא גולת הכותרת של עבודת המשרד בדרום הארץ.
"הרבה ציונות בלי מירכאות"
רוה אמר ל"גלובס" כי ההחלטה לעסוק בפרויקט עיר הבה"דים נבעה הן מטעמים עסקיים והן גם מציונות. "עיר הבה"דים היא התגשמות החלום של בן-גוריון. עד כדי כך. מה ששולט בחיינו זה שתי מילים - 'הכול אנשים'. תמלא את המדבר הזה עם אנשים, והוא ייראה אחרת לגמרי. זה מה שיקרה עם עיר הבה"דים.
"בייצוג שלנו את מנרב יש הרבה ציונות בלי מירכאות. אני לא רוצה להתכסות באצטלה של פילנתרופיה. זה לא פילנתרופי, זה עסק, אבל אתה עושה פה גם דבר מאוד ציוני בתחום העיסוק שלך. מה יותר טוב מזה? אתה גם עושה דבר שאתה מקווה להרוויח ממנו, והוא גם ציוני מאין כמוהו".
- במה מתבטאת פעילות המשרד בנוגע לפרויקט עיר הבה"דים?
רוה: "עד היום העבודה התמקדה בהכנת ההצעה למכרז, במבנה הקבוצה ובסגירה פיננסית, שזה גם תהליך שנעשה תוך כדי הליך מכרזי שהיה שונה מכל מה שהכרנו עד עכשיו, וגם תוך 3 חודשים. עד היום, הסגירה הפיננסית הכי מהירה שהייתה לפרויקט, בטח למגה-פרויקט, לקחה שנה-שנה-וחצי. בפרויקט כביש 'חוצה ישראל' שבו עסקנו, זה לקח למשל שנה וחצי, ובפרויקט 'הרכבת הקלה' בתל-אביב, זה לקח שנתיים. פה אנחנו מדברים על 3 חודשים נטו של סגירה פיננסית".
מי שמסייע לעו"ד רוה בייצוג מנרב, הוא השותף במשרד, עו"ד רון ורד. לדבריו, הקמת עיר הבה"דים היא פרויקט ייחודי ללא תקדים. "דבר כזה לא נעשה עד היום אף פעם בישראל. בונים שם בבת-אחת עיר, תוך 42 חודש".
- קוזניצקי אמר באחרונה בראיון שנתן ל"גלובס" כי בנקים זרים לא נכנסו לפרויקט עיר הבה"דים כי זהו פרויקט צבאי, ואף בנק זר לא רצה ששמו ישתרבב בדרך כלשהי כמי שעוזר לצבא ישראלי.
רוה: "מניסיוני העשיר בתחום הזה אני יכול לומר שיש הבדל של 'יום ולילה' בין התעניינות לבין חתימה על נייר. זה שמישהו מתעניין זה בסדר, מתעניין, הרי זה פרויקט גדול. אבל קוזינצקי יודע כנראה יותר טוב מאיתנו למה בסופו של דבר זה לא הגיע למימוש. בכל מקרה, אין צורך במימון זר לתשתיות בישראל, ואני אומר את זה בוודאות. אין צורך".
"אין בעיה של מימון בישראל"
- אבל בהרבה מקרים אחרים ישנו מימון זר למיזמים.
רוה: "נכון. יש מימון זר, כי לפעמים המנטליות שלנו היא שאנחנו חושבים ש'מה שהוא זר טוב יותר מהמקומי', וזה לא בהכרח נכון. אני אומר לך בתור ישראלי, שיותר קל ויותר נכון להביא מלווים ישראליים לפרויקטים של תשתיות. משקיע זר בודק קודם כל את המדינה, אחר-כך הוא בודק את הפרויקט. משקיע מקומי לא צריך לבדוק את הרייטינג של המדינה, הוא חלק ממנה. גם יותר קל להביא את המקומיים, הם מכירים את הארץ, מכירים את הפרויקטים, יותר זמינים.
"אין בעיה של מימון בישראל, בתנאי שאתה יוצר את התנאים הנכונים. אין מחסור בכסף בישראל לפרויקטים של תשתיות. יש עודף. לא צריך משקיעים מחו"ל. אתן דוגמה אחת: המשקיעים המוסדיים בישראל, כולם יחד, מנהלים בסביבות טריליון שקל. מתוך זה 10% הם בוודאי יכולים להשקיע בכל תשתית, בכל חברה שהם רוצים, בכל פרויקט שמציע עסקאות ריאליות. רק 10% שלהם זה 100 מיליארד שקל, בהנחה שהם לא ישקיעו את כל הכסף שלהם בתשתיות.
"עם זאת, תשתיות זו השקעה מועדפת על כל משקיע מוסדי. המשמעות היא שהמשקיעים המוסדיים יכולים לממן ללא קושי את מיזמי התשתיות בישראל. תן להם רק תנאים מתאימים, והם יממנו, וגם אין כאן תספורות. המדינה משלמת פה את מה שהיא צריכה לשלם על-פי המכרז. אז המשקיע יכול להרגיש בטוח".
"גם אזור הלגונה של אילת היה נראה 'חתיכת מדבר', 'רק חול וחול'"
כאשר רוה נשאל אם יש סיכוי אמיתי שיום אחד "הנגב יהיה פורח", הוא מספר סיפור מתחילת דרכו כעורך דין. "בשנת 1980 צלצל אליי היזם דיוויד לואיס ז"ל, הבעלים הבריטי של רשת מלונות ישרוטל, שנפטר לפני כשנה, ואמר לי: 'שמעתי שאתה מתעסק במלונאות, ואני רוצה לבנות מלון באילת. בוא ניפגש ונדבר על זה'. לא הכרתי אותו, אבל טסתי לפגוש אותו בלונדון. הפגישה התחילה במשרדו ב-9 בבוקר. ב-8 בערב היו לרעייתי, תמי, ולי כרטיסים להצגה בברודווי. ב-7 בערב לואיס צלצל לתמי ואמר לה שתלך להצגה עם חברים, כי אני כבר לא אגיע.
"ישבנו שם מ-9 בבוקר עד 11 בלילה. בסוף הישיבה הסיע אותי לואיס עם האוטו שלו למלון, ואמר לי: 'מחר אני טס לאילת במטוס הפרטי; אתה מוזמן להצטרף אליי לטיסה'. ביטלתי את הכרטיסים באל-על, טסתי לאילת עם לואיס, והלכנו לראות שם מגרש שומם שנראה בערך כמו האזור שבו מיועדת לקום עיר הבה"דים.
"כל אזור הלגונה של אילת היה אז 'רק חול וחול', כמו שאמרו 'הגשש החיוור'. ואז לואיס אמר לי: 'פה אני אבנה 5 מלונות ותיאטרון. אמרתי לעצמי שאני לא הייתי משקיע פה שקל, כי זה היה נראה לי 'חתיכת מדבר'. היום יש שם לא 5 בתי-מלון, אלא 10 בתי מלון. כך אני מאמין שיקרה גם בנגב".